שיחה ט

269שיחה ט

-- להאמין בשם, שלא להאמין בזולתו, לייחדו, לאהבה אותו, ליראה אותו, שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיגים -- ,שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו", שמצוות אלו הם באנשים ונשים בשוה.

ויהי רצון, שבקרוב נראה בגלוי אשר ,ופסח ה'":י שתרגומו ,ויחוס ה'', -- ,ויחוס" מל' חמלה:י, שהקב"ה יחוס ברחמיו המרובים על עמו ישראל בכלל ועל כאו"א מישראל בפרט

וכמ"ש במדרש תהלים מזמור שבעים ,אמר הקב"ה . . . הבן יקיר לי אפרים גו'", ובסיום כתוב זה -- רחם ארחמנו נאם ה', שרחמיו של הקב"ה יומשכו בגלוי בעולם הדיבור -- נאם ה':י

ועד -- כסיום הענין שםיי לגאולה ממש, למטה מעשרה טפחים, ובקרוב ממש. (משיחת י"א ניסן, תשל"א)

אשר ,עביר לי' מידי דתיהוי ליי חיותא" (מכות י, א) -- ב"ה גם בנוגץ לשש מצות אלו, אשר קיומם -- כולל גם לימוד החלק בתורה (ולהעיר ממכות (שם) שדברי תורה בכלל -- קולטין) המביא לקיומם -- מציל מכל הענינים הבלתי רצויים, ומביא לגאולה האמיתית והשלימה, כי ע"י ביטול הסיבה (,חטאינו") מתבטל גם המסובב (;גלינו").

1) בא יב, כב

2) ראה גם רשיי שם. ובתיב"ע : ויגין.

3( תו"א מקץ (לו, ד) : וכך האדם ע"י עסקו בתורה כו' נתקיים בו ועייי כוי נאם ה/

4) ירמי" לא (יט. כב).

שביעי של פסת

8 ענינו של כל דבר מתבטא בעיקר -- ובהבלטה ובהדגשה -- בסיומו וחותמו, וכמרז"ל י הכל הולך אחרי החתום. ומזה מובן, שכללות הענין דהגה'פ -- ענין יציאת מצרים, מתבטא בהדגשה ובהבלטה ,מיוחדת בימים האחרונים דפסח, שהם הסיום והחותם של ימי הפסח.

והנה הגם שבימים האחרונים גופא, הסיום שבהם הוא יום האחרן של פסח -- הרי ראשיתם ועיקרם הוא יום השביעי של פסח: (שהרי אחש"פ 270הוא רק יו"ט שני של גליות שמדברי סופרים) שענינו הוא: -- קריעת יל סוף ואמירת השירה.

א. שהגמר והתוקף דיצי"מ היתה בעת קרי"ס, וכמובן גם בפשטות י, שעד שביעי של פסח, אף שישראל יצאו כבר ממצרים, היתה עדיין אימת מצרים עליהם (שחרי ,איקטורין שלח עמהם"*). ורק בשביעי של פסח, כאשר ,וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" *, אז יצאו ישראל ממצרים לגמרי, לא רק מהמקום דארץ מצרים, אלא גם מאימת מצרים.

ב. והנה מענינים העיקריים שבסיפור ביצי"מ שבתחילת ימי הפסח' -- שהסיפור יהי' (לא רק באופן של ,כאילו הוא יצא היום ממצרים", כ"א) באופן שהוא עצמו ממש יוצא ממצרים ביום זה ממש,

ומכיון שכל הענינים שביציאת מצרים, ועאכו"כ -- ענינים העיקריים שבו

[והרי ענין הנ"ל הוא נקודה עיקרית ביצי"מ. כי (נוסף לזה שכל ענין באם הוא רק מזכיר אותו ומספרו כמאורע שהי' בעבר, אין זה חודר לתוכו בכל פרטיו -- והרי הענינים דתורה ומצות צריכים לחדור להאדם בכל מציאותו ', הרי) הענין ד,יציאת מצרים" הוא היציאה מכל המצרים וההגבלות. ובכללם -- הגבלות הזמן. ובמילא, כאשר הענין דיצי"מ אצלו הוא רק מאורע שת" בעבר, הרי לא יצא מ,מצרים" (הגבלות הזמן) שלו]

מתבטאים -- ובתוקף -- בשביעי של פסח (כנ"ל סעיף א'), הרי מובן מזה, שגם הענין דקרי"ס ואמירת השירה צריך להיות באופן זה (ובמכש"כ

3) בשביעי ואחרון של פסח -- שני ענינים : א) נקודה המשותפת שבשניהם (שלכן נקראים שניהם בשם הכולל ,ימים האחרונים דפסח") -- ומצד נקודה זו, התפלות והקידוש וכו' הם בשניהם בשוה. ב) עגינו המיוחד של כל יום (במה שהוא נבדל מחבירו) -- וענין וה מתבטא בקרה"ת וההפטרה, שבהם כל יום שונה מחבירו (ובכמה דינים).

ומכיון שהקריאה דשש"פ הוא ענין (קריעת ים סוף ו)השירה * -- הרי מובן שענין זה הוא הנקודה העיקרית של שש"פ.

6 וראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' 878.

5) רש"י בשלח יי ה. שמזה מוכח, שגם בג' ימים הראשונים, לא גשתחררו מ(אימת) מצרים לגמרי. -- ומכ"ש, לאחרי שהמצרים רדפו אחריהם, אשר ,ויראו מאד" (בשלח יד, י), ועד שמצד זה, היו כאלו שרצו ,לשוב למצרים" (מכילתא שם יך, יג),

66 בשלח שם, ל. -- וראה פרש"י שם.

7 כמשנ"ת בשיתות הקודמות -- ראה לעיל ע' 260 סעיף ב'.

6) ראה שם סעיף ג 271לקומי הוספות / חגה"פ שיחות 271

מענין הסיפור ביציאת מצרים), שירגיש שביום זה ממש ישנו הענין דבקיעת הים, והוא אומר שירה ע"ז בשמחה עצומה.

ג. והנה נתבאר בשיחות הקודמות :. אשר מכיון שכבר עברו אלפים בשנים מעת המאורע דיצי"מ (בפעם הראשונה), לכן, בכדי שאדם יוכל איבערלעבן הענין דיצי"מ באופן הנ"ל, הוא ע"י הביטול שלו -- ,לחמא עניא", שעי"ז הוא יוצא ממציאותו, ומתקשר, ונעשה דומה לבוראו (וכמרז"ל ** צדיקים דומים לבוראן). לבחינת שם הוי' יי שלמעלה מן הזמן ,שהוא הי" הוה ויהי" ברגע אחד":',

ומזה מובן (ובמכש"כ) גם בנוגע לשביעי של פסח, שביום זה ישנו נתינת כח מיוחד לצאת מכל המיצרים וההגבלות, ובכללם -- מהגבלות הזמן. ויומתק עפ"י המבואר בחסידות, שהענין ד,הפך ים ליבשה" -- חיבור עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, הוץ ע"י גילוי ענין שלמעלה משניהם -- והרי מצד גילוי ענין זה, לא ישנם שום מיצרים והגבלות.

ד עס"י כל הנ"ל יובן גם מה שאמרו רז"ל9 ,מנין לתחה"מ מן התורה, שנא' אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת לה', שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחה"מ מן התודה" -- דלכאורה: מהי השייכות דתחה"מ לשירת הים, שבה דוקא נרמז הענין דתחה"מ -- כי מכיון שבשעת קרי*ס נמשך ונתגלה בחי' ,הי' הוה ויהי כאחד" (כנ"ל), לכן, בעת אמירת שירה זז הי' בלול גם הזמן שלאח"ז, עד להשיר דלעתיד.

ועפ"ז מובן גם השייכות והקישור של פירוש זה ב;ישיר" עם פשוטו של מקרא זה *י ש,ישיר" קאי על השירה שהיתה בעת קרי"ס -- כי בהשירה שבעת קרי"ס היתה כלולה גם השירה דלעתיד.

וזהו גם מה שאמרו רז"ל עה"פ אז ישיר גו' לאמר : ,לאמר -- לדורות" -- שמכיון שהי' אז גילוי בחי' שלמעלה מהזמן, הרי השירה ששרו אז היא (לא רק הוראה לדורות, אלא ששירה זו עצמה היא) לכל הדורות.

וזה נותן כח עוד יותר שאמירת השירה בכל שביעי של פסח תהי" באותו האופן ממש כמו שהיתה בפעם הראשונה -- שהרי מובן בפשטות, 272שבאם עכשיו הי' בא משה ושר את השירה, הי' פועל אצל כל בנ'"י שישירו את שירת הים באופן זה,

ועפ'י הנ"ל בפירוש ,לאמר לדורות", נמצא שאמירת השירה דמשה (אז) ישנה גם עכשיו. ומכיון שכן -- הרי ,קרוב מאד" לכל אחד גאחת שאמירת השירה שלו בשש"פ זה תהי' באותו האופן ממש כמו שהיתה בפעם הראשונה.

(משיחת שש*"פ תשל"ב)

אחרון של פסת

א. דובר בהתועדות הקודמתי בפירוש מרז"ל ' ,שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחה"מ מן התורה" -- שפירוש זה שייך גם לפשוטו של מקרא זה ש,ישיר" קאי על השירה שהיתה בעת קרי"ס, כי בשעת קרי"ס נמשך ונתגלה בחינה שלמעלה מהזמן, ולכן בעת אמירת שירת הים הי' כלול גם הזמן שלאח"ז, עד השיר דלעתיד.

ומכיון שאחש"פ בא בהמשך לשש'פ, הרי מובן שגם באחש"פ מאיר הגילוי דלעתיד. וכמו שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"רי אשר הבעש"ט באחש"פ היי אוכל ג' סעודות, וסעודה השלישית (שהיתה לפנות ערב) היתה נקראת +סעודת משיח", כי באחש"פ מאיר גילוי הארת משיח.

ב. והנה כמו שבנוגע לשירת הים. נתבאר בהתועדות הקודמת + שבכל שביעי של פסח צריך לצייר את הענין דקי"ס ושירת הים, עד שירגיש (לא כמאורע שהי' בעבר, כ"א) שביום זה ממש ישנו הענין דבקיעת הים והוא אומר שירה על זה,

כ"ה גם בנוגע לשיר דלעתיד, שבכל שש'פ צריך לצייר ולהרגיש את השיר דלעתיד (הכלול בשירת הים), לא כמאורע שיהי' בעתיד כ"א שביום זה ממש הוא שר השיר דלעתיד.

ועפ"ז מובן שבשש'יפ היא התוקף ד,יציאת מצרים"י גם בעבודה הרוחנית, ביציאת האדם מהמצרים וההגבלות שלו ובכללם -- הגבלות הזמן.

כי יציאת האדם מהגבלות הזמן שבלילות הראשונים דפסח, המתבטאה בזה שהסיפור דיצי"מ הוא באופן שיוצא ממצרים ביום זה ממש -- אין זה

1) ראה לעיל ע' 271 סעיף 7/ 62 סנה' צא, ב.

) ואה גם היום יום ע' מז.

64 ראה לעיל ע' 270 סעיף ב 5) ראה לעיל ע' 29 סעיף א.