שיחה ד

212שיחה ד

שבת הגדול

הטעם מה ששבת שלפני הפסח נקרא בשם ,שבת הגדול" הוא, כמו שמבאר כ"ק אדה"ז בשלחנו:י ,לפי שנעשה בו נס גדול", הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם", כמבואר שם בארוכה.

וצריך להבין/ הרי הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם" הוא ענין שבין מצרים לבכוריהם, ואי"ז נוגע, לכאורה, לישראל. ולמה ,קבעו נס זה לזכרון (לישראל ולכל) לדורות" ?

ואין לומר, שהשייכות של נס זה לישראל הוא כי ע"פ טבע היו צריכים לעשות מלחמה עם ישראל (ובמילא, מה שבפועל הי' ההיפך מזה, שלא רק שלא עפשו מלחמה עם ישראל אלא אדרבה עשו מלחמה עם המצריים, הוא ענין הנוגע לישראל) -- כי בהפסוק <למכה מצרים בבכוריהם", וכן בכל דברי אדה"ז שם, לא נזכר ענין זה כלל (גם לא ברמז).

ויובן זה בהקדים מ"ש במכתב הכללי: אשר כל יהודי צריך להשתדל, לא רק להגיע לשלימות שלו וככל האפשרי, אלא גם -- להביא את כל העולם לשלימותו. וכפסק הרמב"ם 5: ,צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח".

ומזה מובן, שגם כשהיו ישראל בגלות מצרים, שאז לא הי' שייך שישראל עצמם יכופו את המצריים לקיים המצות שנצטוו ובכללם הציווי המיוחד והעיקרי דאז ,שלח את עמי גו' * -- בכל זה, נצטוו ישראל להשתדל בוה כפי האפשרי. ובמילא, הנס ד,למכה מצרים בבכוריהם", מה ש,הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל ולא רצו ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם", הו"ע הנוגע לישראל, שהרי הס מצווים לכוף את ב"נ לקיים המצות שנצטוו, ולהרוג ,עכו"ם שלא קבל מצות שנצטוו ב"נ" *.

וזהו גם מהטעמים מה שנצטוו ישראל לקחת את השה (ע"מ לשחטה) באופן גלוי לעין כל* -- כי זה הביא ל,נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל כו

1) הל' פסה סת"ל.

2) דר"ח ניסן (תשל"ב -- נדפס בהגש"פ (בהוצאת תשמיו ושלאחייז - ע' תרלו)).

3) הל' מלכים פ"ח ה"י.

64 רמב"ם שם ה"ט,

5) וי"ל שזהו גם מהטעמים שקשרו ישראל את השה בכרעי מטותיהם (טור או"ח סת"ל) -- כי דרכו של שה הוא להיות בדיר, וע"י שהכניסו ישראל אותו לבתיהםו ובבית גופא -- בחדר המטות *, עורר ביותר התמהון אצל המצריים **, וזה הביא לשאלת בכורי מצרים אצל ישראל ,למה זה הם עושין כך".

213הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה כו' " -- וענין זה נוגע לישראל, כנייל.

ההוראה מהנ"ל בכל דור ודור (שלכן ,קבעו נס זה לזכרון לדורות") היא:

על כל אחד' ואחת מישראל לדעת, אשר מכיון שכל העולם לא נברא אלא בשבילן ז - הרי פשוט שהנהגת כל העולם תלוי' בו. וכאשר יתנהג בדרך התורה והמצוה באופן גלוי ו/ביד רמה" -- ישפיע עי"ז גם על כל העולם. וכפירוש הראב"ע עה"פ* כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז.

66 שהרי הציוי ,ויקחו להם איש גו'" הי' לכל יחיד, אלא ששלוחו של אךם כמותו (ראה מכילתא בא יב, ג).

7 במרז"ל (רשייי רייפ בראשית) ,בשביל ישראל שנק' ראשית". והכוונה היא לכאו"א -- שהרי כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נבה"ע (סנה' לזו א)

68 תהלים עא, זז

י"א ניסן תשל"ב

-- שנת השבעים שנה לכ"ק אדמו"ר שליט"א --

בר* ה' חסיתי אל אבושה לעולב :

ואיתא במדרש תהלים*י: ,וכי לא נתביישו ישראל בעולם הזה שאמר אל אבושה לעולם, אלא אמר דוד דיינו שנתביישנו בעולם הזה ולא נבוש לעולם הבא".

וצריך להבין: הרי קושיית המדרש ,וכי לא נתביישו ישראל כו" -- (אף שפסוק זה אמרו דוד) היא -- לפי שכל המזמורים שבתהלים אמרם דוד בשם כל ישראל, ומכיון שבישראל ישנם גם כאלו השייכים רק: לחלק הפשט שבתורה, הרי מוכרח * שהכוונה ב,אל אבושה לעולם" היא (גם) כפשוטו -- ,לעולם" שטענדיג -- גם בעוה"ז. (ובפרט, שאלו השייכים רק לחלק הפשט,

*) במשך שנת השבעים הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לבאר -- בכמה התועדויות -- כמה פסוקים מקאפ' ע"א שבתהלים (הקאפ'י השייך לשנת השבעים -- ראה קובץ מכתבים לתהלים (נדפס בסוף תהלים אהל יוסף יצחק (הקצר)) ע' 214). המו"ל.

*1) בהוצאת באבער. ובמד'"ת הנפוץ בשינוי לשון.

6 בגלגול מסויים (כי כאו"א יש לו חלק ומוכרח ללמוד כאו"א מפרדיס שבתורה) כמפורש בהלי ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ד.