שיחה ב

206שיחה ב

א איתא בזהר + ,ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו' וסימנך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו נבקעו כל מעינות תהום רבה". וכוונת הזוה"ק בפשטות היא, כי בזמן ההוא יפתחו שערי החכמות בכלל ושערי חכמת התורה בעיקר ובפרט. וכן ראינו באותו הזמן בנוגע לחכמות בכלל. ובחכמת התורה -- זכינו באותם הימים לגילוי' של פנימיות התורה -- חלק התורה שהי' כמוס וסתום עד אז,

שהרי בתחלה היתה חכמה זו גלוי' וידועה רק ,ליחידי סגולה ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים":, כי הם העלימוה מעינם ועיונם של רוב עם ישראל. ורק מתחיל מהאריָז'ל -- הרי אמר ,דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה" :. אמנם גם אז טרם באה לידי גילוי והתפשטות בהרחבה -- באופן ד,יתפרנסון"<, עד שהופיע כ"ק הבעש"ט, ובו ועל ידו התחילה חכמה זו להתגלות ולהתפשט בהרחבה בין כל ישראל -- בהתאם לתשובתו של מלך המשיח (על שאלת הבעש"ט ,אימתי אתי מר"), ,לכשיפוצו מעינותיך חוצה" י. ובפרט לאחר התגלותה של חסידות חב"ד ע"י כ"ק אדמו"ר הזקן *, עד היותה בבחי' ,יתפרנסון", היינו שתורת החסידות נתלבשה בלבושי הבנה והשגה (מזון י) של השכל האנושי, ומני אז היא מתפשטת באופן ד,מוסיף והולך מוסיף ואור".

ולכאורה תמוה הדבר:

הרי דורות האחרונים הוא זמן של ,עקבות משיחא שנפלה סוכת דוד עד בחי' רגלים ועקביים" + וה"ה ,דור יתום"*, כי החשך בו הוא כפול ומכופל 207- ואיך יתכן שדוקא דורות הללו יזכו לגילוים נעלים כאלו שלא זכו להם הדורות הקודמים, אף לא דורות התנאים ואמוראים, הגאונים וראשונים וכו'?

אמנם כגון דא אנו מוצאים גם בענין כללי בתורה:

אמרו רז'ל * .כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה הכל ניתן למשה מסיני". ולכאורה גם בזה יש לתמוה: מכיון שחידושיו של התלמיד כבר ניתנו למשה מסיני, למה לא נתגלו כל אותם הדורות, עד כי יבוא תלמיד ותיק זה ויחדש ענין זה?

והביאור הוא :

כתוב בתורה 'י: .את הכל עשה יפה בעתו" ואחז"ל ראוי הי' אדה"ר שתנתן התורה ע"י כו' חזר ואמר (הקב"ה) כו' אני נותן לבניו -- שכל דבר שהקב"ה עושהו בזמן מסוים, הרי זו היא העת ה,יפה", המתאימה וזקוקה לדבר הזה. מזה מובן אשר עד שיגיע הזמן שבו נתחדש ענין זה בתורה ע"י התלמיד ותיק, עדיין לא היו זקוקים להענין הזה, ולכן לא נתגלה,

כי הלא תורה הוא מלשון הוראה יי, שתכליתה להורות לבנ"י את הדרך ילכו בה ואת העבודה אשר יעבודו לברר ולזכך את העולם -- תכלית הירידה לעוה"ז יי. ומכיון שהעולם לא הי' זקוק עדיין להבירור של הוראה זו הבאה בהענין שמתחדש ע'"י התלמיד -- לא נהגלה החידוש:י. ובבוא הזמן שבו התלמיד ותיק מחדש את הענין בתורה -- הרי זה גופא הוכחה שהוא הוא העת ה,יפה" לזה: והיינו לפי שמצב העולם הוא כזה, שנחוצה ומוכרחת ההוראה הנובעת מחידושו של התלמיד ותיק יי.

ועדיז הוא בענין דידן: כל הגלוים דלעתיד, בביאת המשיח, ה"ה דבר ה,תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" :י. ואין הכוונה רק להעבודה של גלות זו האחרונה, אלא מאחר שארז"ל *' ,אין המצוה נקראת אלא ע"ש גומרה", הרי מובן שבגמר העבודה והבירורים של גלות הלזו, יוגמר ויסתיים 208גם ענין ותכלית כל הגליות (שהרי הגאולה מגלות זו היא גאולה שאין אחרי' גלות *י). מובן עפ"ז, אשר עבודתנו זו, המביאה לגמר הגלות הרביעית והגאולה שלאחרי' -- פועלת עילוי גם בשלש הגאולות הקודמות.

היוצא מזה, אשר דוקא וכיון שדורות אלו האחרונים הם ,עקבתא דמשיחא" שבהם הוא בירור וגמר גלות הרביעית והאחרונה -- מוטלת עליהם אחריות יותר גדולה, ועבודתם צ"ל יותר נעלית ובהתחזקות והתגברות יותר מזו אשר בדורות וגליות הקודמים. כי הלא עבודתנו זו היא הכנה אחרונה לגאולה השלימה: להפך את החשך כפול ומכופל -- לאור כפול ומכופל 35.

וכיון ש,אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" יי, ואינו מבקש אלא לפי הכחות שניתנו להם, לכן בדורות האלה דוקא מתגלים חלקי התורה הנעלמים ע"ע ותפנימיים (מה שלא זכו להם בדורות הראשונים), ובהם וע"י נשפעים מלמעלה כחות מיוחדים לעבודה נעלית זו -- שהרי התורה היא ,עו ותושיי * 9י, היא הנותנת כח לעשות חיל בעבודה.

יותר מזה: נוסף על זה שעבודה גדולה וו מצד עצמה דורשת כחות מיוחדים -- הרי ידוע, שכל שהעבודה מוכרחת יותר וקרובה יותר לתכלית הנרצה שבאה ע"י, מתגברת יותר הקליפה והיצה"ר לנגד ולמנוע וכו' י*. והיות שעבודת דורות האחרונים נוגעת ממש לגמר והשלמת כל הבירורים, הרי התנגדות היצה"ר נגדה הוא ביתר תוקף ועוז -- למנוע העובד לעשות את המוטל עליו -- וא"כ גם בגלל זה מוכרחים בדורות אלו לכחות מיוחדים, כדי שע"י עבודתנו נוכל לקיים ולהשלים את רצונו של הקב"ה, ש,נתאוה הקב"ה להיות לו (ית'*י) דירה בתחתונים" 5:.

ב. עפ"י הנ"ל י*"ל שכמו שהוא בכללות, בהפרש שבין דורות האחרונים לבין הדורות שלפניהם, כן הוא הענין גם בדורות האחרונים עצמם -- שבכל דור ודור המתקרב יותר לביאת המשיח, כמו שהאחריות הולכת וגדלת * -- כן הולכת ורבה התגלות הענינים הנעלים דתורה, לגבי הדורות שקדמום. וכמו

7 ראה מכילתא עה"פ אז ישיר : התשועה העתידה להיות אין אחרי' שעבוד (הובאה תוד'"יה ונאמר פסחים קטז, ב). ועדיז שמו"ר פכ"ג, יא (וראה רש"י ערכין (יג ב) דייה בנבל).

8) ראה תניא פל"ו, אגה"ת ספ"ט.

9) ע"ז ג א,

2) ראה תו"א ריפ יתרו.

1) עיין תניא פכ"ח. -- ראה לקו"ש ח"ג פ' בראשית.

2) כן הי מוסיף (פעמים רבות) כ"ק אדמו"ר (מהורשים) נ"ע. -- נתבאר בלקו"ש חיט ע' 27 ואילך.

3 תנחומא נשא טז, עד" במדב"ר פ"י, ו -- ראה תניא פליו.

4 להעיר מסוטה (מט, א): בכל יום ויום כו'. ראה לקו"ש ח"ד (' 1226 ובהערה 32 שם.

209שאנו רואים שכן הוא הדבר בעגין גילוי פנימיות התורה -- מדור לדור היא מתגלית יותר ויורדת ומתלבשת יותר בלבושי הבנה והשגה ותפיסא.

גילוי בתוספת רבה כזו ניכר ובולט במיוחד במאמריו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע :, אשר בהם באים עניני החסידות בביאור יותר רחב ובהבנה והשגה שכלית יותר, מכמו שהם (בגלוי -- גם לאנשים כערכנו) במאמרי רבותינו נשיאנו שקדמו.

והרי ידוע* הפתגם של חסידים הראשונים שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ניע הוא ,הרמב"ם דתורת החסידות", לפי שעניני תורת החסידות באו במאמריו בסדר-מסודר, בהסברה מודרגת ובמשלים המבררים וכו'. ומובן, אשר ע"ד שהרמב"ם כותב יי אודות ספרו יד החזקה ,וראיתי לחבר דברים המתבררים וכו' בלשון ברורה בדרך קצרה עד שתהא תורה שבע"פ סדורה בפי הכל כו' דברים ברורים קרובים נכונים כו'" -- הוא הדבר בנוגע למאמרי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ג"ע, אשר בהם באה תורת החסידות (בגלוי כנ"ל) ,בדברים המתבררים, בלשון ברורה . . דברים קרובים נכונים" וכו'.

ג. מבין מאמריו גופא דיבר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במיוחד בשבח ההמשך תרס"ו. כי כל מעלות הנ"ל, בהן נשתבחו מאמריו, ישנן במדה מרובה ומיוחדת בהמשך זה.

ולא רק שבהמשך זה באה תורת החסידות לידי התגלות יותר ובהשגה למטה יותר, אלא שגם שייכותה של ,חכמה זו" לגאולה העתידה (וכנ"ל, שהיא היא הסיבה מה שפנימיות התורה מתגלית יותר מדור לדור) נראית יותר בהמשך זה,

וכידוע אשר ב"ק אדמו"ר (מהורשייב) נ'יע קישר אמירתו של ההמשך בשנה זו (תרס"ו) עם ה,קץ" הנמצא בכמה ספרים על שנה ההיא" (וגם עם זה שבזמן ההוא היו פרעות במדינת רוסיא ל"ע ושהיתה מוצאי שנת העיבור).

5) וראה חנוך לנער (עִ' 8. וראה היום יום ע' קו) אשר הצ"צ אמר בנוגע לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) "יע : .נולד כי חשון תרכ"א, שיש בזה שני כפייין שהוא רומז לכתרא ילאה" -- וידוע (לקו"ת שה"ש לה, ג) אשר שני הכפי"ן רומזים לבי הבתינות שבכתר אריך ועתיקי היינו שהוא שייך לא רק לאריך (שאף שהוא למע' מהשתלי, מ"מ ה"ה שייך להשתלי) אלא גם לעתיק שלמע' מהשתלי לגמרי.

ויש לקשר עִם זה שהברי"מ שלו היתה בנר ב' דחנוכה (שם), לפי שביום ב' דחנוכה נראה הנס דחנוכה (הבא מלמעלה מהשתל') בגלוי, לא כמו ביום א' שבגלוי אין נראה הנס ושקו"ט בזה בתורה וזקוקים לביאור מיוחד כו' (ראה ט"ז ריש הלכות חנוכה ס" תרע. ועוד).

והרי כ"ז שייך לעגין הגאולה, דהרי גם ענין הגאולה בא מבחיי שלמעי מהשתלי.

6 לקו"ד ח"ב ע' רצו, וראה ספה"ש תש"א ע' 160.

זג) בהקדמתו לספרו יד החזקה.

8) ייל אשר לכן התחיל ענין שתיית די כוסות באחש"פ בשנה ההיא דוקא (היום 210ובנוגע לפועל: ע"פ כל הנ"ל שניתנו ונמשכו הגילוים והכחות מלמעלה להפוך את החשך כפול ומכופל ו,גלו לאדום שכינה עמהם"*: שנקראת ,בשם שכינה ע"ש ששוכנת ומתלבשת תוך כל עלמין"", היינו שגם כאשר נמצאים אנו בשפל המצב, מ"מ הרי הוא ית' הוא השוכן אתנו ועד אשר ,ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד":י, הרי הוא הנותן לנו כח לסיים הגלות, לברר ,הפכים קטנים" שעדיין לא נתבררו, ולזכות לקץ שם לחושך יי, קץ הגלות, ואח"כ -- להאתחלתא דגאולה ואח"כ לשלימות הגאולה האמתית ע"י משיח צדקנו -- במהרה בימינו ממש, אכי"ר.

(משיחת אחש"פ ה'תש"ל)

יום ע' מז), כי אחש"פ ועניניו -- היה שייך להגאחלה העתידה וכתוכן ההפטורה וכו' (וראה לקו"ש ח"ד ע' 1299).

ויל שייכות מיוחדת ליין דוקא, כי ענינו של יין הוא גילוי ההעלם, דהרי מתחלה הוא טמון בענבים ואח"כ יוצא לגילוי, ולכן הוא פועל גילוי ההעלם, כמי"ש (שופטים ט, יג) ,המשמח אלקים ואנשים", היינו שמגלה ההעלם דאלקים ואנשים (לקו"ת דברים עט, ד).

9 ספרי מסעי לה, לד (וראה מגלה (כט, א): לבבל כו'. ולהעיר מהשינוי: בתגיא פיייז, אגהייק סכ"ה (ובכ'"מ בחסידות) לאדום, באגה"ק סיד (ובכ"מ) לבכל. בכ"מ שמדובר אותו הענין ולא הובא מרזיל בכלל).

0) תגיא פמ"א.

1) רייח (שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו). בשלייה (שער האותיות אות ל. מסי תענית רד"ה מענין העבודה. פ' תרומה חלק תו"א -- שכה, ב. שכו, ב. -- ועור).

2) איוב כח, ג. ובאוה"ת פ' מקץ (שמ, א. וכפי" המדייר שהובא שם -- כ"ם בתניא פל"ג) -- מציין גם לזת"א (קצד, א). ושם הוא עה"פ לכל זמן ועֶת לכל חפץ (עת' בלקוטי לוי יצחק על הזהר): ת"ח בל מה דעבד קוב"ה לתתא לכלא שוי זימנא וזמן קצוב זמן שול לנהורא כו

673 צן

. . . בפרש"י למשנה ריש ברכות: דהקטר חלבים ואברים לא גזרו חכמים שיהי' עד חצות (משא"כ להרמב'ם), די"ל הטעם מפני דהקטר הוא עִ'י כהנים וכהנים זריזין הן (ולהרמב"ם -- בזה לא אמרינן דזריזין הן, ועד פסחים פה, סע"א לגבי יוצא, ע"פ התוס' שם).

- (והנה כבר הקשו על התוס' שם -- במהרש'א ועוד -- ולחומר הקושיא י"ל דלמסקנא גם התוס' ס"ל כמהרש"א, אלא דעדיפא להו משני. וסברת הרמב"ם י"ל בפשטות, דבנדו"ד שההקטר התחיל זמנו בעת הקרבת הקרבן, היינו כמה שעות לפני הלילה (כפסחים רפ"ה) הרי באם עד חצות לילה לא הוקטרו החלבים ואיברים -- מוכחא מילתא דהני כהני אינם זריזין).

- והנה בטעם פרש"י כנ"ל -- כ"פ גם הרמ"ז (הובא בתוס' אנשי שם), חידושי מהרי"ח, בס' ניצוצי אור (להרב ראובן מרגלית (שי)) [ע"ה]) ועוד. ולכאורה צ"ע שלא רמזו רש"י כלל בפירושו.