שיחה מא

1333שיחה מא

המצרים

בין ... במאורעות ימים אלו דחדש מנחם אב, אמרו רז"ל בסיבת החורבן, אשר

שלא

בית ראשון חרב על מאסה של תורה ההוא אף שעסקו בה (בבא מציעא פה, (יומא ט, ב).

היתה חשובה בעיני ישראל שבדור ב), ובית שני חרב על עון שנאת חנם

ראשון

ולכן מצינו אשר בנין בית מקדש

– שהיתה קדושתו שלמה, משא"כ כא, ב) –

נבנה דוקא ע"י שלמה, אשר שלמה

בית שני שחסרו בו ארון וכו' (יומא הי' שמו כי שלום ושקט הי' בימיו (דה"י

נלחם

כב, ט) אפילו עם אותם העמים אשר

– היפך בתכלית משנאת חנם –

וגם לימד תורה את העם והשתדל ע"י בתורה כסיפור רז"ל (עירובין כא, ב)

– היפך בתכלית ממאסה של תורה –

ובכל זמן ומקום הנה כל איש העושה

עמהם דוד אביו ענינים של יראת שמים שיאחזו ישראל פעולה לזכות את הרבים, מפני אהבת

פעולה

ישראל שבקרבו חנם בלי פני', ובפרט המביאה סוף כל סוף לחיזוק התורה

המקדש

והיהדות מקרבת גאולתינו ובנין בית כשיבוא אינו פותח אלא בשלום (ויקרא

ע"י משיח צדקינו, אשר גם הוא רבה ספ"ט).

ב בפועל

... ויהי רצון שתקוימנה ההחלטות וכדיוק לשון אגרת הקודש להבעש"ט, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור,

יפוצו

דוקא.

יהודא,

ויקוים בזה, גלתה, לשון גילוי, (הפרטית והכללית – כיון שיגיעו המעינות עוצם אתכפיא, ומרוב עבודה, כי היא יתירה, ולכן לא מצאה מנוח, ושכרה על

ענין ההודאה בכל הציור קומה

גם חוצה – ע"י שתהי' ההפצה) מעוני', ישבה בגוים ולכן עבודתם בהתגברות שלא מצאה, אשר כל הוא רודפי' כמ"ש

המצרים,

טוב וחסד ירדופוני, והשיגוה בין מחשבה תפיסא בי' – וכמבואר בפירוש

מן המיצר כו' עד העלי' לדלית אדמו"ר הצ"צ ברשימות לאיכה א–ג.