שיחה לו

1314שיחה לו

תמוז

ג'

א. ג' תמוז הוא היום אשר בו יצא כ"ק בתנאי אשר בו ביום יסע לעיר מקלטו מו"ח אדמו"ר ממאסרו (בשנת תרפ"ז), קאסטראמא על משך שלשה שנים.

הודיע

ובהיותו שם, ביום השנים עשר בתמוז, לו, ותעודת החופש תנתן לו למחר ביום י

מובן אשר יום השלישי בתמוז יש בו בימי י"ב וי"ג תמוז. כי גאולת י"ב וי"ג

לו מבית הפקידות כי חופשה ניתנה "ג תמוז¹. – מכמה צדדים – שמחה יתירה מאשר

תמוז היא – גאולה מגלות, והשינוי

שממאסר

שמגלות לגאולה אינו דומה להשינוי הנמצא במאסר אינו ברשות עצמו וכל (ובפרט במאסרו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שהי' במאסר, אפשר הי' שפס"ד זה יהי'

הטעם שלא קבע כ"ק מו"ח אדמו"ר

לחופש (גם לחופש שבגלות); עניניו הם תחת ממשלת שר בית הסוהר

אשר הי' נידון תחלה למיתה, וכל זמן חוזר וניעור). את יום השלישי בתמוז ליו"ט, ורק את

שכל

הימים י"ב וי"ג תמוז – יש לומר, לפי להשפיע לאנשי דורו (ועניניו "הפרטים" שבהיותו בגלות, יכלתו בהשפעה היתה בתמוז ליו"ט³.

אמנם, התקשרות חסידים לרבי נשיא שנשמה כללית, גם עניני' "הפרטים", עליהם לחוג גם את יום הג' בתמוז.

ענינו של נשיא ורועה ישראל הוא – אין נחשבים אצלו – בערך זה), ומכיון מוגבלת ביותר², לא קבע את יום הג' – צריכה להיות לכל מה שהוא (ובפרט שייכים לכלל ישראל⁴), ולכן חסידים

לכובשים)

ב. בג' בתמוז מנע יהושע (ראש את מהלך השמש באמרו "שמש בהשגחה

בגבעון דום"⁵. ובהיות אשר הכל הוא פרטית⁶, ובכל שנה ושנה נשנים 1315לומר,

הענינים מעין שהיו בפעם הא'⁷, צריך שייכת היא להענין ד"שמש בגבעון דום".

הכח שהי' ביהושע להפסיק את אמירת שירה, (שעי"ז נפסק במילא⁸ השתחואת הוא ע"י שגילה את מעלת שירת הנשמות

אשר גאולתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר

וי"ל:

השירה של נפש השמש – דום מלומר גופו, סיבוב השמש⁹), שירת המלאכים,

על שירת המלאכים¹⁰.

ושוב,

ענין השירה הוא העלי' ברצוא באהבה ויראה, שהם באים ע"י

דפנימיות

ההתבוננות בגדולתו ית'¹¹; הלימוד

וזה הי' ג"כ ענין גאולתו של כ"ק מו

התורה. "ח אדמו"ר: ע"י התעסקותו בהחזקת

הפצת

ובהפצת היהדות, ובנקודתה הפנימית – מעינות פנימיות התורה – כל עניני

מנעו

עולם והכוכבים ומזלות, לא רק שלא

וכח זה, המשיך כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולכל אשר בשם ישראל יכונה¹².

אלא אדרבה, סייעו לעבודתו. לכל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה,

קרח

(תרגום ... ידוע לכן, מן הסתם, כי כ"ק מו" חפשי) ח אדמו"ר סיפר¹ בשם אדמו"ר הזקן²,

מפרשת

שיש להסיק לקח (ואפשר להסיק לקח) השבוע לגבי דברים הנוגעים לחיי

לגמרי

יום יום. במדה שאין הדברים ברורים בתורה שבעל פה, בגמרא ובמדרשים, בה שבכתב בקצרה.

מתוך הפרשה עצמה – הם מצויים באים בפירוט הדברים הנאמרים בתורה