שיחה לג

1311שיחה לג

בשעת התורה והתפלה כ"א גם בעסקיו כי שם הוי' נקרא עליך.

וזהו פירוש המבדיל בין ישראל לעמים. הבדלה בין ישראל לעמים, שהרי שם אין בעובדין דחול הרי וראו כל עמי הארץ

דבשעת התורה והתפלה אין שייך לומר

להם שום השואה כלל. ענין הבדלה זו,

שעוסק

אשר דעת נצרכה לזה, היא בהזמן עמי הארץ עוסקים בהם, ומ"מ מבדיל

בעניני מסחר ושאר צרכיו, אשר כל בין ישראל לעמים, כי ישראל הנה בכל

הוא

דרכיך – גם בעניניו הגשמיים, מקיים

ובכדי לפעול בעצמו ענין זה אשר גם הוא הנותן לך כח לעשות חיל, הוא ע"י

ומנצלם בכדי לבוא לדרגת דעהו.

בשעת עסקו בצרכיו יורגש אצלו אשר אשר גם בשעת התפלה עיניו למטה. גם

ועולים

הגוף ועניניו הגשמיים מתפללים השמימה, דא צלותא. אם בשעת התפלה אפשר אשר כשיבוא לעניני העולם ישכח

בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע הוא בהפשטה לגמרי מעניני העולם, לגמרי על תפלתו. ולזאת אמרז"ל לבו

אור.

למעלה ועיניו למטה וכדפירש בתורה גם עניניו הגשמיים, הנה גם אחרי מתפלתו. בכל דרכיך, בכל עניניו, דעהו.

ונתינת כח בזה – ההתקשרות בעניני

ועי"ז אשר בשעת התפלה הוא מעלה התפלה כשעוסק בצרכיו נשאר רושם

הבעש"ט נ"ע, אשר הי' תמיד חלק

ההילולא

למעלה וחלק למטה. ובפרט ביום השייכים אליו, אשר גם בשעת התפלה הנהגתו שבמשך כל היום – למטה – התפלה. והנהגה הלזו ה"ה ממשיכה ומגלה מטה.

שלו, שנמשך נתינת כח במיוחד לכל

– למעלה – זאל ער באווארענען את וגם במשך כל היום ישאר הרושם של

אחדות הוי' מלמעלה מעלה עד למטה

נשא

על הכתוב איש איש כי תשטה אשתו עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. מובן אמרו רז"ל (סוטה ג, א) אין אדם עובר

מזה, שכל הדינים שנאמרו בסוטה,

החטאים).

הוראות הן לתיקון נפש החוטאת (בכל

התחלת התיקון הוא – והביא האיש את נדבה רוחו לעמוד לפני ה' לשרתו וכו'

אשתו אל הכהן – הוא כל איש אשר (רמב"ם סוף הל' שמיטין ויובלות). וע"ד 1311חולה

מאמר רז"ל (ב"ב קטז, א): כל שיש לו בתוך ביתו ילך אצל חכם כו', אשר

דיעות

כן הוא גם בנוגע לחולי הנפש (הל'

פעולה הראשונה שעל הכהן לעשות, – "ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, הכהן ונתן אל המים".

להרמב"ם פ"ב, ה"א). בכדי לטהר את הסוטה מטומאתה, הוא ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן יקח

ומים

אין מים אלא תורה (ב"ק יז, א). קדושים בתוספת תואר זה מורה על

תנועות

פנימיות התורה: "מים" ו"קדושים" ב' לנמוך (תניא פ"ד וראה תענית ז, א), ובפנימיות התורה כלולות ב' תכונות אלו ורזין, שאינם מלובשים ונתפסים בשכל קדושה (הפרשה והבדלה), ועם זה (ומפני יותר מאשר בנגלה דתורה – כי כל הגבוה

– שזהו גם הטעם מה שפנימיות התורה אלו: צף על כל משקין – הבדלה, ועם גם בדומם (ראה אמ"ב שער הק"ש פנ"ו)

הפכיות הם: מים – יורדים מגבוה

וקדושה ענינה – הפרשה והבדלה.

כאחד: פנימיות התורה ענינה – סודות

האדם ובעניני עוה"ז כנגלה דתורה –

זה) יש בה תכונת הירידה דמים עוד

יותר יורד למטה יותר.

נקראת בשם שמן, כי בשמן ב' תכונות זה– – מפעפע בכל דבר וישנו בכל דבר

ירושלמי

שלכן הובטחנו (איכ"ר בתחלתו. (הו"ע פנימיות התורה. קה"ע בירושלמי

חגיגה פ"א סוף ה"ז): המאור שבה שם) מחזירו למוטב¹.

להמשיכם

ומים קדושים אלו, צריך הכהן בכלי חרש, ולתת בהם גם מן העפר

אינו

(שלמטה גם מכלי חרש, שהרי העפר כלי כלל², עד אשר יוכלו להשקות

שצריך

בהם גם את הסוטה. ז.א. בעבודה – עד לחוצה היותר תחתון, שאין חוץ למטה

ואז³ – "ונקתה ונזרעה זרע", היתה קלה) עבודה שיש לה קיום ושכר מצוה גאולה העתידה (תוד"ה ונאמר פסחים דלכשיפוצו מעינותיך חוצה, קא אתי מר,

להפיץ את המעינות דפנימיות התורה

ממנו. יולדת נקבות יולדת זכרים (שאין דעתם

לפי מדריגתה (תניא פל"ט) ג"כ זכר –

קטז, ב). וכהבטחת מלכא משיחא,

בקרוב ממש.