1311

שיחה לג

בשעת התורה והתפלה כ"א גם בעסקיו כי שם הוי' נקרא עליך.

וזהו פירוש המבדיל בין ישראל לעמים. הבדלה בין ישראל לעמים, שהרי שם אין בעובדין דחול הרי וראו כל עמי הארץ

דבשעת התורה והתפלה אין שייך לומר

להם שום השואה כלל. ענין הבדלה זו,

שעוסק

אשר דעת נצרכה לזה, היא בהזמן עמי הארץ עוסקים בהם, ומ"מ מבדיל

בעניני מסחר ושאר צרכיו, אשר כל בין ישראל לעמים, כי ישראל הנה בכל

הוא

דרכיך – גם בעניניו הגשמיים, מקיים

ובכדי לפעול בעצמו ענין זה אשר גם הוא הנותן לך כח לעשות חיל, הוא ע"י

ומנצלם בכדי לבוא לדרגת דעהו.

בשעת עסקו בצרכיו יורגש אצלו אשר אשר גם בשעת התפלה עיניו למטה. גם

ועולים

הגוף ועניניו הגשמיים מתפללים השמימה, דא צלותא. אם בשעת התפלה אפשר אשר כשיבוא לעניני העולם ישכח

בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע הוא בהפשטה לגמרי מעניני העולם, לגמרי על תפלתו. ולזאת אמרז"ל לבו

אור.

למעלה ועיניו למטה וכדפירש בתורה גם עניניו הגשמיים, הנה גם אחרי מתפלתו. בכל דרכיך, בכל עניניו, דעהו.

ונתינת כח בזה – ההתקשרות בעניני

ועי"ז אשר בשעת התפלה הוא מעלה התפלה כשעוסק בצרכיו נשאר רושם

הבעש"ט נ"ע, אשר הי' תמיד חלק

ההילולא

למעלה וחלק למטה. ובפרט ביום השייכים אליו, אשר גם בשעת התפלה הנהגתו שבמשך כל היום – למטה – התפלה. והנהגה הלזו ה"ה ממשיכה ומגלה מטה.

שלו, שנמשך נתינת כח במיוחד לכל

– למעלה – זאל ער באווארענען את וגם במשך כל היום ישאר הרושם של

אחדות הוי' מלמעלה מעלה עד למטה

נשא

על הכתוב איש איש כי תשטה אשתו עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. מובן אמרו רז"ל (סוטה ג, א) אין אדם עובר

מזה, שכל הדינים שנאמרו בסוטה,

החטאים).

הוראות הן לתיקון נפש החוטאת (בכל

התחלת התיקון הוא – והביא האיש את נדבה רוחו לעמוד לפני ה' לשרתו וכו'

אשתו אל הכהן – הוא כל איש אשר (רמב"ם סוף הל' שמיטין ויובלות). וע"ד