שיחה כח

1302שיחה כח

פסח

מה בין פסח הראשון לשני, הראשון ומצה עמו בבית (פסחים צה, א).

שני אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ

מצרים

ויובן בהקדים ההפרש בין יציאת – נקודה התיכונית של כל ימי חודש

ביחוד

ניסן¹ – לספירת העומר – השייכת לחודש אייר², שיצי"מ היתה מצד

אתערותא

אתערותא דלעילא, משכני. וספה"ע – דלתתא, אחריך נרוצה.

נעלה

ואף שהגילוי הבא מלמעלה הוא האדם, כי הנברא בעבודתו יכול להגיע הוא קודם למ"ת), שלכן הגאולה דחודש אייר נקרא בשם "זיו" (הארה ולא עצמות)

– הם האבות (שזהו ג"כ מה שאייר ר" שלהם ריחות היו (שהש"ר פ"א) –

מ"מ בנוגע לעבודת האדם, הגילוי הבא והעבודה הוא רק אתכפיא (שלכן יצי"מ

יותר מהגילוי שנמשך ע"י עבודת רק עד שרשו (ובפרט שהעבודה דספה"ע

ניסן היתה מ"בכבודו ובעצמו", וחודש

שבו נולדו זיותני עולם (ר"ה יא, א)

ת³ אברהם יצחק יעקב רחל), שהמצות

מלמעלה אינו פועל אתהפכא בנה"ב,

היתה

מצד עבודת האדם נעשה אתהפכא. (ראה

ולכן, בפסח ראשון – ניסן – חמץ

בדרך בריחה. תניא פל"א), משא"כ

לקו"ת ויקרא ג,

א. במדבר ג, א). אסור בבל יראה ובל ימצא, כי מאחר ליזהר

שמדותיו אינם מבוררות עדיין צריך שצריך לומר אי אפשי (לקו"ת ואתחנן ט,

ביותר מהרע, דוגמת הבעל תשובה ד) משא"כ בפסח שני – אייר (אבות –

שצריך

הן הן המרכבה) – הוא דוגמת הצדיק לומר אפשי. ואף שפסח שני הוא

מדות

באמצע ימי הספירה ונשארו בו עדיין שכבר בירר אותן, הוא בחי' צדיק. שצריך לבררם, מ"מ באותן המדות

בעומר

ל"ג

... מבואר בתורת החסידות ענין ל"ג והמחיצה, הגל, שבין אצילות לבי"ע, בעומר, ספירת הוד שבהוד, שזהו ההפסק

וההפסק והפרסא, הגל, שבין למעלה 1302פרסאות

מאצילות ואצילות. וכל אחת משתי החיצונים: א) מבחי' ריבוי הצמצומים. ב) מעשה התחתונים, ויכולים כולם לקבל.

אלו מונעת אחד משני אופני יניקת מבחי' מקיף העליון, ששם אינו נוגע

עקיבא

ולכן בל"ג בעומר פסקו תלמידי ר' המקטרג עליהם.

והנה כל זה הוא בזמן הזה. אבל בימות מן הארץ, הנה ע"ז ארז"ל (קהלת רבה א, בין העליונים לתחתונים, שהעליונים חיים מרפא מחיצה זו, כי לא תצטרך המחיצה דאורייתא בירר מחיצה זו (ועיקר הגילוי אור היותר שלם, אורו של משיח.

– עיין בכל זה סידור שער הל"ג בעומר פכ"ה ואילך –

מלמות כו' כי נפסק מחיצה זו מפני

המשיח שאז את רוח הטומאה אעביר

ד) מחצתי ואני ארפא מחיצה שעשיתי

וקיימים והתחתונים מתים, לע"ל אני דגל הנ"ל כלל. ורשב"י מקור גילוי רזין

יהי' לע"ל), כי רשב"י האיר בו מבחי'

וביאורו. ד"ה חייב אדם לברך – תרל"ח

לימות

ואופן היציאה מן הגלות והביאה דעתידין ישראל למיטעם מאילנא דחיי, גלותא ברחמי. ומענה המשיח לרבינו חוצה אז יבוא.

וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ביאר מענה איז דאס די כלי צו דעם גילוי אור פון

המשיח כבר גילו רז"ל אשר בגין

דאיהו האי ספר הזהר, יפקון בי' מן הבעש"ט נ"ע אשר כשיפוצו מעינותיך

זה בארוכה, אשר תורת הבעש"ט נ"ע – גילוי המשיח. תורת רבינו הבעש"ט נ"ע

המדות,

און די עבודה טהורה בבירור וזיכוך אז אלע וועלן דערקאנען דעם אמת, און

וועט זיך, סוף כל סוף, צעשפרייטען, אויך די וואס געפינען זיך אין חוצה,

עלטערען

איז דער מסירת נפש פון זייערע (=תורת הבעש"ט נ"ע היא הכלי לגילוי הבעש"ט והעבודה הטהורה בבירור וזיכוך

און זיידעס וועט זיי אויפוועקען אור של גילוי המשיח. תורת רבינו המדות, יתפרסם סוף סוף וכולם יכירו

ואבות

ב'אמת', והמסירות־נפש של אבותיהם ב'חוצה').

– עיין בכל זה זח"ג קכד,

ב. אגה"ק תק"ז. שיחת שמח"ת תר"ץ^*. –

אבותיהם יעורר גם אלו הנמצאים של הבעש"ט ע"ד עליית הנשמה בשנת

פעולה

ועלינו כלנו לדעת ברור, אשר כל להפיץ המעינות חוצה – מאירות את חשך

ופעולה, כל השתדלות והשתדלות הגלות ומקרבות ביאת וגילוי המשיח.

1303ואין די מילים לתאר כמה קשה אף רגע אחד נוסף בגילוי משיח.

ובגילוי משיח צדקנו בב"א, אשר אז

אחד יותר בגלות, וכמה יקר אף רגע ירפא הקב"ה את המחיצה שבין עליונים

עפר,

לתחתונים כנ"ל, ויקיצו וירננו שוכני הורה לנו הדרך והמסילה בה נעלה, יבוא מקושריו והשייכים אליו, להוציאנו מן האמיתית והשלימה ...

הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר

בראשינו, בראש כל תלמידיו חסידיו המיצר ולהביאנו למרחב י־ה בגאולה

ב אשר

... ובעמדנו ביום הילולא דרשב"י, וכו' פנימיות התורה – וגם ההעלם שמצ"

ענינו ופעולתו הי' להמשיך להתנאים ע אינו שייך לגילוי – כמבואר בדא"ח,

בזה,

ולא עוד אלא שפתח אז צנור ההשפעה גילו סתרי תורה.

ולאחר זה בפרט – כדברי רשב"י – דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא.

לכתחלה בדורו עד אשר אפילו ינוקי כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי

ולתוספת

הרי עת סגולה היא להתעוררות אומץ בגילוי והפצת פנימיות התורה

ותורתה.

שבדורינו נתגלתה במעינות החסידות

כי הרי ביום הילולא דילי' הי' מאיר שרשו מבחי' משה ומבחי' משיח, והימים (ההמשכות וההשפעות), וכידוע פירוש

ויהי רצון שיעשה כאו"א בזה לפום

בו מבחי' תכלית שלימות רוחו, שהי'

האלה (כשהם) נזכרים (ה"ה) ונעשים האריז"ל על הכתוב.

שיעורא דילי' ולהמשיך מהתעוררות

שמחה,

ותוספת זו בכל השנה כולה ומתוך

שגם בזה מיוחד יום הסתלקות דרשב"י יום וכו' כי אם אדרבה צ"ל בשמחה... דוקא – וכמבואר בכ"מ שהוא דלא ככל