שיחה טז
1275שיחה טז
תרומה הפרשיות
בפרשתנו, הראשונה בשרשרת ניתנת מיד הוראה כללית: מאת כל איש בה מדובר אודות בניית המשכן,
צריך
יהודי, שלבו נדב אותו. כל יהודי היה שיהא לו חלק במשכן, אבל קבלת
בלב
התרומות הוגבלה רק מאלה שנותנים סתירה, אבל לאמתו של דבר אין כאן נותן כל יהודי צדקה בלב חם; יש צורך
שלם. בהשקפה ראשונה נראית כאן כל סתירה, היות ולמען מטרות קדושות
רק למצוא את הדרך המתאימה לכל
אפשרותיו:
יהודי. ואז נותן כל יהודי לפי מי שיכול לתת זהב, נותן זהב; מי
לתת
שיכול לתת כסף, נותן כסף; ומי שיכול בלב שלם, הוא רוצה לתת יותר ממה ה"נדבו לבו" לצדקה, ונותן את ברכת שבינתיים יכול לתת רק נחושת, מתברך, לתת רק כסף, מתברך שיוכל לתת זהב,
נחושת, נותן נחושת. וכשיהודי נותן שהוא יכול, ואז מחשיב הקב"ה גם את עשר בשביל שתתעשר, בצורה כזו שמי
שיוכל לתת כסף; ומי שבינתיים יכול
ומי שבינתיים יכול לתת זהב, מתברך
(אבנים
שיוכל לתת אבני שהם ואבני מילואים יקרות).
לעיתים
חכמינו זכרונם לברכה, מדגישים בימינו הועתק לישיבות, כמאמר חז"ל " תכופות כי משמעותו של המשכן
מיום
בעולמו אלא ד' אמות של הלכה".
ידועה לכם אמרתו של אדמו"ר הזקן, חב"ד, שביום כ"ד טבת העבר מלאו 150 גשמיות, ויהודים עושים מהגשמיות – בברונקס נותנים בכדי למסד ולחזק את
שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעל התניא והשולחן־ערוך, מייסד שיטת
שנה מהסתלקותו: "הקב"ה נותן ליהודי רוחניות". הצדקה שתומכי ישיבת חב"ד
הישיבה, היא הדרגה הכי נעלית של
ישנה
הפיכת הגשמיות לרוחניות, ובו בזמן גם הברכה של עליה בגשמיות -
ולנצלם
מנחושת לכסף ומכסף לזהב, וכן הלאה. לדברים טובים, בריאים ושמחים,
מילדיהם
בבריאות טובה ונחת יהודי אמיתי
הערות
עמוד 1275
- . (תרגום חפשי) אשר ידבנו לבו - לקחת תרומות מכל שיחיו... (ממכתב ד' אדר תשכ"ג)