שיחה א

948שיחה א

א. על הפסוק "זאת תורת העולה גו' כל הלילה", אומר רש"י: "בא ללמד על הקטר חלבים ואברים שיהא כשר כל הלילה". יש להשתדל להקטיר הכל ביום; זהו ה"בשעתה" שלהם¹. אבל להקטיר את החלבים ואברים אפשר גם בלילה, אם נעשו מביום העבודות הקודמות המתירות את הקרבן.

כך הוא הדין מדאורייתא. ישנן כמה מצוות שמן התורה מותרים להעשות כל הלילה, "עד שיעלה עמוד השחר", אבל כדי "להרחיק את האדם מן העבירה" גזרו חכמים שיעשו אותם רק עד חצות הלילה². בהקטר חלבים ואברים – ישנה מחלוקת של רש"י והרמב"ם האם גזרו חכמים גם בזה. הרמב"ם³ סובר שגם כאן גזרו, כמו בשאר מצוות שמדאורייתא אפשר לעשותם עד שיעלה עמוד השחר, ורש"י² סובר שבהקטר חלבים ואברים לא גזרו חכמים לעשותו רק עד חצות הלילה.

אחד הטעמים שיש לומר על כך, שלשיטת רש"י יש הבדל בין הקטר חלבים ואברים לבין שאר מצוות: ישנו כלל (לדעת כמה פוסקים), שדבר שכתוב מפורש בתורה שהוא מותר, אין ביד חכמים לאסור⁴, וכיון שהקטר חלבים ואברים שהוא כשר כל הלילה נאמר בפירוש בתורה – "כל הלילה עד הבוקר"; ו"לא ילין חלב חגי עד בוקר"⁵ – לכן לא גזרו כאן חכמים.

אבל לפי זה צ"ע שיטת הרמב"ם שחכמים גזרו, שהרי – לדעת כמה אחרונים⁶ – ישנן ראיות שגם הרמב"ם סובר כלל זה, שבמקום שהתורה כותבת בפירוש להיתר אין החכמים יכולים לאסור, ומדוע אם כן, סובר כאן הרמב"ם שמדרבנן צריך להקטיר עד חצות, שהרי נאמר בתורה בפירוש שזמנה כל הלילה?

ב. על הפסוק "ואם האכל יאכל" אומרת הגמרא⁷: "בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם 948(שהכהנים אוכלים את חלקם בקרבן) ואחת אכילת מזבח" (ההקטרה על גבי המזבח), והגמרא לומדת מכאן ומדמה אכילה אחת לחברתה.

גם באכילת כהנים ישנה המצוה, שיאכלו את חלקם "ביום קרבנו"⁸, בו ביום ולא להותיר למחר, ויש בזה שני ענינים: א) מצות עשה של אכילת הזבח, וכמו בכל מצוה גם על אכילת הזבח תיקנו ברכה מיוחדת⁹. ב) אכילתם בו ביום מונעת עבירה של "נותר".

ההבדל בין שני הענינים הוא: מצות אכילת הזבח דורשת כמה תנאים (למשחה, לגדולה¹⁰, אינו חי¹¹), ואם חסר אחד מהתנאים אין מקיימים את המצוה. מה שאין כן לגבי זהירות מנותר, אין כל נפקא מינה באיזה אופן אוכלים, ובלבד שעל ידי האכילה לא ישאר מהקרבן נותר¹¹.

כשם ששני הענינים מצויים באכילת כהנים, כך, יש לומר, מצויים הם גם באכילת מזבח. על ידי זה שמקטירים את החלבים ואברים על המזבח ביום ההקרבה, מתהוים שני דברים: א) העבודה של הקטרת חלבים ואברים על המזבח – הענין החיובי באכילת המזבח. ב) על ידי זה נמנע שלא יהא נותר, שלא יעברו על הלא תעשה "ולא ילין חלב חגי עד בוקר".

ויש לומר, שזהו גם טעם הדבר שלכתחילה יש להקטיר את החלבים והאברים ביום דוקא ולא בלילה (אף שבדרך כלל אין אנו מחלקים בדאורייתא בין לכתחילה לבדיעבד)¹²: עבודת הקטרת החלבים והאברים, כמו כל עבודות המקדש, צריכה להעשות ביום דוקא, ואילו מה שאמרה תורה שאפשר להקטיר גם "כל הלילה עד הבקר", אין זה אלא בנוגע לפרט השני, לגבי מניעת הלאו של נותר. לכן צריך לכתחילה לעשות את עבודת ההקטרה ביום, אלא שאם לא עשו זאת ביום, וזמן עבודת ההקטרה, החלק החיובי שבזה, עבר – יש להקטיר במשך הלילה, כדי לא לעבור על הלאו של נותר.

ובזה אפשר לתרץ את דעת הרמב"ם האמורה לעיל: לפי הרמב"ם (משא"כ להט"ז וכו') הכלל של "אין כח ביד 949חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר", הוא רק היכן שמדובר אודות מצוה, שהתורה אומרת בפירוש שיעשו את המצוה, ואז אין חכמים יכולים לעקור שלא יעשוה; מה שאין כן במקום שהתורה רק התירה ואמרה שמותר לעשותו במשך כל הלילה, אבל אין בזה מצות עשה, כאן שייכת גזירת חכמים, לעשותו עד חצות.

ג. ידועים דברי הרמב"ן¹³, כי קרבן של בהמה מכפר על חטא האדם, משום שהאדם המקריב היה צריך לחשוב ולהרגיש בעצמו כאילו כל הנעשה לבהמה באמת היה צריך לעשות עמו, אלא שהקב"ה בחסדיו, המירו בבהמה. מזה מובן, שכל פרטי הקרבן, – כולל עבודת הקטר חלבים ואברים – קיימים בעבודת האדם.

חלב מורה על תענוג¹⁴. וההוראה על כך היא – "כל חלב להוי'"¹⁵. אדם מישראל צריך להקדיש את התענוג וההנאה שלו להקב"ה.

עלול אדם לחשוב, שהדרישה ממנו להקדיש את התענוג שלו להקב"ה, הוא דוקא בדברי הרשות, שעשיותיו שלו עצמו יהיו באופן "כאילו כפאו כו'"¹⁶, שאין לו בהם תענוג; אבל בעניני קדושה, בקיום המצוות – למה לא יהא לו תענוג בקדושה? ואדרבה.

על זה באה ההוראה מהקטרת חלבים בקרבנות, שהדין בה הוא, שאף שאכילה של קרבנות היא מצוה כנ"ל, מכל מקום, אסור לאכול עד שלא הבטיחו תחילה את הקטרת החלב על המזבח. וכך הוא בעבודת האדם: מתי יכול להיות בטוח שקיים את המצוה כראוי, כאשר מסר תחילה את התענוג (גם של המצוה) להקב"ה. אבל אם עדיין לא הקטיר במצוה זו את החלב, את התענוג, הרי יתכן שאינו מקיים את המצוה משום ציווי השולחן ערוך, כי אם מצד התענוג שיש לו בזה.

נכון, אמנם, שצריך לקיים מצוה בחיות ובהתלהבות; יש לקיים את המצוה לא מצד ההכרח כי אם משום אהבת ה', ולפיכך צריכה היא שתהיה מתוך תענוג גדול, מכך שזכה למלאות רצון בוראו. אבל צריך הוא להיות בטוח שהתענוג הוא מזה שממלא את רצון הבורא, ולא משום ענינים צדדיים.

ד. על פי זה יובן גם, מה שעיקר הקטרת חלבים הוא ביום דוקא, כאמור. והאפשרות להקטיר חלבים גם 950בלילה אינה אלא כדי להשלים, באם לא נעשתה מבעוד יום.

יום מורה על גילוי אור, בעבודת האדם הוא הזמן שהוא עוסק בתורה ומצוות – נר מצוה ותורה אור; לילה הוא חושך – הוא הזמן בו אינו עסוק בתורה ומצוות אלא בדברי הרשות. וזוהי ההוראה, שההדגשה על הקטר חלבים צריכה להיות, בעיקר, ביום דוקא. לגבי דברי הרשות פשוט הדבר, שאין צריך להיות בזה תענוג וצריך לעשותו רק לשם שמים. אבל בענינים של תורה ומצוות, עלול אדם לחשוב לעצמו שכיון שהוא עוסק בקדושה, הרי בכל אופן שיהיה טוב הוא, ובלבד שילמד תורה ויקיים מצוות, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות וכו' שלא לשמה כו'"¹⁷. צריך איפוא להזהיר, כי גם כאן יש להקטיר את החלבים: כשהוא מחדש חידוש בתורה ויש לו בזה תענוג גדול, צריך לפעול בעצמו שיתנו להקב"ה. כל שכן אם רואה שחידושו אינו מתאים עם דברי הראשונים ואחרונים שנתקבלו בתפוצות ישראל¹⁸, עליו למסור ולשרוף את ה"חלב"; שישאף לכוין הלכה לאמיתתה, ולא שירצה לחדש ובלבד כדי להוכיח את גודל כוחו בהשכלה.

על דרך מה שאומר רבינו יונה¹⁹ בטעם שאשם תלוי מחירו גדול מחטאת, כי במקום שבו עלולים לטעות, יש צורך בזהירות יתרה.

ה. את ההפרש בין יום ולילה אפשר לבאר גם באופן אחר ובעומק יותר, שלפיו יובן גם מדוע ההקטרה ביום היא מצוה חיובית וההקטרה בלילה היא לשם המנעות מאיסור נותר:

יום ולילה מציינים (לא רק את הדברים שבהם עוסק האדם, עניני תורה ומצוה או דברי הרשות, אלא גם) את החילוקים במצב האדם בעצמו: "יום" מורה על מצב האדם, כשמאיר גילוי אור בנפשו. לא רק שמבין ומשיג שהתורה ומצוותיה הם חכמתו ורצונו של הקב"ה, אלא אפילו בדברי הרשות הוא חש את האלקות שבדברים הגשמיים, עד שבדברי הרשות עצמם, הוא עובד את הקב"ה – "בכל דרכיך דעהו"²⁰ (עד לדוגמת אכילת הצדיקים שאינה עבודת "בירורים", כי אם "צדיק אוכל לשובע נפשו")²¹; "לילה" 951מורה על מצב האדם כאשר אינו מאיר בו כל גילוי אור, ואינו מרגיש אלקות בנפשו, ובמילא לא זו בלבד שזקוק למלחמה תמידית כשהוא עוסק בדברי הרשות שיהיו לשם שמים²² ולא למלאות תאות נפשו, כי אם גם כשעוסק בתורה ומצוות – מאחר שהתורה מתלבשת בשכל אנושי ומצוות בדברים גשמיים ובכחות נפשו הבהמית – עליו להתייגע שלימוד התורה שלו יהיה לשמה ולא משום השכל שבה; ועל דרך זה – בקיום המצוות.

ובשתי הדרגות – בין ביום ובין בלילה – ישנו הענין של הקטר חלבים, מסירת התענוג להקב"ה. אבל בהבדל: אלו שהם בבחינת "יום" נעשה אצלם כל תענוגם – לא רק בתורה ומצוות אלא אפילו בדברי הרשות – מצוה וקדושה; "בכל דרכיך דעהו". מה שאין כן אלו שהם בבחינת "לילה", הרי בגלל ההסתר של נפש הבהמית, אינם יכולים להביא עצמם באמת לאמיתו, לכך שכל תענוגם יהיה תענוג אלוקי. אלא שעבודתם היא לשבר את עצמם שלא ישתקעו בתאוות ובמותרות ושבכל דבר לא תהיה כוונתם לשם הדבר עצמו – אלא לשם שמים. תוכן הקטר חלבים לגביהם הוא ענין של שלילה, למנוע עצמם מתענוג בדברים המותרים, שכן "מן ההיתר יסיתנו לאיסור" ח"ו. גם בנוגע ללימוד התורה, כיון שלא הגיעו למדריגה של לימוד התורה לשמה ממש, יש להם להשמר שלא להחדיר את שכלם האנושי בתורה (אלא לחפש את אמיתית הכוונה), כי שכל אנושי עלול להטעות עד לגילוי פנים בתורה שלא כהלכה – וזה הרי בעיקר ענין של שלילה. ועד"ז – בקיום המצוות.

ו. אף על פי כן ישנה מעלה בעבודת האתכפיא של שבירת הרע, על עבודת הצדיקים. כשם שעבודת הנשמה למטה, בבירור הגוף ונפש הבהמית – היא למעלה מעבודת הנשמה כפי שהיתה למעלה קודם ירידתה, אף ששם השיגה השגות נעלות כו'; כך גם בנשמות למטה עצמם, ישנה מעלה בעבודה של תיקון הגוף ונפש הבהמית, אתכפיא, עבודת הבינונים על עבודת הצדיקים²³.

וזהו המרומז בכתוב: "ולא ילין חלב חגי עד בוקר", שעבודה זו של "ולא ילין", שלילה, שלילת האיסור על ידי עבודת הבירורים ואתכפיא, תביא לידי – עד בוקר, ל"בוקר אור", לזמן שבו 952"לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם גו' והיה לך הוי' לאור עולם"²⁴, וכידוע שבירור הגוף, של נפש הבהמית ושל עולם הזה²⁵, דוקא זה יביא את ה"בוקר", גילוי הגאולה העתידה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

(משיחת י"ט כסלו תשי"א)