שיחה יט

553שיחה יט

א. עתה הם ימי הספירה, ויום ל"ג בעומר מחלק אותם: הימים שלפני ל"ג בעומר, והימים שלאחר ל"ג בעומר. יום ל"ג בעומר עצמו הוא חג.

ב. ימי הספירה, ובמיוחד ל"ג בעומר, קשורים ברבי עקיבא ותלמידיו. מה אירע לרבי עקיבא? – הגמרא¹ מספרת כי כשהתחיל רבי עקיבא ללמוד תורה היה מסופק אם יצליח בלמודיו או לא. יתר על כך – חייו היו קשים בכלל, משום שהיה עני מרוד. אלא שלמד לקח מטפות מים וסלע: למרות שהסלע קשה וטפות המים רכות – נוכח לראות שכאשר טפות המים נופלות בצורה מתמדת על הסלע הקשה, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, הרי הן מפוררות אותו. מזה הסיק שכך גם, ובמדה בטוחה יותר: למרות שמתגלים קשיים גדולים בדרכו להיות תלמיד־חכם – הרי, עם זאת, ברצון חזק, וללא הרף – ימים, שבועות, חדשים ושנים – ישיג בסופו של דבר את מטרתו ויהיה לאדם היודע ללמוד. ואמנם כך היה: רבי עקיבא היה לאחד מן התנאים הגדולים. יתרה מזו מספרת הגמרא²: בתחלה היה רבי עקיבא עני, אך לאחר מכן כשהתמסר ללמוד התורה בלבד, מבלי לחשוב על דבר אחר – הצליחו ה' והיה לעשיר.

דבר זה משמש לקח, "מוסר השכל", לכל התלמידים הניגשים ללימוד התורה, ונדמה להם שהדבר קשה עליהם מאד, או שהוא דבר שאינו נקלט בנפשם, ומסופקים הם אם יצליחו בלמודיהם ואם יביאו להם סיוע בחיים:

ימי הספירה, הקשורים ברבי עקיבא, מלמדים ומזכירים כי כאשר אדם רוצה באמת ללמוד ועושה זאת ברצון איתן – מובטח הוא כי יצליח בלמודיו, וכי בעתיד יצליחו גם בענינים אחרים, וכפי שנאמר בפרשת השבוע: "אם בחקתי תלכו" – ולפירוש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה" – תתקיימנה כל הברכות המנויות בפרשה.

ג. והלקח מתלמידי רבי עקיבא הוא:

בין תלמידיו של רבי עקיבא היו שני סוגי תלמידים – התלמידים שלפני ל"ג בעומר והתלמידים שמל"ג בעומר ולאחר מכן. היה לשניהם רב אחד – רבי עקיבא, ושניהם חיו באותה תקופה 554ובאותן נסיבות. למרות זאת לא נותר איש מן הסוג הראשון של התלמידים, ולא ידועים לנו אפילו שמותיהם. ואילו התלמידים מן הסוג השני – התלמידים שלאחר ל"ג בעומר – למרות שהיו פחותים במספרם בהרבה, הצליחו במדה בלתי רגילה, ותורתם ושמם זורחים ומאירים עד היום הזה ומונצחים לעולם^*.

מה גרם להבדל זה? – התלמידים מן הסוג השני השתדלו, הקדישו מאמצים ותשומת לב מיוחדת ללמודם, ושיהא הלמוד מתוך אהבת ישראל, שישררו ביניהם שלום וכבוד הדדי. לעומתם – התלמידים מן הסוג הראשון לא הקדישו תשומת לב מיוחדת לכך, ומשום כך לא הצליחו גם בלמודם.

תלמידים בכלל, וביחוד תלמידים הלומדים תורה ביראת שמים, בישיבה חסידית, נדרשים לדעת ולזכור כי הדבר תלוי בהם עצמם: אם ישתדלו ללמוד תורה באהבת ישראל, לחיות בשלום ובכבוד עם חבריהם וללמוד עם חבר – יהא שמם לכבוד ולתפארת לישיבה, ויגדלו ליהודים טובים ויהודים גדולים לכבוד ולתפארת לעם ישראל כולו.

ד. יעזור לכם הקב"ה שיהיה לכם הרצון החזק ללימוד התורה, ללמוד כרצון מיסד ומנהל הישיבה כ"ק מו"ח אדמו"ר נ"ע, שהעניק כוחות לשם כך, ואז מובטחים אתם שתצליחו בלימודים ותצליחו בחיים, ותהיה אפשרות להתפאר בכם ולומר: "ראו גידולים שגידלתי" – אלו הם פירות של חנוך כזה ולימוד כזה. הם למדו כפי הצורך, ולפיכך הצליחו בכל.

הכוח לכך, והדרך לכך, מורה ל"ג בעומר, שבו החל סדר חדש, של רצון עז ללימודים, לימוד מתוך אהבת ישראל, שהיא קשורה ומשמשת "כלי" לאהבת הקב"ה ואהבת התורה, ואז יתן הקב"ה, מידו המלאה והרחבה, ברכה והצלחה, לכל אחד מכם, להוריכם ולקרובים לכם.

יתן ה' שיהיה הדבר בהצלחה מרובה.

(שיחת ל"ג בעומר, תשי"ג, להתלמידים

הצעירים מישיבות תו"ת ואחי תמימים)

ה. אנו עומדים עתה בימי הספירה. ימי הספירה מקשרים את חג הפסח, בו יצאו בני ישראל ממצרים, ומוליכים אל חג השבועות, זמן מתן תורתנו, הזמן בו קיבלו בני ישראל את התורה מן הקב"ה ע"י משה רבנו.

לגבי שני המאורעות הללו – גלות ויציאת מצרים, וקבלת התורה – מספרים חכמינו ז"ל שהיתה אז לילדים זכות מיוחדת, ובהתנהגותם הביאו זכות לכל עם ישראל.

ספורי התורה אינם ספורים בלבד, כי אם גם הוראת דרך שיש להתנהג כך גם בשנים ובדורות הבאים, ובהתנהגות זו יביאו הילדים אושר גם להוריהם, משפחותיהם ולעם ישראל כולו.

555ו. גלות מצרים היתה אחת הגלויות הקשות ביותר והיו בה גזירות מיוחדות על ילדי ישראל, עד שהיו זמנים בהם הרגו, ר"ל ילדי ישראל. למרות זאת לא נבהלו בני ישראל, לא הילדים ולא הוריהם, והמשיכו ללמוד תורה מפי בני שבט לוי, ראשי הישיבות והמלמדים שבאותו דור.

אחר כך היו ילדים אלה הראשונים שהכירו את הקב"ה³, בשעה שיצאו ממצרים והגיעו לים סוף, שבכך הושלמה יציאת מצרים.

אפילו בהיותם בגלות, לא שכחו ילדי ישראל את הבטחת "פקד פקדתי" שבמהרה יבוא זמן והקב"ה יוציאם מן הגלות, ושלפיכך יש להתכונן לכך, ע"י למוד תורת ה' והתנהגות לפי המצוות אשר ציוה.

ז. גם בחג השבועות, זמן מתן תורתנו, יש לילדי ישראל זכות גדולה שעמדה לכל עם ישראל.

כשהיו צריכים בני ישראל לקבל את התורה שאל הקב"ה: במה אפשר להיות בטוח שבני ישראל יעריכו ויקיימו את התורה כפי שרוצה הקב"ה?

השיבו בני ישראל: ילדינו יהיו ערבים בעדנו, הם יערבו לכך שהם ואנחנו נלמוד תורה ונקיים מצוות.

ועל סמך ערבות זו הסכים הקב"ה לתת את התורה לכל ישראל⁴.

ח. דבר זה משמש לקח גם לזמנינו אנו:

בחסד ה' אנו שרויים בגלות קלה בהרבה מכפי שהיתה אז, ואין קיימות גזירות נוראות של הריגת, ר"ל, ילדי ישראל. אבל עם זאת נמצאים אנו, הרי, בגלות, ולפיכך ישנם קשיים לבני ישראל להתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג.

אין, איפוא, לילדי ישראל לשכוח שאנו מקווים יום־יום לגאולה האמתית, ומשום כך יש להתכונן אליה בלימוד תורה בהתמדה ושקידה, ובשמירת המצוות שניתנו לנו בתורה.

ט. מתוך ימי הספירה אנו עומדים עתה ביום השלשים ושלשה – ל"ג בעומר.

יום ל"ג בעומר קשור ברבי שמעון בן יוחאי, אחד מן התנאים הגדולים ביותר שהיו בעם ישראל. ביום זה לימד וגילה את הענינים העמוקים ביותר בתורה, ומסרם לתלמידיו, ובאמצעותם לכל ישראל.

ר' שמעון בן יוחאי אמר⁵ שכך יהיה גם בדור בו תסתיים הגלות ויבוא המשיח, שבדור זה הרי לא מבוגרים בלבד, כי אם גם ילדים – ילמדו את הענינים העמוקים שבתורה, וע"י כך יביאו את הגאולה האמתית.

י. וזו ההוראה שבספירת העומר בכלל ובל"ג בעומר בפרט, במיוחד לילדי ישראל:

556על הילדים לדעת כי בהם תלויים האושר והגאולה של כל עם ישראל. כשילדי ישראל יתנהגו כפי שילדי ישראל צריכים להתנהג, בלימוד התורה וקיום המצוות, ציות להורים ומורים וראשי ישיבות, והוראת דוגמא לכל החברים –

– תביא התנהגות זו את הגאולה להם ולכל עם ישראל,

שבקרוב ממש יבוא משיח צדקנו, ויוציא את כולנו, בתוך כלל ישראל, מן הגלות ויוליכנו לארצנו הקדושה, במהרה בימינו, אמן.