שיחה ד

462שיחה ד

יח. כאמור, שתי דיעות בזמן הלידה לבינונים, מדת כל אדם: תשעה ראשי חדשים, או רע"א־רע"ג ימים. אולם, הגמרא²⁸ אומרת שחסידים הראשונים נהגו בדיעה השניה.

כל דבר הנו בהשגחה ולא במקרה, בפרט בענין הקשור בבני ישראל, תורה ומצוות. זה בולט ביחוד כשלכאורה לפי הסדר הנהוג היה צריך להיות אחרת.

כך גם בזה, שהשם חסידים – שם בו נקרא בש"ס ובמדרשי חז"ל, סוג מסוים שבבני ישראל – נקבע בפי כל ישראל בלי הבדל מפלגה, – דוקא לתלמידי הבעש"ט, הרב המגיד, רבנו הזקן וכו'.

לכאורה, אמר הרבי, צריך היה לקרוא את החסידים בשם מתנגדים ואת המתנגדים בשם חסידים, כי הרי חסידים הם שבאו וחדשות בפיהם. ולפועל קראו גם המתנגדים את החסידים בשם חסידים, ואת עצמם בשם מתנגדים.

אלא, הכל הוא בהשגחה פרטית, וכשנתגלתה החסידות – הודו כולם וקראו לכך חסידות וחסידים וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.

יט. חסידות איננה ענין של מפלגה, כפי שאמר הרבי שרבנו הזקן יסד את החסידות לכל ישראל. מכיון שכך – הרי שבודאי יהי כך, כי הצדיק הנו בעל הבית לביצוע רצונותיו.

מצינו בגמרא²⁹: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". יתר על כן נאמר: הקב"ה גוזר גזרה וצדיק מבטל. כיון שהרבי סיפר שרבנו הזקן רצה שחסידות תהיה לכל ישראל, ניתנים כחות מלמעלה לעשות את כל בני ישראל לחסידים ושיהיה "יפוצו מעינותיך חוצה".

ה"חוצה" קיים, חוצה מתורה בכלל ומחסידות בפרט, "מעינותיך" ג"כ קיים, חסר רק ה"יפוצו". יש, איפוא, לעורר ולקרב בני ישראל לחסידות.

(משיחת ש"פ לך לך, ה' תשי"א)

שרה

חיי

א. על הפסוק: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" אומרים רז"ל: בת ק' כבת כ' ובת כ' " כבת ז'.

הרמז שבדבר בעבודת האדם:

בדין ה"קטנות" ישנם זמנים שונים. הזמן בו נעשה אדם ל"גדול" הוא הגיל של עשרים שנה. ומשום כך נאמר

ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים"¹, וכך גם פוסק רבנו הזקן 462בשלחן ערוך² שבגיל עשרים יש כבר לאדם חמש שנים לא רק במקרא ובמשנה אלא גם בלימוד התלמוד ולאחר מכן בא – "בן עשרים לרדוף".

הוסבר, שכל הדינים שבנגלה דתורה הם משום שכך הדבר גם בפנימיות התורה. לפי זה מובן, למה מבן עשרים שנה יש לרדוף אחרי פרנסה גשמית – מפני שאף ברוחניות יש להתחיל אז לחשוב יותר אדות "פרנסה".

– דוגמא לכך, המובא בחסידות, שהסיבה להשתוקקות לדבר מאכל היא

ו משום שהנשמה רוצה את הניצוץ שבמאכל, ורצון זה מתבטא בגוף בתשוקה לדבר המאכל –

אך על האדם לדעת שאף שהוא בן כ' שנה ויש לו – או שצריך להיות לו ומשום כך הוא סובר שיש לו – מוחין דגדלות – אל יקבע לעצמו דרכים משלו. על כל אחד לשער לעצמו – ואליבא דנפשיה – איזה ענין היה הרבי דורש ממנו, וענין זה עליו להביא לידי פועל.

וזה הרמז בפרשת השבוע: "בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'" – מתי אפשר להיות "בת ק'" – כלומר, בדרגה שלאחרי גמר העבודה, כאשר בא כל כח שבנפש לידי פירוט הכולל את כל עשרת הכחות, שזה בת ק'³ – כשלפני זה ישנו כבת כ' – תחלת העבודה בלי חטא – שאז מתחילים מוחין דגדלות –

"כבת ז'", שבן ז' אין לו דעות עצמיות, כי בו החל רק עתה זמן החינוך⁴.

(משיחת ש"פ חיי שרה, ה'תשי"א)

כסלו

י"ט

א. על יו"ד טי"ת כסלו ידוע לכל¹ שהוא בקשר לכך שאדמו"ר הזקן – בעל התניא והשלחן־ערוך – ישב במאסר משום שגילה והפיץ חלק מחלקי התורה שעד אז לא היה בפרסום, והוא: תורת חסידות חב"ד, ובי"ט כסלו שוחרר ממאסרו וניתנה לו רשות להמשיך בהפצת תורת החסידות, מנהגיה והדרכותיה.

חשיבותו של לימוד תורת החסידות היא לא רק במעלת הלימוד עצמו, כלימוד שאר חלקי התורה ויתר עליהם משום שזה פנימיות התורה, אלא גם בכך שבזה תלויים חיי יום יום, כלל קיום המצוות במחשבה דבור ומעשה, שקיום המצוות יהא בחיות, ברוח חיים.