קדושים

198קדושים

במענה למכתבו מי"ב אייר, עם המצורף אליו, בו שואל חוות דעתי בהנוגע לימוד שקוראים שהנהיגה הממשלה, ובזה שתי שאלות:

א. אם לימוד זה מזיק לנפשות ילדי ישראל?

ב. ואם מחוייבים ע"פ ההלכה לבא במשפט בזה?

א. מובן שלימוד זה (כפי המבואר בחוברת המצורפת) איסורו נכלל בדברי המורה הגדול הוא הרמב"ם ביד החזקה שלו, הלכות ע"ז פרק שני, ואיסורו — איסור מן התורה^*,

על פי פסק הדין הידוע, אשר נוצרים הם עובדי עבודה זרה.

מזה מובן שלא רק שהלימוד מזיק לילדי ישראל, כי אם עוד שהוא ענין בהלכות עבודה זרה, שאפילו אביזרייהו שלהם חמורים ביותר, ועל אחת כמה וכמה איסור ממש.

ב. מהאמור מסקנה מיַדית אשר מחוייבים על פי ההלכה לבוא במשפט בזה, ולעשות ככל האפשרי, בכל הדרכים החוקיים לבטל גזירה האמורה. ובודאי כשיסבירו המצב לאמתתו ובתוקף הדרוש, תקובל הטענה, כיון שהענין נוגע ברגש הדתי ואמונת איתן של עמנו בני ישראל, עליהם מסרו נפשם במשך כל הדורות, עד אשר כל עמי הארץ, וביחוד העמים הנאורים בארצות דמוקראטיות, הכירו שאין להכריח את בני עם ישראל לעבור על דתם ח"ו, ואפילו לא לנגשם ולהצר עליהם ולהקשות להם קיום שמירת דתם.

לפשיטות הדבר ולדחיפת הענין, אסתפק בשורות אלו המעטות בכמות לפי ערך הענין.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור.

(ממכתב כ"ו אייר תשכ"ו) 199ת"ח על הבשו"ט מהטבת מצב בריאות הוו"ח אי"א מו"ה. . ולפלא שבעצמו לא הודיע עד"ז, והרי זהו אחד האופנים בקיום מצות ואהבת לרעך כמוך ע"י שמשמחים לב איש הישראלי בבשורה טובה ובפרט זה שהודיע מקודם ע"ד המצב שלפני הטפול, וק"ל, וכנראה שפתגם רבנו הזקן אשר ואהבת לרעך כמוך היא כלי וגם חד עם ואהבת את ה' אלקיך, עדיין לא חדר לכל החוגים.

ומענין לענין באותו ענין, במ"ש אודות היחסים שבין. . שגם זה הסתעפות משלילת הציווי ר"ל של ואהבת לרעך כמוך, ואין עדיין ביטוי חריף זה מספיק לחשיבות הענין ולהתוצאות שלו, וע"פ מה שכבר כתבתי כ"פ הבטחת הכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אין הכתוב מחלק מי לראשונה משנה לבו, וכל הקודם זכה בכלל גדול בתורה כמאמר רבי עקיבא הידוע בזה, ובהעשות מרכבה לשני הואהבת שחד הוא ע"פ פתגם רבנו הזקן האמור, וכידוע שבעשות מצוה נעשה האדם מרכבה למצוה זו, וכמבואר בכ"מ ומהם בספר התניא, ואין להאריך בדבר הכי פשוט...

(ממכתב ח"י שבט תשי"ז)

... ידוע מאמר רבינו הזקן אשר יש להזהר מענינים של מחלוקת וכו' ובפרט בארץ ישראל ששם יש יניקה יותר לענינים כאלו, אבל כנראה שעוד מהדרים בזה. וכיון שהמצב מכאיב ביותר — אין רצוני עוד להאריך בזה.

(ממכתב כ"ב כסלו תשי"ג)

... ויה"ר אשר יכירו כל הנ"ל, אַז השי"ת איז אויך דאָ ב... , און ניט נאָר במדינתנו לפנים, במילא דאַרף מען איינצאַמען דעם יצר הרע, וואָרום אַז לית אתר פנוי מני' אפילו בסנה הרי נמצא הוא אפילו בהד' אמות של פב"פ האומר אשר כח 200האגרוף בידו ורוצה לעשות כשרירות לבו, וגם שם השי"ת הוא בעה"ב, אלא שהוא ארך אפים, ומחכה אפשר, סוכ"ס וועט מען זיך חאַפען אויפ'ן אמת, און וויסן אַז מען איז מער ניט ווי אַ שוואַכער בשר ודם, און דאָס וואָס עס קאָכט אין עם און די תוצאה פון דעם, דאָס וואָס עס פּאַסט פאַר פאָניע להבדיל, איז דאָס דערפאַר וויילע ער לאָזט ווילדעווען דעם יצרו הרע, אפילו אַז דורך דעם איז לויטן לשון פון רבנו הזקן — כמשל האוחז בראשו של מלך ומורידו למטה וטומן פניו בתוך ביה"כ מלא צואה. וכמבואר בתניא סוף פכ"ד.

ויה"ר אשר בקרוב ממש — לפי ההבטחה אשר לא ידח ממנו נדח, הנה כל אחד מהם יעשה תשובה בלב שלם, ויהי' גם תשובת המשקל, פירוש להתחיל לעשות בקצה השני, היינו לפנים משורת הדין צו אַ צווייטן אידן, ובגבורות ובקול רעש ורוגז בהנוגע צו דעם אייגענעם יצר הרע, שזה יביא כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. . .

(ממכתב כ"א אלול תשט"ו)

מאשר הנני קבלת מכתבו מט' כסלו, בו כותב ע"ד מצוה פלונית^* שפשוט (גם ממכתבו), שיש בזה מחלוקת אם היא דאורייתא או דרבנן או וכו' — אבל מה שכן פשוט ולכל הדיעות אשר מצות ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה.

כן עיקר גדול בתורה, וגם זה ענין כללי ולא מצוה פרטית, שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נד, ב). וכיון שידעו חז"ל שאפשר שהיצר יבוא ויבלבל ויפתה שאין תועלת במחאה, כי אפילו כשימחה לא יקבלו, הודיעונו אשר בענינים כאלו רק לפני רבוש"ע גלוי ולבנ"א מי גלוי (שבת נ"ה א') — שהמדובר שם הוא באלו שר"ל עבדו ע"ז בזמן המקדש ובמשך שנים רבות, ובכ"ז אמרו רז"ל כנ"ל ולא הסתפקו בהודעה האמורה, והורונו ברורות אשר המחאה הוכח תוכיח, מחויבים בזה (ולכל הדיעות זהו מדאורייתא) עד הכאה קללה ונזיפה, ובאיזה הכאה מדובר, גם זה מפורש, שזהו הכאה מהסוג, דויטל שאול את החנית עליו להכותו (עיין היטב ערכין ט"ז ב'). והאומנם יכול לאמר ע"ע בלבב שלם — שהוא בסוג זה עליו אמרו חז"ל, שלפניו גלוי האם תועיל ההוכחה וכבר הוכיח עד כדי נזיפה וקללה עכ"פ. [גם זה 201אין מספיק וצ"ל עד כדי הכאה — כפס"ד בהאמור (להרמב"ם. ועיין אחרונים לשו"ע או"ח ר"ס תר"ח)].

ויהי רצון שמתוך שמחה וטוב לבב, ינצל כל כשרונו ויכולתו שחונן בהם מהשגחה העליונה במקומו עתה, שיש בה חזקה ופס"ד בשו"ע — עניי עירך קודמין, וגם זה לכל הדיעות מדאורייתא.

לכתבו במכתבו ע"ד לעבור על דברי וכו', הנה מה אני ומי אני לדבר דברים בהאמור, ורק העתקתי פסקי דינים ברורים בתוה"ק, אשר ניתנה לכאו"א מישראל במעמד הרסיני ועד היום הזה, וכידוע הדיוק בעשה"ד אנכי ה' אלקיך לשון יחיד דוקא. וציינתי ג"כ המקור לעיל. והרי יכול בעצמו לעיין שם ולברר בהאמור.

בברכה לניצול כשרונותיו במקום הטוב לפניו ובאופן הטוב לפניו, וכהוראת ימי חנוכה (דהלכה כב"ה) מוסיף והולך מוסיף ואור.

(ממכתב י"ב כסלו תשכ"ב)

מאשר הנני קבלת מכתבו מיום ד' עם המצורף אליו, בנוגע מצוה^* אשר לדעתו היא, כלשונו, "שאלה בוערת בלב כל איש יהודי נאמן לה' ולתורתו".

והנה אף כי כמדומני אינני מכירו אישית, אבל בטח ידוע לו מצב המקום והמדינה בו נמצא — בנוגע לנאמנות לד' ולתורתו, אשר רבה העזובה וכו' וכו', והאומנם לדעתו המצוה אודותה כותב, זוהי השאלה הבוערת במקום בו נמצא רוב מנין ורוב בנין של עמנו בנ"י? ואפילו בשאר המקומות והמדינות ואפילו בארצנו הקדושה תבנה ותכונה על ידי משיח צדקנו? היודע ע"ד האחוז של נשואי תערובות ר"ל? יודע המצב בנוגע לחנוך על טהרת הקדש של בני ובנות ישראל? המצב ע"ד שמירת שבת והיפוכו בפרהסיא, וכו' וכו'? [מבלי לדבר ע"ד הענינים שאינם בפרהסיא כ"כ].

אשר לכאורה פשוט, אשר כל יהודי תמים לה' ולתורתו, עליו הי' לעשות בזה ובסגנון חז"ל כדבעי למהוי (כתובות דף ס"ז ריש ע"א), בתקון בכל ענינים המנוים 202לעיל, שהם — לכל הדיעות מן התורה הם, ולכל הדיעות מעיקרי הדת ויסודותיו, ובהם לכל הדיעות תלוי' גאולת ישראל מגלות המר, גלות כפול ומכופל.

והנה אמרו חז"ל אשר היצר הרע אומן הוא (שבת ק"ה סוף ע"ב) ולכן אינו מתחיל באמירה למי שהוא, לך עבוד ע"ז, כי אם אומר לו עשה כך — וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל^*, שהתחלתו כך — שמסכים לדרכי האיש בכדי שישמע אליו לפיתויו, וכיון שהמדובר בלומד תורה ורוצה להיות נאמן לה' ולתורתו, אומר לו שמסכים לו בכל הנ"ל, וממציא לו ענינים במה שיתעסק כפי דרכו האמורה, ובלבד שלא לשים לב לשאלות הבוערות באמת. ואשר סופית, וכהוראות תורה"ק תורת חיים בתחלה כשתצא אש, ומצאה קוצים (שורפת רק הקוצים) אבל לאחרי כן ונאכל גדיש או הקמה, ואין להאריך בדבר המצער ועד להבהלה.

פשוט שאין כוונתי בכל הנ"ל להטפת מוסר, כי אם, כולי האי ואולי — ששורותי הנ"ל המעטות בכמות יעוררו אותו — לנצל כל אפשריותו וכן להשפיע בכל מקום שידו מגעת שינצלו כחותיהם הם — לתקן את בדק ישראל בחוץ לארץ ובאה"ק ת"ו בנוגע לכל הנ"ל ודכוותייהו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ולחג הפסח כשר ושמח.

לסיום מכתבו שבדעתו לעלות ממדינות אלו — ידוע מכבר היחס להשיטה דניסה מן המערכה (מלחמת היהדות במקום שם דר כמה זמן) ובלבד ש"אני את נפשי הצלתי". והאומנם כבר עשה ופעל כאן כל מה שהי' יכול לעשות להחזקת היהדות כאן? ועניי עירך קודמין — לכל הדעות?!

לתוכן המצורף למכתבו: לאחר בקשת סליחתו — ערבוב פרשיות ישנו בו. כי השקו"ט היא: היש בזמה"ז מצוה (מדאורייתא) לעלות מחו"ל לא"י, אם אין, או יותר מזה שחל גם ע"ז מרז"ל שלא לעלות בחומה, שהעולה מבבל לא"י עובר בעשה וכו'.

ואינו ענין לזה הא דמנשקין אבני', לאו דלא תחנם, האסור למי שנמצא בא"י שלא לצאת לחו"ל וכו' וכו'. — הא דפשיטא שבני חו"ל אסור להם לגרום חורבן בא"י גם בזמה"ז — אין מזה ראי' כלל וכלל שמחוייבים הם לעלות לא"י.

(ממכתב ט' ניסן תשכ"ב) 203מאשר הנני קבלת מכתבו מיום כ"ה מנ"א.

ובמענה לשאלתו: באם המקיים נפש אחת מישראל — פס"ד חז"ל ברור הוא שכאילו קיים עולם מלא עאכו"כ עשיריות נפשות ועד לקהלה שלימה. והרי לימוד בנ"י את התורה — שהיא אך היא חיינו — באופן שמשפיעה על חיי הלומד (בסגנון חז"ל — לימוד המביא לידי מעשה) ועד שתקוה חזקה שתעצב את חייו, הרי עי"ז מקיים אותו, מחייהו ומביאו לחיי עוה"ב וגם לחיי עוה"ז (הראויים לשם — חיים).

ועפ"ז מובן שדרכם בעתיד ברורה — למלאות בקשת הקהלה ולהמשיך בפעולותיהם בה עוד משך זמן. ויתוסף עי"ז בברכת ה' גם בעניניהם הפרטים ובנקודה העקרית — רוב נחת אמיתי מכל יו"ח שי'.

בברכה לבשו"ט ולכוח"ט.

(ממכתב ב' אלול תשכ"ו)

... ובמענה לשאלתו בקשר עם יום ההולדת — לאריכות ימים ושנים טובות,

הנה מפני הטעמים מאז (כיון שבמקומם עומדים) נכון מאד, לדעתי שיתועד — ובפרט שהשנה — שנת הקהל — ביום זה במסיבת ידידים וריעים (וכיון שאין רצונו בפרסום יותר) מצומצמת בכמות.

ובאם אכל בי עשרה שכינתא שריא, אף שאינם מדברים¹ בדברי תורה וכו' (וכדברי רבנו הזקן באגה"ק סכ"ג שלו, "ששמעתי מרבותי" (הרה"מ והבעש"ט כביאור² כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה)) עאכו"כ במסיבה האמורה, שבודאי ידברו בד"ת — בנגלה ובחסידות, ובנגלה ובחסידות גם יחד, ופתקא משמי שמיא³ נחתי' — שיקיים 204השי"ת ברכות המסובים המתועדים לכת"ר — שי' — במילואם,

ובאופן המתאים למש"נ במזמור תהלים, שכמנהג⁴ קדמונים הוא דכת"ר בשנתו הבע"ל עדות ביהוסף⁵ גו' הרחב פיך ואמלאהו, עם כל הפירושים בזה, וע"פ מה שנתבארו ברשימות הצ"צ על הפסוק הנ"ל (שנדפסו ביחד עם התהלים).

בברכה לאריכות ימים ושנים טובות בענינים הפרטים ובענינים הכללים (כולל כמובן ענין הכי עיקרי — הופעת הכרך הי"ב דאנציקלופדיא תלמודית, מצוה דהוא זהיר⁶ בה טפי, ובסמיכות לזה — הכרך הי"ג וכו'). ולבשו"ט בכהנ"ל.

(ממכתב א' כסלו תשכ"ז)

... הת'. . . שי', כנראה בלאָנדזעט נאָך מחוסר הדרכה. ע"פ דבריו מעתה לא יספר זקנו. ויהא בעת רצון ובשטומו"צ...

(ממכתב י"ז ניסן תשט"ז)