ספירת העומר

182ספירת העומר

בעונג קבלתי החוברת הראשונה, ויהי רצון שתהי' התחלה טובה, וככל הענינים של תורה וקדושה יהי' גם מפעל זה באופן של עלי' והתקדמות מחיל אל חיל.

והרי החוברת הוכנה והופיעה בזמן המתאים שבין פסח לעצרת, שבשני רגלים אלו הי' לנשי ובנות ישראל חלק בראש, כסיפור חז"ל אשר בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, בשביל לקבל את התורה מסיני, וקודם שניתנה התורה נצטוה משה רבינו לדבר עם "בית יעקב" — אלו הנשים — תחילה, ואח"כ עם "בני ישראל" — אלו האנשים.

וימי הספירה שבין שני ימים טובים אלו הם ימי הקישור בין "זמן חירותנו" ל"זמן מתן תורתנו", ימי עלי' והתקדמות מחיל אל חיל, כאמור לעיל, כמרומז גם כן באופן הספירה. שכידוע, אופן הספירה הוא לא במספר סידורי (היום יום שני שלישי וכו') אלא במספר יסודי — היום שני ימים, שלשה ימים, וכו'. שבמספר סידורי לא מודגש ענין ההוספה וההשתלמות אלא הסדר בזמן, מה שאין כן כשאומרים "היום שני ימים" ו"שלשה ימים" וכו' שמדגיש שהיום שבו עומדים משלים ומעלה ומוסיף על הימים הקודמים ועד לתכלית השלימות. וכמרומז גם כן בפרשת השבוע — "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים" וגו'. וכמו שהוא בשנים כן הוא בימים בכל שנה בימי הספירה שבין פסח לשבועות. ומספר שבעה בכלל הוא סימן לשלימות, כמרומז בשירת חנה — "עקרה ילדה שבעה" (בשלילת ההיפך מזה, כהדגשת הפסוק "רבת בנים" —).

ויהי רצון שכשם שהי' ביציאת מצרים — בזכות נשים צדקניות, כנ"ל, כן יהי' גם עכשו בימי ההכנה לקיום היעוד "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" וכסיום שירת חנה — "ה' יחתו מריביו גו' וירם קרן משיחו" בקרוב ממש.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות.

(ממכתב כ"ב אייר תשכ"ו) 183הערות לכללות הספר^*.

אופן הצעת הענינים בספר הוא — כאלו כבר נמצא הקורא "בעובי הקורה", של בעיא זו, אלא שזקוק הוא לשקו"ט כדי לברר המסקנא, לתרץ הסתירות וכו'.

מובן, אשר רק יחידי סגולה הם בעלי ידיעה כזו. וגם הם — הרי כעבור זמן קצר לא ישארו בזכרונם כל הפרטים הדרושים להבנת הענינים.

וכדאי ונכון ביותר, שיבוא בתחלת הספר מבוא, בו תבואר השאלה (שלרובא דרובא של בני תורה — עצם מציאות השאלה יהיה חידוש היותר מפתיע שבספר) וגם הנקודות העקריות של שיטות השונות בפתרונה,

אשר עי"ז יורחב חוג מביני הענינים במדה גדולה.

יש לבאר בהקדמה או במבוא, או עכ"פ להעיר ע"ז, שהדיון בגוף השאלה עקרו נמצא (ומתחיל) ברביע האחרון של הספר. — אם לא היו קישוים בדבר, כדאי הי' לשנות את זה, כדי להקל, עד כמה שאפשר, התפיסא של היקף הדברים והבנתם.

ואפריון נמטי', על אשר מביא במילואם דברי המחברים עליהם דן, מבלי שיצטרכו לחפש בספרים עצמם.

בטח יגיהו הפרופס עוד הפעם, כי נלקו בחסר ויתיר וכו'.

* * *

במש"כ אשר ע"י שיעבור את קו התאריך ברגע דנשיק עש"ק ושבת ויעשה זה איזה פעמים, הרי יבוטל אצלו האות דשבת. וזה א"א —

צ"ע מאי נפ"מ אם יהי' ז' ימים בלא שבת, או ז' מאות ימים בלא שבת. ולמה זה א"א — (ובפרט לדעת הרמב"ן — שמות כ, ח — שבכל יום ישנה המצוה זכור את יוה"ש. אף שגם לדעתו אין זכירה זו אות גמור, שהרי מחויב בתפילין).

ופשיטא שאין לאסור העברה זו ולדמותה לזה שדוחין מילה בכדי שלא לחלל את השבת אח"כ במכשירין (להרז"ה ולרשב"א — הובא בר"ן לשבת קלד, ב), או להאיסור לצאת בשיירא אם יבוא אח"כ לחלול שבת. ועיין ג"כ רש"י סוכה כה, ב ד"ה שחל: העוסק במצוה פטור כו' — כי בכל אלו ישנו החיוב אלא שסיבה דוחה אותו או מתירו משא"כ בנדו"ד.

וקצת דמיון יש למנחות (מא, א) טצדקי למיפטר נפשך כו'. ועיי"ש בתוס' ובהגמ"יי סוף הל' ציצית.

ועיין ג"כ שו"ת צ"צ חיו"ד סצ"ב. צפנת פענח מהד"ת פז, סע"ד.

184ובכ"ז אינו דומה, שבכהנ"ל ישנה המצוה במציאות עכ"פ, אבל — אין שבת ביום הששי או ביום הראשון.

שוב ראיתי מה שציין בספרו למשנה ברורה.

* * *

במש"כ בהנ"ל שאפשר שכל בנ"י יעברו קו התאריך בזמן הנ"ל ויבטל שבת זה לגמרי

— ולהעיר ממכילתא ר"פ תשא, שמדייק: הרי הגוים שהקיפו את אר"י וחללו ישראל כו'. ובמש"כ בזה צפנת פענח להגאון מרגצוב (ואין הספר עתה תח"י) שמפרש אשר דוקא בכה"ג שבטלה שבת לגמרי צריך קרא (שרק עפ"ז מובן שנקט במכילתא מציאות רחוקה כ"כ)^*. כן צ"ע בכגון דא — אם הניחו ישראל תפלין ביוהכ"פ של שנת גמר בנין ביהמ"ק, כיון שאכלו ושתו בו (מו"ק ט, א). ועיין צ"צ על מו"ק (פ"ג מ"ד) אשר האות הוא איסור מלאכה, ואפשר שגם ביוהכ"פ זה מלאכה לא עשו בו (לבד הכהנים מקריבי הקרבנות. ואולי גם המבשלים וכו' (אבל לא כל ישראל) מלאכת אוכל נפש?) ואכ"מ. —

אבל מציאות זו שכל ישראל יעברו בב"א קו התאריך אי אפשרית היא, עפמש"כ בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע קנג, אשר חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח כו'. — בצפנת פענח הל' קדה"ח ספ"ה הראה מקור לזה מב"ב קטו, ב והוריות ו, ב. וצ"ע כוונתו, דהרי גם אם ימצאו בני אפרים ומנשה בקצוי תבל הנה ארץ נחלתם לעולם עומדת, וא"כ לא כליא שבטא.

* * *

מש"כ ליישב דברי החזו"א בפירוש דעת הרז"ה וכו', ובמסקנתו בשאלת קו התאריך, ונכנס בדיחוקים עצומים ואעפ"כ לא העלה תרופה, וכמו שכותב בכ"מ בספרו...

בסברת גרירה — אף שנמצאה דוגמא רחוקה לזה מהמקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו. ודוגמא יותר קרובה בהל' עירובין שמשנכנס בתחום ובעיר — כל העיר כד' אמות וכו' — הנה בענין תחלת היום פשוט לד"ה שתלוי בשקיעה וזריחה, היינו שכל נקודה ונקודה היא בפ"ע בהחלט.

ומבהיל את השכל לומר ולחדש — שבמנין ימים אלו הנה אלפי מילין יהיו נגררים אחרי נקודה אחת.

* * *

לכאורה התמי' הכי גדולה בשיטת הרז"ה היא, כיון שלדעתו קו התאריך הוא 185בין ירושלים ומקום יושבי קצה המזרח, ומרז"ל לדידן לדידהו (ר"ה כ, ב) מפרש על שתי נקודות אלו, היינו שהי' ישוב בנ"י בקצה המזרח בזמן מרז"ל זה, א"כ איך לא נמצא בש"ס אף פס"ד אחד בהמון השאלות הקשורות עם קו התאריך? ועכצ"ל אשר אף שמפרש לדידן — בבל, בכ"ז לא הי' שם אף אחד מבנ"י.

מש"כ והעתיק מכמה ספרים ע"ד ענין קדוש שויו"ט למעלה, אחרי שלמטה חלוקים המקומות — יעוין ג"כ שו"ע רבנו הזקן או"ח ס"א סע"ח. וס' תורת חיים ס"פ בשלח ע' תש"ח ואילך.

(ממכתב תשט"ו?)