יו"ד שבט

227יו"ד שבט

לקראת יום ההילולא, עת רצון, רצוני, כמנהגי, לחדש ולהדק את היחסים אשר בינינו בכתב עכ"פ.

והרי יום ההסתלקות של צדיק הוא יום סגולה, כביאור רבנו הזקן באגה"ק סימן ז"ך וביאורו, שלאחרי ההסתלקות, כאשר סרו ההגבלות הבאות ע"י הגוף, אזי ההתקשרות עם צדיקא דאתפטר היא במדרגה נעלה יותר, הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא, וכל הקרוב קרוב קודם לברכה. וכ' שי' הרי זכה להכיר את כ"ק מו"ח אדמו"ר ובתור אדמו"ר והן במילי דעלמא והן במילי דשמיא, מאז ביקורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר באה"ק ת"ו, וכרשום בזכרוני סיפר לי כ', אשר (אדרבה) ההתחלה הייתה ששמע אז לראשונה מאמר דא"ח ממנו. ואף שלפי דברי כ' הי' הענין אז בבחינת מקיף, הרי ביארו נשיאי חב"ד אשר מאמר חסידות נעמט מגיע לנשמה בכל ה' דרגות שלה נר"ן ח"י, שיחידה שבנפש היא אמתיות ענין המקיף.

ועל פי מה שכותב בעל ההילולא בשיחתו קודש מי"ט כסלו (צ"ג, אות י"ז)^* שחמש דרגות הנשמה הנ"ל מכוונים הם כנגד ד' עולמות אבי"ע ועולמות הא"ס שלמעלה מהאצילות, כי איש הישראלי עולם מלא הוא כולל כל חמשה עולמות אלו.

והיחידה שבנפש היא מקיף החודר בתכלית הפנימיות ועד העקב שבנפש ועד העקב שבגוף.

ויהי רצון שזכות בעל ההילולא (כולל פי' החסידותי בזה — הזיכוך שפעל) יעמוד לכאו"א בהמצטרך לו.

בכבוד ובברכה. . .

(ממכתב ערב יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, תשכ"ד)

מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ג שבט וכן הקודמו מה' שבט עם המצורף אליו,

ות"ח על שלחו לי, ומוחזר בזה, לאחרי העתקת המילי מעלייתא דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא דיו"ד שבט דאזלינן מני',

ובמיוחד התרשמתי ממה שמצאתי בסיום הענין^*, אשר בהד' אמות הקרובים לראש ההר מרגישים וכו', 228שע"פ המדובר בההתועדות^**, מיוסד על הלכה בהנוגע לד' אמות קונות, ה"ה עוד יותר מאשר עומד אחורי הכותל, שהרי כותל מפסיק אפילו כשיש בו חרכים מפסיק בכו"כ ענינים משא"כ בד' אמות, וק"ל.

להזכירו הגירסא דרבא באל"ף^***, כמדומה הזכרתי בפירוש בהתועדות^** שכן הוא ביל"ש (מ"ב, ג) ר"ח פסחים (קיז, א), ויש לעיין בדקדוקי סופרים לעוד מקומות.

בברכה לענין יום זה דר"ה לאילנות, כי האדם עץ השדה ובמיוחד ת"ח (תענית ז, א).

(ממכתב ט"ו שבט, תשכ"ד)

ביום היארצייט דכבוד קדושת אדמו"ר מורי וחמי אביע תקותי שעושה כת"ר ויעשה גם בעתיד כל שביכולתו לבסס הריליז טיים לילדי ישראל במחנו, ענין שבעל היארצייט השתדל בו ביותר והפציר בכל אחד להשתדל בזה והרי דברי צדיקים קיימים וגדול זכות כל המשתדל בזה ובפרט רב בעדתו. בכבוד ובברכת הצלחה רבה בהאמור.

(מברק י"ד שבט, תשכ"ו)

... מובן שאין ענינו דיו"ד שבט לטיולים לשם טיול וכיו"ב, ובפרט שגם ביטול ת"ת קשור בזה, וצ"ל איזה שכר רוחני ולא סתם תענוג בעלמא (מלשון העלם והסתר).

עוד נקודה וגם זה פלא שלא הוזכר כלל שהשנה יו"ד שבט הוא עש"ק, וצ"ל זמן מספיק לרצו"ש בעוד מועד לאחרי הכנוס. ואולי היתה הכוונה לעשות זה בערב יו"ד שבט. . .

(ממכתב כ"ז טבת, תשכ"ד) 229מצב בריאות כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א הוטב, כן ישלח לו השי"ת רפו"ש בקרוב ממש אכי"ר.

וכבר העירותי במכתב לא'^*, ממרז"ל רפואה בשמינית, נר השמיני (בדורות נשיאי החסידות הכללית), מדריגת יוסף (מלך השמיני הדר — הוספות לתו"א ויחי) יצחק (ח"פ הוי' — אוה"ת להצ"צ^** דף ד"ש, א) ואכמ"ל בביאור הענין.

בטח משתמש בהזדמנותו למקום חדש לתועלת עניני הקובץ, מל"ח, ומחנה, ומד' מצעדי גבר כוננו.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה. . .

מה שהעיר ע"ד ה[ש]קו"ט בתורת שמואל (ש"ה ע' נד) — כללות ההמשך וכמו"כ ענין זה בפרט, בא הרחב תוכן ד"ה להבין ענין הברכות שבלקו"ת לג"פ (עיי"ש ד' לו, ע"א^***) וכמוש"כ במפתח בהערה.

(ממכתב כ"ב מנ"א, תש"ה)

ב"ה. י"א שבט, ה'תשכ"ג

ברוקלין, נ.י.

צום יערלעכן באַנקעט פון דער ליידיס אָקזילערי פון בראָנזוויל און איסט ניויאָרק פאַר די ליובאַוויטשער ישיבות "תומכיתמימים"

שלום וברכה!

עס האָט מיר געפרייט צו באַקומען די ידיעה וועגן דעם יערלעכן באַנקעט, כ"ג בשבט, און איך ווינטש אַלע אַקטיווע מיטהעלפער און אַנטייל נעמער תי' פיל דערפאָלג אין דער אונטערנעמונג אין אַלע הינזיכטן.

מיר קומען ערשט פון דעם 13'טן יאָרצייטהילולא פון כ"ק מו"ח אדמו"ר וואָס האָט איבערגעפלאַנצט די ליובאַוויטשער ישיבות אין דעם לאַנד מיט 23 יאָר צוריק. די ליובאַוויטשער ישיבות האָבן ב"ה מצליח געווען, און די ליידיס אָקזילערי האָט אַ גאָר באַדייטנדעם חלק אין דעם.

היינטיקס יאָר, ווען עס איז געוואָרן 150 יאָר זינט דער הסתלקות פון אַלטן רבי'ן, בעל התניא והשולחןערוך און גרינדער פון חב"ד, איז ספּעציעל אַ סגולהיאָר פאַר אַלע שטיצער און אַנטיילנעמער אין די הייליקע מוסדות וועלכע ווערן 230אָנגעפירט אין זיין גייסט און לויט זיינע אָנווייזונגען. דער ערשטער ספר וואָס דער אַלטער רבי האָט געדרוקט איז געווען הלכות תלמודתורה, אונטערשטרייכנדיק דערמיט, אַז די ערשטע פליכט פון אַ אידן איז צו לערנען תורה, שטיצן תורה און פירן דעם טאָגטעגלעכן לעבן על פי תורה, וואָס די תורה הק' ווערט אָנגערופן תורתאמת און תורתחיים, ווייל זי גיט דעם אמת'ן אינהאַלט אין אידישן לעבן און דעם אמת'ן גליק, סיי מאַטעריעל און סיי גייסטיג.

השם יתברך זאָל געבן איר זאָלט אַלע פאָרזעצן אייער גוטע אַרבעט אין אַ פאַרגרעסערטער מאָס; לויט ווי עס פאָדערט זיך, אַז אַלע זאַכן פון קדושה און גוטעס זאָלן וואַקסן און פאַרשפּרייטן זיך, און דער זכות פון דער מצוה זאָל אייך און אייערע בניבית, שיחיו, ברענגען דעם אויבערשטנ'ס ברכות אין אַ שטייגנדער מאָס, אין אַלעס אין וואָס מען נויטיגט זיך, מאַטעריעל און גייסטיג.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות.

... ג) במ"ש אודות מספר הקדישים, נכון הדבר שיהי' מספר ט"ז קדישים במעל"ע¹, ויש לקשר זה עם המבואר בזהר הק' (ח"א סב, ב) פעולת הקדיש לשעתא ופלגא שע"פ [זה] ט"ז קדישים הם כ"ד שעות המעל"ע. ובשאלתו איך זה אפשר הנ"ל, בש"ק וכיו"ב — לפלא שכנראה אין ידוע לו מנהגנו ללמוד משניות לאחרי כל תפלה ז. א. ג"פ ביום.

ד) המנהג שאבל יורד לפני התיבה בליל ש"ק למזמור לדוד, אין נוהג כן אצלינו. ובכלל במנהגי היאָרצייט וקדישים יעיין בקונטרסים הרשומים מטה^*.

ה) בלימוד משניות, מה ששמעתי אני הוא אותיות השם של הנפטר אבל לא שמו של הוריו.

ו) בשאלתו באות כשהיא נכפלת בהשם, האם פרק אחד עולה לכל אותיות הנכפלות או צריך מספר פרקים כמספר האותיות. — הנה אף שלא מצאתי דבר זה בפירוש אבל ע"פ המבואר^** שהשם הוא הצנור המקשר את הנשמה עם הגוף, שמזה מובן שכל אות מהשם חלק הוא מהצנור, וע"ד המבואר בשער היחוד והאמונה לרבנו 231הזקן ריש פרק י"ב, הנה עפי"ז יש ללמוד לכל אות פרק בפני עצמו, אלא שלדעתי אין להקפיד דוקא פרקים שונים ויכול לחזור על אותו פרק כמה פעמים.

ז) בשאלתו מה עדיף יותר, אותיות השם או לימוד לפי הסדר. הרי הנ"ל הם ענינים נפרדים, כי אות השם הוא כנ"ל שייך לקישור הנשמה והגוף, וע"פ המבואר במ"א להמשכת הנשמה ממקורה, משא"כ לימוד לפי הסדר ה"ז מצוה שמקיימים אותה בשלימות ע"י השלמת מסכת או סדר וכו'.

ויש להעיר משער היחוד והאמונה שם ע"ד כח עליון וחיות כללית כו' ובפרט שהסדר שבתושבע"פ תורה היא, וכמובן מדברי רז"ל בכ"מ תנא ממס' פלונית קאתי.

ח) במ"ש אודות הקריאה בתורה ועלי' למפטיר — שתי הוראות שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר² אודות זה בהיותי באבלות אחרי אאמו"ר זללה"ה, אלא שמפני טעם פרטי קראתי בתורה רק במנחת שבת וביום ב' וה'.

ט) במ"ש אודות סדר לימוד. — לדעתי שני לימודים שייכים ביחוד בכגון דא, והוא לימוד המשניות אותיות נשמה, ולימוד פנימיות התורה אילנא דחיי, אשר ע"י לימוד זה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ומחה ה' דמעה מעל כל פנים כו' כמבואר בדברי משה רבנו רע"מ, זח"ג קנ"ב ב', והרי פנימיות התורה היא אילנא דחיי כמבואר בזהר הק' וכדבר הכתוב שלאחר חטא עה"ד שנגזרה מיתה בעולם, הנה כאשר ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם, אלא שמעלת תורתנו תורת חיים היא שנעשה הענין מתאים לרצון העליון שאז מהפכים גם את עה"ד לעץ החיים, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא.

י) אף שאין מזכיר עד"ז, בודאי מפריש לצדקה לפני תפלת הבקר וגם לפני תפלת המנחה כמובן בימות החול, והרי גם זה שייך במיוחד להנ"ל ע"פ מ"ש צדקה תציל וגו' שהפירוש הפנימי גם לאחרי הפטירה ה"ז הצלה, וכמובן גם ממנהג ישראל שתורה היא, שבהזכרת נשמות מזכירין ענין הצדקה, וידוע דרז"ל מרדכי³ ע"פ ספרי סוף פ' שופטים.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ובודאי למותר לעורר על פס"ד תורתנו תורת חיים, כל המיקל באבל הלכה כמותו ועיין ג"כ באו"ח סוף הלכות לולב.

(ממכתב כ"ו תמוז, תשי"ח) 232... המנהג לברך בסעודה ג' ולעבור לפני התיבה במוצש"ק שלפני היאצ"ט אין אצלינו. . .

(ממכתב כ"ג חשון, תש"ט)

... הקדיש שלאחר מזמור שיר ליה"ש אומרים כשחל היאצ"ט בועש"ק או בש"ק אבל לא בש"ק שקודם הירצ"ט — ז"ל כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א. . .

(ממכתב חג הגאולה, תש"ט)

... מש"כ אני^* שאין נוהגין לעבור לפה"ת בשבת שלפני יאצ"ט (וגם קבלת שבת בכלל) היינו להוציא מהדעה שמדייקת במנהג זה אבל פשיטא שאין הכוונה שיש איזה חשש בדבר ועכ"פ לא גרע מסתם שבת. . .

(ממכתב י"ט אלול, תש"ח)

... במ"ש בהתנהגות דיאָרצייט^* כשחל באמצע האבילות^**, כפי ידיעתי נוהגים כהאומרים שמתנהגים כמו בכל יאָרצייט.

והשי"ת יברך את כאו"א בתכ"י לבשר אך בשו"ט בטוב הנראה והנגלה, והענינים הבלתי רצוים יקוים בהם כענין חדשים אלו, ונהפוך הוא לשמחה וליום טוב.

(ממכתב י"ד אד"ר, תשי"ז) 233מדייק במכ' שההלוי' היתה בונקובר בכ"ח סיון, שלפי זמן אה"ק ת"ו הוא אור לכ"ט. — וכנראה כוונתו שנפ"מ לענין אמירת קדיש (סיום י"א חדש), כי ליאצ"ט חושבין לדידן מיום המיתה (ולא הקבורה) ואפילו בשנה הראשונה (היום יום י"ג שבט).

ולדידי כיון דאמירת קדיש הוא לזכות הנפטר ושייך לדינו — בכ"מ אזלינן בתר הזמן דמקום הפטירה ולא שבמקום האבלים.

באם נפ"מ לענין יארצ"ט (כגון שהיתה הפטירה בזמן כהנ"ל) שקו"ט בזה באחרוני אחרונים בכל בו (להרב גרינואַלד) ועוד. להראשון — דזמן האבלים ומסתייע מס' דודאי השדה, וי"א ע"פ שו"ת כתב סופר חיו"ד סקפ"ח כמקום הפטירה. ואכ"מ. ומסיימים בטוב.

(ממכתב מנ"א, תשט"ז ?)