שיחה א

211שיחה א

א. "ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה"¹, ובפרש"י "וישתחו ישראל — תעלא בעידני' סגיד לי'" (שועל, אם תראה שעתו מצלחת², תשתחווה לו). ובפשטות, כוונת רש"י היא לבאר זה שיעקב השתחוה לבנו (יוסף)³, כי "תעלא בעידני' סגיד לי'" (עם היותו "השפל שבחיות"⁴).

והנה להלן עה"פ⁵ "ויגד ליעקב גו' הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה" פרש"י "ויתחזק ישראל — אמר אע"פ שהוא בני מלך הוא אחלק לו כבוד, מכאן שחולקין כבוד למלכות" (והיינו ש"חולקין כבוד למלכות" בכל אופן, גם כנדו"ד שהמדובר באב ובנו⁶).

ולכאורה שני פירושי רש"י אלה תוכנם חד⁷ — שיעקב חלק כבוד ליוסף (והשתחווה לו) אע"פ שהי' בנו (ולכן נחשב יוסף כ"תעלא" לגבי'⁸).

ויש להבין טעם החילוק בין שני פירושי רש"י אלה, שבפסוק "וישתחו ישראל" ביאר רש"י טעם השתחוואת יעקב ע"י משל מזה ש"תעלא בעידני' סגיד לי'", ובפסוק "ויתחזק ישראל" מבאר רק התוכן "אע"פ שהוא בני מלך הוא אחלק לו כבוד"; ולאידך דוקא בפעם הב' ראה רש"י צורך לפרש הקושי ("אע"פ שהוא בני").

הרא"ם ביאר (ועד"ז כתבו כמה מפרשים), דהא ד"תעלא בעידני' סגיד לי'" לא מטעם "כבוד מלכות" הוא — "דא"כ כשבא (יוסף) לפניו מיד הי' ראוי להשתחוות" — אלא רק "מפני שהי' צריך לו", "שבקש ממנו צרכו ("ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם"⁹) ונתרצה ונשבע לו".

ולפי זה פירוש המשל "תעלא בעידני' סגיד לי'" הוא — ד"בעידני'" היינו "בעת שאתה צריך לו". ועוד זאת, שהשתחוואה זו אינה נתינת כבוד בפ"ע אלא כמ"ש הלבוש¹⁰ ש"אין תעלא בעידני' שייך לומר אלא כשהוא. . מראה לו הכנעה כדי שיעשה בקשתו שצריך לו".

ולכאורה פירוש זה צע"ג, כמו שהקשו במפרשים¹¹, "דאי אפשר לומר. . שהשתחווה והכניע את עצמו כדי שימלא בקשתו, דהא אחר השבועה השתחווה לו ולא בשעת הבקשה". וכן — קשה לומר שיעקב השתחווה ליוסף "כדי שיעשה בקשתו" — דבפשטות (פשש"מ) הי' יוסף 212נענה לבקשת יעקב גם בלי שיעקב ישתחווה לו¹².

ב. לכאורה יש לבאר כוונת הרא"ם, ש"תעלא בעידני' סגיד לי'" מתאים בתור "הכנעה כדי שיעשה בקשתו" וגם בתור הודאה (לאחרי שמילא הבקשה), ד"מי שאתה צריך לו" יש להודות לו ע"י השתחוואה¹³ ("סגיד לי'"). וכן בנדו"ד, דלאחרי שיוסף הבטיח את יעקב על קבורתו והשביע לו, הודה לו יעקב ע"י השתחואה.

אבל — למה הוצרך רש"י לבאר זה ע"י משל דוקא, "תעלא בעידני' סגיד לי'" (ולא דיו בביאור הענין, ע"ד לשונו הנ"ל בפירושו על "ויתחזק ישראל").

וביותר קשה, שהרי השתחוואה בתוכן זה — הכנעה כלפי מי שצריכים לו (אם בתור הודאה, או כדי שיעשה בקשתו) — מצינו לעיל באברהם, כשביקש מאת בני חת שימכרו לו את מערת המכפלה, כמ"ש¹⁴ "וישתחו לעם הארץ לבני חת. . וישתחו אברהם לפני עם הארץ", וכן מצינו ביעקב עצמו, דנוסף על הדורון ששלח אל עשו "כי אמר אכפרה פניו במנחה גו'"¹⁵, הנה כשפגש את עשו השתחווה לפניו ארצה ועד "שבע פעמים"¹⁶.

דמובן בפשטות, שלולי שאברהם הי' צריך לבני חת, וכן יעקב הי' צריך לעשו¹⁷, לא היו משתחווים לפניהם¹⁸ — ומ"מ, במקומות הנ"ל, לא הביא רש"י המשל ד"תעלא בעידני' סגיד לי'".

ומזה משמע, שזה ש"תעלא בעידני' סגיד לי'" אינו כענין השתחוואות הנ"ל (דאברהם לבני חת ודיעקב לעשו) — הכנעה מפני הצורך אליו — אלא תוכן אחר יש בו.

ג. והנה בגו"א פי' "תעלא בעידני' סגיד לי'" — פירוש בעת שהשעה עומדת לו¹⁹ סגיד לי' כמו אין לך אדם שאין לו שעה²⁰. . ומה שלא השתחווה לו מיד בבא יוסף אליו, דשם ודאי אין סברא שישתחווה האב לבנו ואדרבה הי' זה גנאי ליוסף שיהי' אביו משתחווה לו, גם הי' נראה שהי' יעקב מחניף ליוסף שיעשה בקשתו, אבל עכשיו דהבטיח אותו על הקבורה הי' משתחווה לו. וא"ת מנ"ל דמשום תעלא בעידני', שמא משום דהב 213טיח אותו על הקבורה ולפיכך השתחווה לו, דאין זה קשיא דאפ"ה לא הי' להשתחוות לבנו".

ומדבריו משמע, שהשתחוואת יעקב ליוסף אינה שייכת (כ"כ) לבקשתו של יעקב²¹, אלא (בעיקר) למעמדו של יוסף באותה שעה, "שהשעה עומדת לו" (וכדי שלא יהי' גנאי ליוסף כו', השתחווה לו רק כשהבטיח אותו על קבורתו)²².

וצ"ע: כיון שמשתחווים למי שהשעה עומדת לו, מנ"ל עוד טעם על זה ש"ויתחזק ישראל וישב על המטה" ("מכאן שחולקים כבוד למלכות", היינו שזהו טעם חדש).

ונ"ל, שלפרש"י "תעלא בעידני' סגיד לי'" הוא סוג מיוחד בהשתחוואה שלא למדנו עד כה, כדלקמן.

ד. ויובן זה בהקדם תמי' בכתוב זה ("ויאמר השבעה לי וישבע לו") שלכאורה הו"ל לרש"י לתרצה²³:

בפסוק שלפנ"ז מסופר שעל בקשת יעקב מיוסף "ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" ענה לו יוסף "אנכי אעשה כדברך", ואח"כ²⁴ אמר לו יעקב "השבעה לי — וישבע לו". ותמוה — וכי חשד יעקב את יוסף שלא יקיים את דברו "אנכי אעשה כדברך", עד שהוצרך להשביעו על זה? ופירשו במפרשים²⁵ שטעם שבועה זו לא הי' כדי לזרז את יוסף, אלא להבטיח שפרעה לא ימנע את יוסף מלקיים את הבטחתו, וכפי שפרש"י לקמן עה"פ²⁶ "ויאמר פרעה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך" — "ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבור על השבועה שלא יאמר א"כ אעבור על השבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לה"ק שאני מכיר. . ואתה אינך מכיר". ונמצא, שאילולי שבועה זו לא הי' פרעה נותן לו רשות.

אבל לכאו' דוחק ליישב כן בפרש"י, שכאן על אתר (במקום שמתעוררת שאלה זו) לא נחית לפרש שהשבועה היתה רק בשביל פרעה; ומשמע, שלפי שיטת רש"י (בפשש"מ) לא זה הי' טעם השבועה.

כלומר: לפרש"י, מטרת השבועה היתה כפשטות ענינה — לזרז את יוסף, והטעם שהוצרך יעקב לזה פשוט כ"כ עד שאין צורך לפרשו.

ויש לומר הביאור בזה:

אע"פ שיוסף "הוא השליט על הארץ"²⁷, "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים"²⁸, מ"מ הי' רק משנה למלך, ו"הכסא (של פרעה) 214אגדל ממך"²⁹. וכיון שרצונו של פרעה הי' שיעקב ייקבר במצרים (ועד שכפרש"י כאן³⁰ חשש יעקב "שלא יעשוני מצרים ע"א"), הרי קיום בקשת אביו יש בו קושי מיוחד שצריך להתגבר עליו. ולכן הי' יוסף צריך לתוקף מיוחד כדי שיוכל להתגבר על רצונו של פרעה ולמלאות רצון אביו.

וזהו הטעם שיעקב השביע את יוסף, אף שגם בלי השבועה הי' יוסף מקיים רצון אביו — כדי לסעדו³¹ ולחזקו לעמוד נגד פרעה (וכן להתגבר על כל המניעות ועיכובים שיוכלו להתעורר). וכפי שרואים בטבע בני אדם, שהנשבע לעשות איזה דבר, הרי השבועה מחזקת את האדם בתוקף מיוחד, שלא יתפעל משום דבר שיעמוד לנגדו וימלא את שבועתו.

ה. ועפ"ז יש לומר, שזהו ג"כ תוכן השתחוואת יעקב ליוסף מפני ש"תעלא בעידני' סגיד לי'":

בהמשך להשבועה שהשביעו יעקב למלאות את בקשתו, הנה לחזק את יוסף עוד יותר, השתחווה אליו, שבזה עורר אצל יוסף מדה של התנשאות, שירגיש עצמו כ"מלך" בענין זה, באופן ששום דבר לא יוכל לעמוד כנגדו.

וזהו גם תוכן הענין ד"תעלא בעידני' סגיד לי'":

השועל, להיותו "השפל שבחיות" (היפך ההתנשאות והמלכות³²), הנה "בעידני'" שהוא המולך, צריכים לחזקו ביתר שאת ויתר עז, ולכן "תעלא (דוקא) בעידני' — סגיד לי'". וכן יוסף, שעם היות שלגבי יעקב נחשב כ"תעלא" (וראה לקמן³³ שהשתחווה ליעקב אביו), מ"מ, בענין זה — "בעידני'" — צריכים להשתחוות לו.

ויש להוסיף עוד טעם שנקט רש"י "תעלא" דוקא, לרמז עוד ענין שהזהיר יעקב את יוסף, דנוסף על מדה יתירה של תוקף, צ"ל גם התחכמות יתירה, כדי לסדר את קבורת יעקב באופן שמלכתחילה לא תהי' מניעה על זה. ולכן המשיל רש"י את יוסף ל"תעלא"³⁴, שהשועל הוא ה"פקח שבחיות"³⁵.

[ובזה יש לבאר עוד דיוק בלשון רש"י כאן: מקורו של פירוש זה הוא במס' מגילה³⁶, ושם מקדים הש"ס "היינו דאמרי אינשי תעלא כו'"³⁷, ויש לעיין, למה השמיט רש"י הקדמה זו? והרי מצינו בכ"מ בפרש"י שהעתיק לשון זו ("היינו דאמרי אינשי"³⁸, "משל הדיוט (אומר)"³⁹).

וע"פ הנ"ל יש לומר, כי לשון זו מתאימה בענין שהוא רק משל או ענין דומה לכך (אבל אין בו הסברה בתוכן הענין); משא"כ בנדו"ד, שלפרש"י אינו 215רק משל, אלא יש בזה הסברה על השתחוואת יעקב ליוסף, כי "תעלא בעידני' (יש חיוב מיוחד של) סגיד לי'"].

ו. ועפ"ז מובן גם החילוק בין "וישתחו ישראל" בפסוק דידן והא דלקמן ש"ויתחזק ישראל וישב על המטה" — דשם הי' זה רק כדי לחלק "כבוד למלכות", נתינת כבוד גרידא; משא"כ כאן שאינו (רק) חלוקת כבוד, אלא פעולה של חיזוק כו'.

וזהו גם טעם החילוק ביניהם, שלהלן נאמר רק "ויתחזק ישראל וישב על המטה", ואילו כאן השתחווה לו — שיש לומר, שזה שלא השתחווה אליו אח"כ, אינו מפני העדר יכולתו (לפי שהי' חולה⁴⁰), אלא לפי שמצד זה ד"חולקין כבוד למלכות" אין צורך בהשתחוואה, כנ"ל [ע"ד הדוגמא בפרש"י שם, מזה ש"משה חלק כבוד למלכות", שהכבוד הי' רק באופן דיבורו אל פרעה⁴¹], וכ"ש וק"ו בנדו"ד, שזה פוגע בכיבוד אב שיעקב ישתחווה אל יוסף, ולכן רק "ויתחזק גו' וישב על המטה" (לכבודו של יוסף);

משא"כ כאן, כשהוצרך לתמכו בקיום ציוויו לקבור אותו בארץ ישראל, אין מספיק חלוקת כבוד סתם, אלא צ"ל השתחוואה דוקא, פעולה של התנשאות — "תעלא בעידני' סגיד לי'".

(משיחת ש"פ ויחי תשכ"ז)