215
רק משל, אלא יש בזה הסברה על השתחוואת יעקב ליוסף, כי "תעלא בעידני' (יש חיוב מיוחד של) סגיד לי'"].
ו. ועפ"ז מובן גם החילוק בין "וישתחו ישראל" בפסוק דידן והא דלקמן ש"ויתחזק ישראל וישב על המטה" — דשם הי' זה רק כדי לחלק "כבוד למלכות", נתינת כבוד גרידא; משא"כ כאן שאינו (רק) חלוקת כבוד, אלא פעולה של חיזוק כו'.
וזהו גם טעם החילוק ביניהם, שלהלן נאמר רק "ויתחזק ישראל וישב על המטה", ואילו כאן השתחווה לו — שיש לומר, שזה שלא השתחווה אליו אח"כ, אינו מפני העדר יכולתו (לפי שהי' חולה40), אלא לפי שמצד זה ד"חולקין כבוד למלכות" אין צורך בהשתחוואה, כנ"ל [ע"ד הדוגמא בפרש"י שם, מזה ש"משה חלק כבוד למלכות", שהכבוד הי' רק באופן דיבורו אל פרעה41], וכ"ש וק"ו בנדו"ד, שזה פוגע בכיבוד אב שיעקב ישתחווה אל יוסף, ולכן רק "ויתחזק גו' וישב על המטה" (לכבודו של יוסף);
משא"כ כאן, כשהוצרך לתמכו בקיום ציוויו לקבור אותו בארץ ישראל, אין מספיק חלוקת כבוד סתם, אלא צ"ל השתחוואה דוקא, פעולה של התנשאות — "תעלא בעידני' סגיד לי'".
(משיחת ש"פ ויחי תשכ"ז)
הערות
- 40. מח, א.
- 41. בא יא, ח (ובפרש"י שם). וראה רש"י וארא ו, יג.
רש"י על שמות ו׳:י״ג - הטקסט מספריא
וידבר ה' אל משה ואל אהרן. לְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, צֵרֵף לוֹ הַקָּבָּ"ה אֶת אַהֲרֹן לִהְיוֹת לוֹ לְפֶה וּלְמֵלִיץ:
ויצום אל בני ישראל. צִוָּם עֲלֵיהֶם לְהַנְהִיגָם בְּנַחַת וְלִסְבֹּל אוֹתָם (שמות רבה):
ואל פרעה מלך מצרים. צִוָּם עָלָיו לַחֲלֹק לוֹ כָבוֹד בְּדִבְרֵיהֶם, זֶה מִדְרָשׁוֹ (שם); וּפְשׁוּטוֹ, צִוָּם עַל דְּבַר יִשְׂרָאֵל וְעַל שְׁלִיחוּתוֹ אֶל פַּרְעֹה; וּדְבַר הַצִּוּוּי מַהוּ, מְפֹרָשׁ בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה לְאַחַר סֵדֶר הַיַּחַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, הִפְסִיק הָעִנְיָן בְּאלה ראשי בית אבתם לְלַמְּדֵנוּ הֵיאַךְ נוֹלְדוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבְמִי נִתְיַחֲסוּ:
וידבר ה' אל משה ואהרן AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES AND UNTO AARON — because Moses had said, “I am of uncircumcised lips”. The Holy One, blessed be He, associated Aaron with him to be his mouth-piece and spokesman.
ויצום אל בני ישראל signifies that HE GAVE THEM A CHARGE regarding them; viz., to deal with them in a gentle manner and to be patient with them (Exodus Rabbah 7:3)
ואל פרעה מלך מצרים signifies that He charged them with regard to PHARAOH, KING OF EGYPT, viz., that they should show respect to him in all that they spoke. This is a Midrashic explanation (Exodus Rabbah 7:3; Midrash Tanchuma, Vaera 2); but the real meaning is: He gave them a command with regard to Israel and with regard to His mission on which he had sent them to Pharaoh. And what the purport of this command was is explained in the second section from here (vv. 29—31) after the order of genealogy set forth in the next passage. It properly should follow here, but because Scripture has mentioned Moses and Aaron here, it interrupts the narrative by interpolating the section beginning (v. 14), “These are the heads of their fathers’ houses”, in order to inform us how Moses and Aaron were born (who were their parents) and with whom they are connected by descent.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.