271
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כך, מדוע בקש יעקב שוב "השבעה לי"?
ההסבר הפנימי לכך הוא: הוצאת גופו של יעקב ממצרים כאשר ישראל נשארים עדיין שם אינה, לכאורה, לטובתה של בני ישראל – שהרי הקדוש־ברוך־הוא אמר11 "אנכי ארד עמך מצרימה", ובמיוחד – בפנימיות – זהו ההיפך מעבודתו ומהותו של יוסף. ולכן דרש יעקב מיוסף דוקא שבועה מפורשת.
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר, שבענין של שלילת הקבורה בארץ מצרים, יש הבדל בין יעקב לבין יוסף: יעקב הורה "אל נא תקברני במצרים .. ונשאתני ממצרים" – שלא ישאירו אותו לאחר פטירתו במצרים אפילו באופן זמני. לעומת זאת, יוסף השביע את בני ישראל "והעליתם את עצמותי מזה", אך עד אשר "פקוד יפקד..." היה ארונו של יוסף במצרים12,
ההסבר בפנימיות13 להבדל זה הוא*:
יעקב הוא מעל לגלות מצרים. לכן, אף לאחר שירד יעקב למצרים ישב בארץ גושן, בנפרד14 מן המצרים. ובמקום זה לא היה מצב של גלות15 – לבני ישראל היה "טוב ארץ מצרים... חלב הארץ"16, ויותר מכך: "ויאחזו בה. (בארץ גושן) – לשון אחוזה"17. ואילו יוסף ירד אל (ובתוך) המצרים עצמם.
והסיבה לכך היא: דרגת יעקב כשלעצמו היא אצילות, עולם האחדות הנעלה לחלוטין מעולמות בריאת יצירה עשיה, ועל־אחת־כמה־וכמה מעל לחושך מצרים. ואילו מהותו של יוסף היא – "אלה תולדות יעקב יוסף"18 – ליישם את עבודתו של יעקב בתוך העולמות בריאה יצירה עשיה. ועד לעולם הזה התחתון19.
ולכן לא נשאר גופו של יעקב כלל במצרים, ויותר מכך "ונשאתני ממצרים" – "נשיאות", יותר מאשר עליה – "והעליתם".
ואילו יוסף, אשר צריך לפעול בתוך מצרים, הרי ארונו נשאר במצרים במשך כל תקופת גלות מצרים, כדי שזכותו של יוסף תימצא ביחד עם ישראל בגלותם במצרים20.
הערות
- 11. ויגש מו, ד.
- 12. נ, כה־כו.
- 13. ע"ד הפשט – ראה פרש"י בשלח יג, יט.
- *. ראה גם לעיל ע' 294 ואילך.
- 14. שזהו הטעם להתיישבותם בארץ גושן דוקא (ראה ויגש מו, לד. וראה פרש"י שם: ירחיקכם מעליו).
- 15. ראה רש"י ריש פרשתנו.
- 16. ויגש מה, יח. וראה שם מז, ו.
- 17. ס"פ ויגש ובפרש"י שם. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 438 ואילך.
- 18. ל' הכתוב – וישב לז, ב.
- 19. ראה בכ"ז – ביאוה"ז פרשתנו לאדהאמ"צ (ל, סע"א ואילך) ולהצ"צ (ע' קסט ואילך). אוה"ת פרשתנו (שפו, א־ב. כרך ה תתקצד, א ואילך. כרך ו תתשכב, ב ואילך). ועוד.
- 20. ראה ש"ך עה"ת פרשתנו עה"פ (מז, כט) ויקרבו גו'.
רש"י על שמות י״ג:י״ט - הטקסט מספריא
השבע השביע. הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ בָּנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן מִיָּד כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף, אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְמִצְרַיִם וְהָיָה סֵפֶק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת, לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ:
והעליתם את עצמתי מזה אתכם. לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן, לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אִתְּכֶם (מכילתא):
השבע השביע HE HAD STRAITLY ADJURED — He had made them swear that they would make their children swear. But why did he not make his sons swear that they would take him to the land of Canaan immediately on his death, as Jacob had made his sons swear? Joseph said: I was a ruler in Egypt and I had sufficient power to do what my father desired; but my sons — the Egyptians will not permit them to do this. Consequently he made them swear that when they would be delivered and would go forth from there that they would take him up with them (Mekhilta).
והעליתם את עצמתי מזה אתכם THEN YE SHALL BRING UP MY BONES AWAY HENCE WITH YOU — It was his brothers whom he made swear thus; consequently this tells us that they (the Israelites who left Egypt) must have brought up with them the bones of all Jacob’s sons (lit., the tribes) since it is said “with you” (with your own bones) (Mekhilta).
רש"י על בראשית מ״ו:ל״ד - הטקסט מספריא
בעבור תשבו בארץ גשן. וְהִיא צְרִיכָה לָכֶם שֶׁהִיא אֶרֶץ מִרְעֶה, וּכְשֶׁתֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁאֵין אַתֶּם בְּקִיאִין בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת, יַרְחִיקְכֶם מֵעָלָיו וְיוֹשִׁיבְכֶם שָׁם:
כי תועבת מצרים כל רועה צאן. לְפִי שֶׁהֵם לָהֶם אֱלֹהוּת:
בעבור תשבו בארץ גשן IN ORDER THAT YE MAY ABIDE IN THE LAND OF GOSHEN — and this is the land that you require, for it is a land of pasture. If you tell him that you are inexperienced in other work he will send you far away from him and settle you there.
כי תועבת מצרים כל רעה צאן FOR EVERY SHEPHERD IS AN ABOMINATION TO THE EGYPTIANS — because they (sheep) are regarded by them as deities.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לה ‹ ויחי ‹ שיחה א ‹ 213 לקוטי שיחות חכ"ה ע' 271
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.