272
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך על כך השביע יוסף את אחיו: והעליתם את עצמותי מזה – כי תכלית הירידה למצרים היא לצורך העליה שלאחריה. ועל ידי שהיית ארון יוסף במצרים, ניתן הכח, שכאשר יצאו ישראל ממצרים ו"העלו" את עצמות יוסף עמהם, הם העלו באמצעות זאת את ניצוצות הקדושה שהיו במצרים21.
וזוהי הסיבה לכך שיעקב דרש מיוסף להשבע על "ונשאתני ממצרים": כיוון שמצד מהותו של יוסף נדרש מיעקב שיישאר דוקא בתוך מצרים – "בגין דיגין זכותיה על בנוי"22, כפי שהם בתוך גלות מצרים, ועל ידי כך יוכלו לפעול בתוך עניני מצרים – ולכן חפץ יעקב שיוסף יקבל זאת על עצמו באופן של שבועה, מעל לטעם ודעת,
כידוע23 ששבועה מחייבת לקיים את הפעולה גם באופן שמעל לחישובים שכליים24, כך, ששום גורם לא ימנע את קיום הפעולה.
ד. "אין חבוש מתיר עצמו"
אך עדיין אין מובן: מדוע יעקב לא הסכים כלל שארונו יישאר במצרים25, אם היה אפשר לגרום על ידי כך להעלאת ניצוצות מצרים?
ויש לומר, שההסבר לכך הוא: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"26 ולכן בני ישראל, בהיותם במצרים, יכלו לעלות ממצרים, ולהעלות עמם גם את עניני מצרים, הם זקוקים לקשר – וברא כרעא דאבוהו27 – עם דרגה שמעל למצרים, מעל לבית האסורים.
ולכן צריך היה יעקב להיות מעל למצרים, ואף השביע את יוסף "ונשאתני ממצרים", כי בכך הוא "קשר" את יוסף לדרגת יעקב שמעל למצרים. ועל ידי כך התאפשרה לאחר מכן לגבי כל בני ישראל העליה
הערות
- 21. להעיר שמנוחתו־כבוד של כ"ק מו"ח אדמו"ר – ששמו (הראשון) יוסף ועבודתו דומה בכמה פרטים לעבודת יוסף (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 89 ואילך. ועוד) – היא ב"חצי כדור התחתון" דוקא (ראה סה"מ תש"ח ע' 232 ואילך*. וראה שם ע' 236 בהערה**, שהמשכת התורה בחצי כדור השני היא ע"י עבודה במס"נ דוקא). ולהעיר מתו"א (ד, א) "כשצריכים להגבי' איזה דבר .. צריכים לאחוז בחלקים התחתונים שבו דוקא".
- 22. ל' הזהר פרשתנו (רכב, א).
- 23. ראה לקו"ת שמע"צ פג, סע"ב ואילך. ובכ"מ.
- 24. ע"ד שבועת הקב"ה לא אוסיף גו' (נח שם ובפרש"י) – אע"פ שיחטאו וכו'.
- 25. ע"ד הפשט – ראה פרש"י כאן (מז, כט) ובמפרשיו.
- 26. ברכות ה, ב. וש"נ.
- 27. יונת אלם רפ"ב. וראה תוד"ה מקמי – יבמות ג, א. רש"י כתובות צב, א ד"ה כבעל. – וראה לקו"ת ברכה צו, ב. ס' החקירה (להצ"צ) מו, א.
- . נדפס גם באגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב אגרת תריז.
- . אגרות קודש שם אגרת תקכה.
כתובות צ״ב א - הטקסט מספריא
וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ — דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: נְהִי דְּאַחְרָיוּת דְּעָלְמָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ, אַחְרָיוּת דְּנַפְשֵׁיהּ מִי קַבֵּיל עֲלֵיהּ?
וּמוֹדֶה רָבָא בִּרְאוּבֵן שֶׁיָּרַשׁ שָׂדֶה מִיַּעֲקֹב, וּמְכָרָהּ לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא שִׁמְעוֹן וּמְכָרָהּ לִרְאוּבֵן בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב, וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ — דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ מִינֵּיהּ.
מַאי טַעְמָא? בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב כְּבַעַל חוֹב דְּעָלְמָא דָּמֵי.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחְרָיוּת, וְזָקַף עָלָיו בְּמִלְוָה, וּמֵת רְאוּבֵן, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לַהּ מִשִּׁמְעוֹן וּפַיְּיסֵיהּ בְּזוּזֵי —
דִּינָא הוּא דְּאָמְרִי לֵיהּ בְּנֵי רְאוּבֵן: אֲנַן מִטַּלְטְלִי שְׁבַק אֲבוּן גַּבָּךְ, וּמִטַּלְטְלִי דְיַתְמֵי לְבַעַל חוֹב לָא מִשְׁתַּעְבְּדִי.
אָמַר רָבָא: אִי פִּקֵּחַ אִידַּךְ, מַגְבֵּי לְהוּ נִיהֲלַיְיהוּ אַרְעָא וַהֲדַר גָּבֵי לַהּ מִינַּיְיהוּ, כְּרַב נַחְמָן. דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹבַת אֲבִיהֶן — בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶן.
אָמַר רַבָּה: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר כׇּל שְׂדוֹתָיו לְשִׁמְעוֹן, וְחָזַר שִׁמְעוֹן וּמָכַר שָׂדֶה אַחַת לְלֵוִי, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן — רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה, רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּזַבְּנֵהּ בֵּינוֹנִית, אֲבָל זַבְּנֵהּ עִידִּית וְזִבּוּרִית, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: לְהָכִי טְרַחִי וּזְבַינִי אַרְעָא דְּלָא חַזְיָא לָךְ.
וּבֵינוֹנִית נָמֵי לָא אֲמַרַן, אֶלָּא דְּלָא שְׁבַק בֵּינוֹנִית דִּכְווֹתַהּ,
and Reuven’s creditor came and repossessed the field from him, i.e., from Reuven, the law is that Shimon must go and compensate [mefatzei] Reuven, since he sold him the field with a guarantee, while Reuven owes Shimon nothing, since he sold him the field without a guarantee.
Rava said to him: Granted, that Shimon took upon himself to guarantee the sale in general, i.e., if the field were to be repossessed by his own creditors or those of a previous owner of the field; did he also take upon himself to guarantee the sale if it were to be repossessed by the purchaser’s own creditors?
The Gemara notes: And Rava concedes to Rami bar Ḥama in the following case: Reuven inherited a field from his father, Ya’akov, and sold it to Shimon with no guarantee. Shimon came and sold it back to Reuven with a guarantee. Then, Ya’akov’s creditor came and repossessed the field from Reuven. In this case, Rava would concede that the law is that Shimon must go and compensate Reuven for his loss.
The Gemara asks: What is the reason for this halakha? The Gemara answers: Ya’akov’s creditor is comparable to a general case of a creditor, i.e., a creditor of a previous owner. Even Rava would agree that this is not comparable to a case where Reuven’s creditor repossessed the field. Consequently, Shimon bears responsibility to compensate Reuven.
Rami bar Ḥama said: Consider a case where Reuven sold a field to Shimon with a guarantee that if it is repossessed he will compensate Shimon for his loss. Shimon did not pay for the purchase, and instead set up the value of the field as a loan by writing a promissory note for this amount. Reuven subsequently died, and a creditor of Reuven came and repossessed the field from Shimon. Shimon, not wanting the creditor to take the field from him, tried to appease him with money so the creditor would allow him to keep the field.
The law is that the sons of Reuven can say to Shimon that he must pay them the money he owes for the field, and they are not required to pay Shimon if he demands compensation for the repossession of the field. They may say to him: Our father left us movable property with you, i.e., the money you owe us for the field, and the movable property of orphans is not liened to a creditor. The orphans can claim that the field belongs to Shimon, and as there is no land left for the orphans, there is no way for Shimon to recover the compensation that he is owed. The money he owes Reuven is considered movable property, and therefore he cannot recover his losses from these funds.
Rava said with regard to this case: If the other individual, Shimon, is clever he will pay them what he owes with real estate and not with money. Since they now have real estate inherited from their father’s estate, Shimon can then collect the field from them as compensation for the repossession of the original field that Reuven sold to Shimon. This is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: When orphans collect real estate for a debt owed to their father from one person, their father’s creditor can come and seize this land from them.
The Gemara addresses a similar matter. Rabba said: If Reuven sold all his fields to Shimon, and Shimon then sold one field to Levi, and then Reuven’s creditor came to repossess one of the fields that was mortgaged to him: If he desires, he can collect from this one, Shimon, and if he desires, he can collect from that one, Levi, since he has a lien that applies equally to all the properties that once belonged to Reuven.
And we said this only if Shimon sold Levi land of intermediate quality, but if he sold him land of superior quality or inferior quality, Levi can say to the creditor: It was for this reason that I made an effort to buy land that is not fit for you, as a creditor is supposed to repossess land of intermediate quality. Therefore, go to Shimon and collect your debt from the land of intermediate quality that is in his possession.
The Gemara notes further: And even if Shimon sold Levi land of intermediate quality, we said that the creditor may repossess Levi’s land only in a case where Levi did not leave Shimon with equivalent land of intermediate quality.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ל ‹ ויחי ‹ שיחה ג ‹ 255 לקו"ש חכ"ה ע' 272
תורת מנחם 1
- יא - שנת תשי"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ד. לקו"ש חכ"ה ע' 272
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.