273
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מגלות מצרים28 – "ואנכי אעלך גם עלה"29.
ה. התכלית – הגאולה
מכך נלמדת ההוראה לימינו אלו, בגלות זו אחרונה:
ככל שיהיה מצבו של היהודי בגלות משופר – הן בגשמיות והן ברוחניות – שיש לו "טוב ארץ מצרים... חלב הארץ", שהוא לומד תורה ומקיים מצוות ואף חי בחיים רוחניים אמיתיים,
כפי שמפרש אדמו"ר הזקן30 על "ויחי יעקב בארץ מצרים"31, שכיוון שיעקב הקים במצרים "בית תלמוד"32, לכן "גם במצרים היו לו חיי ויחי",
בכל זאת עליו תמיד לדעת ולזכור, שגם במצב כזה יש לדרוש בתוקף "ונשאתני ממצרים", ועד כדי חומרה של שבועה – זוהי גלות, אין זה המקום המתאים ליהודי, והוא צריך להתעלות משם.
וזאת כאמור, באופן של שבועה33: בנוסף לכך שזהו עיקר משלשה עשר עיקרים34 שבתורתנו: אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף־על־פי שיתמהמה אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, והוא יודע ששיא השלמות היא הגאולה, כפי שנאמר בתורה הקדושה ומבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל־פה, כדברי הרמב"ם35, הרי ענין זה חודר בפנימיות נפשו, עד שהוא בלי הרף מצפה ומבקש ודורש – "ונשאתני ממצרים"!
וכפי שאנו אומרים בכל תפילה ותפילה, בימות החול, "לישועתך קוינו כל היום". כלומר שלוש פעמים ביום אנו מכריזים ומודיעים שאנו מקוים לישועתך "כל היום" – במשך כל היום ובכל יום36.
ועל ידי ה"הכרזה" הקבועה, שאנו מצפים ומבקשים מה'37 את הגאולה
הערות
- 28. ראה זהר פרשתנו שם: יעקב .. דחיל .. דילמא ח"ו ישתצון כו'. ע"ש.
- 29. ויגש מו, ד.
- 30. "היום יום" יח טבת.
- 31. ריש פרשתנו.
- 32. תנחומא (ותנחומא באבער), יל"ש ופרש"י – ויגש מו, כח (ועד"ז בב"ר שם. וראה לקו"ש ח"י ע' 161 ואילך (ושם ע' 164 הערה 33) – דיוק ל' אדה"ז שהובא בהיום יום שם).
- 33. ולהעיר שהקב"ה הבטיח על הגאולה וגם נשבע ע"ז (ראה דניאל יב, ז. מדרש תהלים מזמור יז. ישעי' סב, ח. זח"א (מהנ"ע) קיד, סע"א. ועוד). וראה לקמן הערה 37.
- 34. פיה"מ להרמב"ם סנה' פ' חלק יסוד הי"ב. וראה רמב"ם הל' מלכים רפי"א: וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר כו' אלא בתורה ובמשה רבינו.
- 35. הל' מלכים שם.
- 36. גם בשבת ויו"ט (אף שלא באופן של צער, שחסר לו כו') – נוסף ע"ז שגם אז אומרים בכל תפלה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
- 37. עפמ"ש בס' הליקוטים להאריז"ל (שמות בתחלתה) "יוסף זה הקב"ה" – אולי י"ל שאמירת יעקב ליוסף "השבעה לי .. ונשאתני ממצרים", מרמזת שכאו"א מבנ"י (יעקב) משביע כביכול את הקב"ה שיעלהו מן הגלות ובאופן דונשאתני. (משיחות עשרה בטבת תשמ"ג, מוצאי שבת פרשת בשלח תשל"ח)
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.