מצורע

233מצורע

... ובמה שהעיר בפירוש המשנה נזיר פ"ח משנה ו' בעיקר השני דתגלחת מצורע אחר הטבילה וזהו נגד הכתוב בתורה.

ויש להעיר גם מנגעים פי"ד מ"ב, ונזיר פ"ו מ"ו (והרי ילפינן תגלחת א' מהשני') — דמשמע דטבל ואח"כ גלח לא עלתה לו טבילה. ויל"ע ברמב"ם הל' טומאת צרעת פי"א ה"ד ובמפרשים שם.

ומתחילה רציתי לתרץ שהי' כתוב בפיה"מ "אחר' הטבילה", היינו אחרי' — הטבילה. וכשנגרר או נשמט הקו קטן שע"ג תיבת אחר לא שמו לבם המדפיסים שלאח"ז לתקן.

או — שצ"ל "אחר הכביסה" וכלשון הכתוב. ועיין בתפא"י ובמשנה אחרונה (נגעים פי"ד מ"ב). ובמנ"ח מצוה קעג סק"ז.

שוב ראיתי שעדיין לא נתרץ עי"ז תמי' יותר פנימית, והיא: מהי בכלל כוונת הרמב"ם במה שמזכיר כאן הטבילה, והרי אינו נוגע כלל בנדו"ד, והרי לא הביא ענין ההזי', צפרים וכו'.

ולכן נ"ל שטה"ד יש כאן. וצ"ל "אחר ההחלט", או "אחר ההחלטה". והבחור הזעצער שלא הבין פירושו וראה בכתוב וטבל — "תיקן".

וההודעה שהוא אחר ההחלט מוכרחת, כי זהו עיקר בעיקר השני, דמתוך הסגר אינו בתגלחת (נגעים פ"ח מ"ח).

ומדאתינן להכי יש להעיר, אשר בנזיר כנראה צ"ל התגלחת טומאה דוקא לאחרי הטבילה. וטעם החילוק בין מצורע לנזיר, י"ל ע"פ המבואר בנזיר פ"ו מ"ו שמצורע טהרתו בתגלחתו ונזיר טהרתו תלוי' בימיו. וכיון שע"פ הנ"ל יכול לגלח 234לאחר זמן צריך לגלח דוקא לאחר הטבילה, שהרי ילפינן תגלחת טומאה מתגלחת טהרה לכמה ענינים, ותגלחת טהרה צ"ל בטהרה דוקא. ועוד — בתגלחת טומאה נתן השערות תחת הדוד יצא, זאת אומרת שהתגלחת צ"ל דוקא לאחר הטבילה, ומה שלא הביא הרמב"ם דין זה בפירוש, י"ל שהוא כידוע בכללי הרמב"ם שאינו מביא אלא דינים המפורשים להדיא ולא שיש ללמדם. ועיין ג"כ לחם משנה להלכות נזירות פ"ו הלכה י"א (ועיין שם בדיוק לשון הרמב"ם). כן במנחת חינוך מצוה ת"ו שהתגלחת היא לאחר הטבילה. ואין הזמן גרמא לחפש אם הובא דין זה באיזה מקום אחר בפירוש. . .

(ממכתב יו"ד מנ"א, תשט"ז)

... בקידושין נז, א בקושית הש"ס בצפור מצורע דשחטה ונמצאת טריפה אמאי מותרת בהנאה — איסורה (הקדשה) היכן הותר (רש"י).

וקשה לכת"ר אמאי לא נימא אדעתא דהכי לא אפרשה וכב"ק (קי, ב) —

ע"כ אי אפשר לומר כן, דא"כ בנשפך דמה אמאי תמות המשתלחת — כסיום המשנה הנ"ל (נגעים פי"ד, מ"ה).

וטעם הדבר שאין אומרים בכגון דא אדעתא דהכי ל"א יל"פ מכמה נימוקים. והקרוב אלי — ע"ד מש"כ בתוד"ה אדעתא (ב"ק שם) דלא מסקא אנפשא גם בנדו"ד לא מסקא אנפשי' שהרי אין חוששין לטרפות ובפרט לפי' הש"ס בקדושין דנטרפה ע"י השחיטה — והרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן. וביחוד בקדשים דבעי כוונה וביותר ע"פ ההלכה בצפור מצורע דשחיטתה דוקא בכהנים — דזריזים הן.

או יאמר: בנשחטה לאו כל כמיני' לומר אדעתא דהכי ל"א (וגם לא ניחא לי' להתנות כן בשחיטה) כיון דאז משוי לי' שחיטת חולין בעזרה.

או יאמר: בנשחטה — ה"ה כבר ברשות כהן. ואין מתנין בכגון דא כנ"ל.

ובדוגמת שאלה בתרומה וקדשים שאינה בשתי אופנים אלו (נדרים נט, א. ד"מ וש"ך יו"ד סשכ"ג ס"ב).

(ממכתב ט' ניסן, תשי"ח)

במענה על מכתבו מב' כסלו, בו כותב אשר הרופא חפץ לעשות לו בדיקה מסוימת, וי"א שאסור לעשות בדיקה זו ע"פ שו"ע.

235והנה כשידבר עם רופא מומחה במקצוע יוודע לו שבדיקה זו היא לא לשם ידיעה בעלמא אלא שבתוצאות הבדיקה תלוים אופני הטפול, ולכן יש רבנים^* מורי הוראה בישראל מתירים לעשותה, במקרים מסוימים, אלא שכיון שישנם כמה אופנים בבדיקה, מתחילים באופן הכי קל ע"פ שו"ע, ויבקש את הרופא המטפל, לבאר לו לרב מורה הוראה אשר בסביבתו אופני הבדיקה, וייעץ לו באיזה מהם להתחיל. . .

(ממכתב י"ד כסלו, תשי"ז)

... ולפלא וגם תמי' גדולה מה שכותב שלא יכול להחליט על ההיתר^*, כו', כי אין ההחלטה תלוי' בו כ"א בתורתנו, ואין לחלק בין פסק לפסק, ועוד יותר פלא מה שכותב עד"ז של אי החלטתו בקור רוח, כאילו זוהי מדת חסידות שלא להשמע להוראת מרא דאתרא, אבל כיון שכבר נעשה ענין, בודאי גם זה יהי' לטובה, וזכות התעסקותו בחינוך על טהרת הקדש וחסידות תעמוד לו ולזוגתו תי' אשר מתוך בריאות הנכונה והרחבת הדעת יגדלו את ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

(ממכתב כ"ו אד"ר, תשי"ז)

... במ"ש שמתאים להוראת הרופא נאלץ הבעל להשתמש בקונדס וכו' כיון שאין על האשה לעשות מה בדבר זה. — גם זה פלא, שאינם מזכירים אם שאלו דעת רב מורה הוראה בישראל בזה, ועוד שבאם יכיר הרב בכללות הדבר, הרי מהתרופות הנעשים ע"י האשה, הוא לא רק השתמשות בחמרים כמיים, שאפשר בכגון דא אין יכולת להשתמש בהם, כי אם גם הענין דמוך, כיסוי מתאים במקום המתאים וכו' שלכאורה גם בנדון שלהם אפשרי להשתמש בזה כנ"ל באם יהי' היתר של הרב בכללות הענין. . .

(ממכתב כ"ז סיון, תשי"ח) 236... הכתוב במכתבי הקודם, בהחילוק שע"פ שו"ע וכו' לא היתה כוונתי לשלול לגמרי נתוח הפראסטאטא, באם רופא מומחה מייעץ לעשות אותו, כי אם להורות על חילוק אופני הנתוח בזה, אשר ישנם רופאים שבכלל אין מנתקים את השביל.

ועל זה הבאתי המועתק באוצר הפוסקים חלק א' [מהדורא שני' עם הוספות, ירושלים תשט"ו].

ב) אפילו מהמנתקים — כמה עושים זה לאחרי שנעשה חלק העיקרי של הנתוח, שאז כבר יש צורך בפועל [לדעתם, עכ"פ] לשמירה מסיבוכים, משא"כ כשמתחילים בנתוק. וק"ל.

כן להוסיף אשר ישנם נתוחים דכיס השתן שמפני אותו הטעם דלהשמר מסיבוכים מפסיקים ומנתקים כו' בסמיכות למקום הנתוח ולפעמים גם במקומות שיש לדון בזה עפ"י השו"ע, שלכן העירותי על זה, אף שבמכתב כת"ר הא' לא היה נזכר אלא הנתוח האחרון, ועל כת"ר הסליחה על ההערה עוה"פ. . .

(ממכתב ב' אייר, תשכ"א)

... במש"כ ע"ד אמירת ד' מזמורים הראשונים דתהלים כו' — כ"כ בקצש"ע סקנ"א (מס' יסוד יוסף) קצה המטה שעל מטה אפרים סו"ס תקפג ועוד, ולדידן (ובפרט שאין אומרים תהלים קודם חצות לילה — מלבד בר"ה ויוהכ"פ) עצ"ע ואכ"מ.

(ממכתב י"ט תמוז, תש"כ)

במענה על מכתבו, בשאלה:

א) בהנוגע לפלוגתא הידוע, בענין בין השמשות, איך נוהגים בזה הנשים בהנוגע לבדיקה.

והנה אף כי בזמן האחרון דוקא רבו המפלפלים עוד הפעם בענין השקיעה ובין השמשות הנ"ל, עד שגם ספרים נדפסו במקצוע זה נוסף על המאמרים בירחונים התורנים, מובן שלאנ"ש אין להם אלא פסק דין רבנו הזקן בסידורו, שהוא מהדו"ב לגבי השו"ע שלו, וידוע שגם דעת הגר"א כן היא (או"ח סי' רס"א, יו"ד סי' רס"ב ובשנות אלי' ריש ברכות, וראה ג"כ ס' גור ארי' לשבת לה'). . .

(ממכתב ו' ניסן, תשט"ז) 237במענה על המכתב מג' אד"ש עם המוסגר בו, בו כותב אודות האשה אשר ישנו רופא אומר ומגביל הזמן שיכולה להתעבר שאינו מתאים לספירת ימי טהרה וכו' ושואל עצתי בזה.

הנה לא ביאר כוונתו, כי בודאי אין מקום לשאלה להתיר להנ"ל שלא כדין ח"ו ובפרט שידוע שבזמן האחרון כמה רופאים מומחים המערערים על ודאיות הבחינות עליהן מבססים הרופאים את חוות דעתם בקביעות הימים הראוים ביותר לעיבור, וצ"ע מי הם המרובים אם המערערים או המחזיקים בנכונות בחינות אלו, ובכלל כל ענין בחינות אלו נתחדש בשנים האחרונות, שבמילא מובן שאפילו לדעת המחייבים הודאות אינה בשלימות, ומובן שיש בזה עוד אופן והוא שהרופא המטפל בה יתן לה סממנים או זריקות המקצרים זמן הווסת, שלכן יוגמר בהקדם ויהי' די זמן לספירת ימי טהרה וכו' אבל גם בזה צ"ע, כיון שטפול זה אין כל התוצאות שלו ברורות למדי, וגם ספק קרוב לשלילה אם שוות הן התוצאות בכל אחת ואחת, שלכן אי אפשר לדעת השפעתו על העבור, שכל שינוי קטן בזה עלול לגרום תוצאות רבות, ולכן אם הרופא יחשוב ע"ד טפול מעין זה, נכון יותר שלא יהי' ע"י זריקות חזקות אלא שינסה לשנות לאט לאט ווסתה והתלוי בזה באם אפשרי הדבר, והעיקר בכל הענין הוא שתשמור על חוקי ודיני טהרת המשפחה במילואם וכן בענינים הקשורים בזה ובפרט באשה והם עניני הצניעות שבתוכם כיסוי הראש, ועי"ז יהי' מקום להניח ברכות השי"ת כלשון הזהר הק' (חלק ג' קכ"ו ע"א) בעיא איתתא לאתכסיא כו' ואי עבדת כן מה כתיב בניך כשתילי זיתים כו' מתברך כו' בבנין בבני בנין, עיי"ש. . .

(ממכתב ה' אד"ש, תשי"ז)

... ובמ"ש אודות זוגתו תחי' שהרופאים מאשימים עכוב לע"ע של העבור מצד שמירת חוקי התורה וכו' וכנראה כוונתו בזה שהרופאים ששאלום אומרים שהיום היותר מסוגל הוא קודם סיום הימים דהמנין הפסק וכו' ואם כן כוונתו.

הנה ישנם כו"כ רופאים שבכלל שוללים נכונות השערות אלו ואפילו היסודות שעלי' בנוי' השערה זו, שזה רק תקופה קצרה בערך שסומכים על הנ"ל נוסף על הנ"ל ברובא דרובא לפ"ד הרופאים החילוק הוא רק ביום אחד או יומים, וישנם איזה טפולים שמקצרים את ימי הווסת וכיו"ב ובמילא מתוקן הנ"ל עכ"פ למשך זמן אפילו לפי השערתם, ואף שבכלל טפול המתערב בעניני הווסת יש לנהוג בו בזהירות, אבל בנוגע לפעמים מועטות אין מקום לחשש באם נעשה ע"י רופא מומחה, בכ"א בודאי לדכוותי' למותר לעורר שאין מקום כלל להקל על פי דרישת הרופאים הנ"ל בחוקים ודינים האמורים אפילו במילתא דרבנן.

238לפלא שאינו מזכיר באם שאל רופא בהנוגע לעצמו, ובטח ימלא עד"ז בהזדמנות הבאה.

בקשר עם האמור הנה ע"פ מדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכ"פ ככה, הרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו סגולה במיוחד ללידת בנים — נוספים — על בנם שליט"א.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ולכוח"ט.

(ממכתב ז' אלול, תשי"ז)

בנועם קבלתי ז"ע ספרו טהרת מים מהדורא תליתאי.

ויהי רצון שגם מהדורא זו תשיג המטרה לבסס ולהפיץ ענין דטהרת בנות ישראל, אחד היסודות דבית ישראל בכללותו, וביתו הפרטי של כל אחד ואחת.

וכיון שיסוד כשמו עליו מיוסד קיום הבית הנבנה עליו, מובן שכל הוספה בחוזק ואיתנות היסוד, יש להגדיל אותה ככל האפשרי בכל כגון זה. והובטחנו מחז"ל הבא לטהר, וידוע דיוק רבנו הזקן, לטהר גם אחרים, מסייעין אותו.

וכנראה במוחש דוקא בתקופתנו זו אשר הבע"ב והצעירים בראשם, מקבלים בחפץ לב כל הוראה להידור בענין האמור, ועאכו"כ בפרטים שלהם יסוד בדין.

ואת"ל הרי בענין זה עצמו הודגש הדבר, הן בהטומאה — שהיא במשהו (ובחומרא דרבי זירא, דהלכה פסוקה היא להחמיר) וכן באופן הטהרה דאפילו שערה אחת מעכבת כל הענין.

ובעמדנו בימי הספירה שכביאור חז"ל ספירה זו, דוספרתם לכם, הוא ברוחניות הענין דוספרה לה שבעת ימים,

יהי רצון שבקרוב ממש יקוים היעוד, דהספירה תביא לואחר תטהר, לוזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה לאורך ימים ושנים טובות ולראות פרי טוב בעמלו עמל תורה המביא לידי הלכה למעשה ומתוך בריאות הנכונה.

ע"פ הנ"ל בסיום המכ' — יש לבאר שייכות בקשת יה"ר כו' שיבנה ביהמ"ק כו' לספירה. ואפילו להאומרים דגם בזמה"ז היא מה"ת.

(ממכתב כ"ג אייר, תשכ"ד) 239ב"ה, ח"י אלול, ה'תשכ"ה.

יום הולדת את שני המאורות הגדולים

— כ"ק הבעש"ט וכ"ק רבנו הזקן —

ברוקלין, נ.י.

ועד בנין המקוה,

דק"ק קהל בית דוד,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

במענה למכתבם מאז, ע"ד בנין מקוה טהרה בק"ק שלהם, והודעתם עתה, אשר כבר התחילו להשתמש בה, ע"פ הסכמת המרא דאתרא שלהם, והרבנים שצירף אליו — שליט"א.

ע"פ מ"ש חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך, הריני משתתף בהוצאות דבנין הכי נעלה, מקוה טהרה, ומצו"ב השעק.

ואת"ל הרי זה גם מענין ימים אלו, ימי רצון דלוחות האחרונות, סיום וחותם דמתן תורה, וכפירוש רז"ל¹, אשר התחלת היות בני ישראל לעם וגירות שלהם, היתה:

בארץ מצרים, במילה — עלי' אמר² דוד שירה, למנצח על השמינית³, וסיומה ע"י הטבילה, בעת מתן תורה בחג השבועות,

ונוספה ע"ז בלוחות האחרונות, שניתנו ביום הכפורים, ע"י ששבו בני ישראל לה', — מעלת בעלי תשובה —

וכמאמר רז"ל⁴: אשריכם ישראל כו' מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר כו' אף הקב"ה מטהר את ישראל.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה.

... זה מזמן שנתתי אל לבי, מה זה עשה ה' ככה לעמנו בני ישראל, בהתבונן בהמצב הירוד בענין זהירות בדיני וחוקי טהרת המשפחה, וכמציין גם כת"ר לכ"מ, שאף שכשר הוא וכו' וביותר קשה בהנוגע לארצוה"ב, שכנראה במוחש השגחה העליונה הביאה לכאן רוב מנין ורוב בנין של בנ"י ותורה מתפשטת מכאן וכו', והרי 240פשיטא דאין להתנחם במרז"ל דבעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא ובן הנדה ה"ה (לחד מ"ד) עז פנים (כלה רבתי רפ"ב).

אבל התבוננתי בדין הברור לכל הדיעות, אשר טבילת נדה אין צריכה כוונה כלל, והרי דוקא בארצוה"ב נפוץ ביותר וביותר הענין דרחיצה בנהרות ובימים, ולא רק בימות הקיץ, אלא לעתים תכופות גם בימות החורף, נוסף על הרחיצה במקום אסיפת מים רבים יותר מארבעים סאה פי כמה ובפרט שגם אמת המים מהנהר, לפעמים קרובות, מעורבת בהם או מי מעין.

ואף שפשוט שאין לפרסם הנ"ל ולא רק בפני עמי הארץ אלא גם לאלו שבדרגא עליונה מהם, אבל ביחד עם זה אין לדחות ח"ו כו"כ מבני ובנות ישראל משידוכין למשפחות יראי ה' וחרדים לדברו, אפילו באם היתה ידיעה ברורה שלא נזהרים בטהרת מקוה בפרסום, ועאכו"כ במקום שאין כאן אלא השערה, וק"ל.

(ממכתב ט"ו תמוז, תשי"ט)

במענה על מכתבו מא' דחדש מרבין בשמחה והקודם לו.

במה שנרשם בהנחת שיחה י"ט כסלו תשט"ו¹ שבתוס' בכורות דנין שמעין מטהר דוקא בזוחלין. — כן הוא כפי שכותב שכוונתי היתה לתוספת בכורות נה, ב שנראה שם שתי דיעות (ודלא כתוס' שבת סה, ב דהביא בפשיטות דעת ר"י), וכן צדק במה שכותב בדברי שהבה"ג פסק כך, שכוונתי היתה במ"ש היכא דסכיר נהרא לא סלקא לה טבילה. ובמה שמעתיק פירוש העמק שאלה לשאילתות סי' צ"ו אות י"ג דמפרש הכוונה דאין שם מ' סאה^*, הנה במחכת"ר של ההעמק שאלה, אין זה בבה"ג אפילו ברמז, ואילו הי' דברי הבה"ג בהנוגע לנהר מסוים עכ"פ בדוחק גדול אולי אפשר הי' לפרש כן בהסתמך שידוע הי' הנהר לנהר קטן, אבל דברי בה"ג הם הוראה כללית, ואי אפשר להוראה כללית להשמיט הנקודה העיקרית, כמובן.

דא"ג רשום בזכרוני שראיתי באיזה ספר שמעתיק פסק זה בשם בה"ג ואיני זוכר ברגע זו שם הספר, כן מצאתי בס' מקוה טהרה שרשום שבספר גדולי טהרה מדבר בענין זה, ואינו תחת ידי.

במ"ש בשיחה הנ"ל² בענין עד א' נאמן באיסורין או בטומאה, כנראה שיש טעות בזה ברשימה³, כי המדובר הי' שבאם נדה הוא ענין של טומאה הרי אי אפשר הי' 241ללמוד משם דין דעד א' נאמן באיסורין, דאיסור מטומאה לא גמרינן, ועיין בזה אתוון דאורייתא למהר"י ענגל כלל כ"א, וביד מלאכי דעניני איסור מטומאה לא גמרינן. . .

(ממכתב י"א אדר, תשט"ז)

... במ"ש^* בקשר עם הסברת דברי הכסף משנה בלשון הרמב"ם ספ"ו מהל' אבה"ט שטהרת הטבילה היא דוקא בצאתו מן המקוה, — ות"ח על העתיקו דברי הגאון מרגצוב בזה מתוספתא. — וכן מקום אתי להעיר, אשר עצם הסברא האמורה שהטהרה היא דוקא ביציאתו מן המקוה — חידוש גדול הוא וגם תמוה הוא ולולי שהכסף משנה אמרה, יש להעיר ע"ז ומכמה צדדים וכמו שהאריך בזה גם בספר שם משמעון מהדו"ק להר"ש פאלאק (סטמור תרצ"ב) חיו"ד סי"ח. . .

(ממכתב ה' מ"ח, תשי"ז)

במש"כ ע"ד סתימת נקב שן לאיזה חדשים — בהנוגע לחציצה — יש להעיר משו"ת הצ"צ חיו"ד סק"ס. ומס' שצוינו בדרכי תשובה לסקצ"ח סכ"ד וטהרת ישראל שם. ובטח לא נעלם זה מעיני כת"ר.

בשערי ציון (מכ"ע, ירושלים תרפ"ה(?)) סי' נ"ד רוצה להשוות ב' דעות בדין דאינו מקפיד אינו חוצץ (דרמב"ם ורש"י) מפני שאינו רוצה להעבירו, מפני ביטול, ולשיטה הא' הרי גם בסתימה זמנית אין רצונה להעבירה כ"א אדרבה להחליפה בקבועה יותר (ז.א. שיהי' בשרה — שע"ז אנו דנין בחציצה ולא על דבר החוצץ) — מכוסה בקביעות יותר, ושאני ידות הכלים שהכניסן שלא כדרכה ששם צ"ל חיבור ואינו — ע"כ תוכ"ד (ואין הזמ"ג לעיין בס' הנ"ל אם שקו"ט בסברה זו). אבל עפ"ז א) גם סתימה ליום ויומים צ"ל אינה חוצצת. והוא דלא ככמה אחרונים. ב) בסתימה זמנית הרי אדרבה מקפידה להסירה (אלא שלא תומ"י), וע"כ נזקקין בזה לענין החיבור וביטול.

דרך אגב: הערת כת"ר מירוש' יומא פ"ד ה"ד דהקביעות ע"י מסמר מבטל חציצת הנרתק, אף דלא הוי אלא ליומי' — יוהכ"פ, לא נ"ל, כי שם זהו קביעות תמידי שהרי זהו מחתה המיוחדת רק ליוהכ"פ.

(ממכתב ער"ח תמוז, תשי"ח) 242... בנוגע לטבילתו במקוה (בקשר לאוזן) משימים באוזן מוך שרוי במים. ובכו"כ מקרים מתירים זה הרופאים אפילו לכתחילה.

(ממכתב שנת תשכ"ה)

... וואָס איר שרייבט, אַז אין דעם ענין פון באַוועגען צו אָפּהיטען טהרת המשפּחה, קען מען ניט קריגען ווער עס זאָל דאָס וועלען אָננעמען, איז חס ושלום צו זאָגען דאָס אויף אידען, און ווי עס זעהט אויס האָט איר ניט באַגריפען ריכטיג וואָס איך האָב אייך געשריבען, מיינענדיק אַז דאָס איז אַ טובה נאָר פאַר יענעם צו וועמען איר רעט, אָבער אין אייער פאַל און אין דער באַציהונג פון אייערע קינדער צו אייך, איז דאָס איינע פון די סגולות, אַז דורכן איינווירקען טהרת המשפּחה אויף אַנדערע, וועט קומען אַ בעסערונג אין דער באַציהונג פון אייערע קינדער צו אייך. און דעריבער דאַרפמען טאָן אין דעם, ווי מען טוט אַ זאַך וואָס רירט אָן זיך אַליין. און איך האָף אַז עס פאָדערט זיך ניט מערער ערקלערונג אין דעם.

בברכה צו גוטע בשורות ומנוחת הנפש.

(ממכתב ב' אייר, תשי"ז)

עס איז ערהאלטען געווארן אייער בריף פון. . און אויך דער פריערדיקער, און ווען איך וועל זיין אויף דעם ציון הק' פון מיין שווער כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה זי"ע, וועל איך מזכיר זיין די אלע וועגן וועלכע איר שרייבט וועגן זיי, יעדערן פון דעם וואס ער נויטיגט זיך.

דאס וואס איר שרייבט וועגן אייער טאכטער. . תחי', האָב איך שוין געשריבן אייך עטליכע מאל, אז ווען אַ טאכטער שטייט אין שידוכים, איז די ערשטע זאך דארפן עלטערן און ספעציעל א מוטער צו ריידן מיט איר וועגן דעם ווי א אידישע הויז דארף זיך פירן, און ספעציעל בנוגע צו טהרת המשפחה (מקוה), וואס נאר דאן ווען א איד פירט זיך אין דער וועג פון תורה קען א איד זיין גליקלעך.

און דעריבער איז ניטא קיין שום ארט צו שעמען זיך און ניט ריידן וועגן דעם, און אויך ניט באנוגענען זיך מיט איין מאל ריידן. און ווי עס ווייזט אויס פון אייער שווייגן אין דעם, האט מען ווייניג געטאן אין דעם אדער גארניט געטאן.

דעריבער פאר[שטיי] איך ניט וואס איז בא אייך דער וואונדער אז עס גייט ניט גלאטיק, ווען מען טוט ניט דאס וואס השם יתברך הייסט טאן.

243און איך האף, אז לכל הפחות איצטער וועט איר אנהויבן צו ריידן מיט אייער טאכטער וועגן דעם. און השם יתברך זאל העלפן אז אייער טאכטער תחי' זאל האבן א גוטן זיווג און איר זאלט האבן פון איר און פון אלע אייערע קינדער פיל אידישן נחת.

בברכה.

(ממכתב ד' שבט תשי"ד)

... תעשה ככל אפשריותה בעניני טהמש"פ (חיזוק מקואות, הפצת ידיעות ע"ד גודל והכרח שמירת דינים אלה וכיו"ב) — מה טוב שהיא תפעול על 2 נשים (ולכה"פ — אחת) שתשמורנה דינים אלה.

ע"פ מש"כ אדה"ז באגה"ת פ"ג ובהתחשב בגילה — יכולה להתענות חצאי ימים "וב' חצאי יום — כיום אחד לענין זה".

נתינותי' לצדקה — ברבות פעמים.

אזכירה עה"צ. בדיקת המזוזות. לצדקה לפני הדה"נ.

(ממכתב שנת תשכ"ה)

... וצריך הי' אשר. . מהדר בקיום דיני מקוה וטהרת המשפחה, היינו לטבול במקוה של מי גשמים או מעיין, ולא במימי העיר הנמדדים ונמשכים דרך כלים ומכונות שונות, שזה בפרט ימשיך תוספת בבריאות ילידי' שיחיו...

(ממכתב כ"ז כסלו תשט"ו)

במענה על מכתבו, בו כותב אודות קרוביו אשר ר"ל מתו להם בנים.

הנה ימסור להם שיזהרו לדקדק ולהדר בחוקי ודיני טהרת המשפחה, וכן יבדקו את התפילין של הבעל, והמזוזות בדירתם, והנשים יפרישו איזה פרוטות לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום טוב, וישתדלו במצות הכנסת אורחים, והשם יראה ללבב וישלח ברכתו אשר מכאן ולהבא יבשרו אך טוב בכל האמור. . .

(ממכתב י"ח ניסן, תשט"ז)