1119
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
צורך להפיץ דוקא את המעיינות חוצה? והרי די לתת לכל אחד לפי ערכו, ולאלו הנמצאים ב"חוצה", די אם יתנו להם "מים שאובין" או לכל היותר "מי מקוה", אבל לא את המעיינות. המענה על כך הוא – אדרבה, כדי לפעול גם על ה"חוצה", יש לתת להם דוקא את המעיינות, שכן מעיינות אינן מקבלים טומאה והעלם, כי אם אדרבה, מטהרים הכל35. ב) אחרים טוענים: מדוע עלי להתעסק ב"חוצה"? מוטב אמצא בד' אמותי ואעסוק במעיינות של פנימיות התורה; מה לי ולחוצה? והמענה על זה, שדוקא על ידי "יפוצו חוצה", על ידי הפצת פנימיות התורה בכל מקום, הם הופכים להיות "מעיינותיך", מעיינות שלך. בלעדי זה הרי – כאשר יבואו המעיינות אליו – יתבטלו המעיינות36. כאמור, שתכלית עצם השכל היא, כשהוא נמשך ופועל בהמדות.
הערות
- 35. וכהדין (ספ"ק דמקוואות) שהמעין (דוקא מטהר את כל הטומאות, עד שכשר גם לקדש ממנו מי חטאת המטהרים טומאת מת, אבי אבות הטומאה.
- 36. כי מעלת המעין הוא שמטהר גם בזוחלין, שפירוש זוחלין הוא – זוחלין גם מחוץ להמעין (משיחת ש"פ בשלח תשכ"ב) (וכדוגמת זוחלין שבמקוה (דפסולין), דהזחילה מה שניידי ממקום למקום תוך המקוה. לא חשיב זוחלין (שו"ת הצ"צ יו"ד סי' קסד אות ה' ואילך. רמ"א יו"ד סי' רא סעי' נו"ן)). כי כחו וענינו של המעין מתבטא גם בזה, שמטהר גם בחוץ ממנו. ולא עוד, אלא שישנה סברא (ראה לעיל הערה 34), שהטהרה דמעין הוא דוקא בזוחלין (ועד"ז מצינו גם במקוה כס"מ בהל' אבות הטומאות ספ"ו) שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה, לא בעודו בתוך המקוה (אף שבזה י"ל עיקר הטעם – שעלייתו זהו גמר הטבילה) – ועד"ז אמיתית הפעולה היא ע"י ההפצה חוצה דוקא). ועפ"ז יש לבאר מאמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ (לקו"ד ע' תרס"ב. – ובתורת שלום ע' 169 – נוסחא אחרת): "אילו הי' הסבא (כ"ק אדמו"ר הזקן) בזמן התנאים – הי' תנא גדול; ואילו היה בזמן הנביאים – הי' נביא גדול, הסבא הי' תנא ונביא, אלא כיוון שהדור לא הי' כדאי, הי' זה בהעלם". וכעין זה אמרו על ר' יהודא החסיד (הובא בספר מעשיות). ולכאורה הרי יתירה מזו אמרז"ל שאין דור שאין בו כאברהם כו' כמשה (ב"ר פנ"ו, ז). ויש לומר, דבחי' האבות ומשה שישנן בכל דור ה"ז רק בהעלם ובאותם האנשים עצמם, אבל אינה מתגלית (וזוחלת) חוץ מהם. וכמו בר"י החסיד, דאף דכו"כ מהוראותיו נתקבלו בתפוצות ישראל. הרי זה רק בנוגע לעשי' בפועל, אבל טעמי ההוראות ובחי' הנבואה שלו נשארו בהעלם. משא"כ הבחי' של רבינו הזקן – היו בהתיישבות (ראה תורת שלום שם), והלביש את כל הבחי' שלו (גם הנעלות ביותר) בתורת החסידות חב"ד ובהשגה, וע"י לימוד תורת החסידות "לוקחים" כל בחי' אלו (ומ"ש "דערפאר איז דאס געווען בהעלם", י"ל הכוונה שאין הענינים כמו שהם בהפשטה, כ"א שנתלבשו בתורת החסידות), וכתכונת המעין שמימיו מטהרין גם כשזוחלין חוץ ממנו (משיחת י"ט כסלו תשט"ו).
משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות ו׳ - הטקסט מספריא
טומאת ע"ז מדברי סופרים ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וארבעה אבות הטומאות יש בה:ע"ז עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וטומאת כולן מדבריהן:
ע"ז עצמה מטמאה אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינה מטמאה במשא כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ושיעורה כזית לא תהיה זו חמורה מן המת אבל אם היתה הצורה פחותה מכזית טהורה:
קצץ אבר ממנה אפילו היה כמרדע הרי זה טהור שע"ז אינה מטמאה לאיברים אלא הצורה כולה כשהיא שלימה שנאמר תזרם כמו דוה מה דוה אינה מטמאה לאיברים אף ע"ז אינה מטמאה לאיברים כקולי אבות הטומאות דנו בה מפני שטומאתה מדבריהם עשאוה כשרץ שאינו מטמא במשא וכמת שאינו מטמא אלא בכזית וכנדה שאינה מטמאה לאיברים:
נתפרקה ע"ז אף על פי שההדיוט יכול להחזירה והרי כל איבריה קיימים אינה מטמאה:
כל משמשי ע"ז כשרץ מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא ושיעור טומאתן בכזית ואפילו קצץ ממשמשיה כזית מן הכלי מטמא כשרץ זו חומר במשמשיה יותר מע"ז עצמה ובית ע"ז עצמו אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית במגע ככל המשמשין:
המכניס ראשו ורובו לבית ע"ז נטמא כנוגע וכן כלי חרס שהכניס אוירו לבית ע"ז נטמא ספסלים וקתידראות שהכניס רובן לבית ע"ז טמאים וכולן ראשון לטומאה:
תקרובת ע"ז מטמאה במגע ובמשא כנבילה ושיעורה בכזית כל דבר שמקריבין לה בין בשר בין שאר אוכלים ומשקין הכל כנבילה שהכתוב קראן זבחי מתים ואע"פ שאין תקרובת ע"ז של אוכלין בטלין לעולם להתירה בהנאה אם בטלה הרי זו ספק לטומאה אבל כלי שהוא תקרובת ע"ז שביטלו טהור וכן ע"ז ומשמשיה שביטלו טהורין:
יין שנתנסך לע"ז מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ומטמא אדם במשא כנבילה וטומאתו בכזית שנאמר אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם הרי יין נסיכם כחלב זבחימו ואין מטמא טומאה זו אלא יין שנתנסך ביד לפני ע"ז אבל סתם יינן של עכו"ם מטמא טומאה קלה כשאר כל משקין טמאין:
מכל הדברים שביארנו מתחילת הספר עד כאן אתה למד שאבות הטומאות מהן אבות של תורה ומהן אבות של דברי סופרים:
כל המתטמא מחמת אב של תורה הרי הוא ולד טומאה של תורה וכל המתטמא מחמת אב של דבריהם הרי זה ולד של דבריהם:
כל אב טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא במשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם ולא כלי חרס אף על פי שעדיין לא פירש ממטמאיו והנו אחר שפירש ממטמאיו או קודם שיפרוש ולד שהוא מטמא אוכלין ועושה אותן שני לטומאה מפני שהוא ראשון:
וכל אב טומאה שמטמא במגע ובמשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פירש ממטמאיו פירש ממטמאיו הרי הוא ראשון לטומאה לכל דבר ואינו מטמא בגדים ואם נגע באוכלין הרי הן שני בד"א בשאר כל האבות חוץ מן הנבילות והמרכב אבל הנבילה והמרכב אע"פ שמטמאין במגע ובמשא הנוגע בהן אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ואם נגע באוכלין הרי הן שני לטומאה והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאתו ואם נגע באוכלין עד שלא פירש הנם ראשון לטומאה כמו שביארנו:
מי חטאת שיש בהן כדי הזאה אף על פי שהן כנבילה וכמרכב שאין מטמאין בגדים אלא הנושאן הרי הנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר שיגע במים שלא יסיט אותן וכבר ביארנו שאחד הנושא ואחד המסיט וכן הנוגע בצמר הנבילה או שנגע בנימי המרכב מטמא בגדים בשעת מגעו משום נושא שאי אפשר לנגוע בדברים אלו שלא יסיט אותן ולפיכך מטמא בגדים עד שלא פירש כדין הנושא:
הבולע נבלת עוף הטהור בשעת בליעתו מטמא בגדים כמו שביארנו והן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין הרי הן ראשון לטומאה ואחר שבלע הרי זה פירש ממטמאיו:
השורף פרה אדומה ושעירים הנשרפים והמשלח את השעיר אע"פ שבשעת מעשיהן מטמא בגדים כמו שביארנו אם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה:
הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה ונגע בו ה"ז טמא שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר [והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלים עד שלא פירש הרי הן ראשון לטומאה כמו שביארנו] וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה הרי זה מטמא בגדים וא"צ לומר שהוא מטמא אוכלין ומשקין:
בראשית רבה נ״ו:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יא), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לְשׁוֹן חִבָּה לְשׁוֹן זֵרוּז. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וְלַדּוֹרוֹת, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּמשֶׁה, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית כב, יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, וְסַכִּין הֵיכָן הָיָה, נָשְׁרוּ שָׁלשׁ דְּמָעוֹת מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְשִׁחֵת הַסַּכִּין. אָמַר לוֹ אֲחַנְקֶנּוּ, אָמַר לוֹ אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר. אָמַר לוֹ אוֹצִיא מִמֶּנּוּ טִפַּת דָּם. אָמַר לוֹ אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, אַל תַּעֲשׂ לוֹ מוּמָה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל שֶׁאַתְּ אוֹהֲבֵנִי וְלֹא חָשַׂכְתָּ וגו', שֶׁלֹא תֹאמַר כָּל הֶחֳלָאִים שֶׁחוּץ לַגּוּף אֵינָן חֳלָאִים, אֶלָּא מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ הַקְרֵב עַצְמְךָ לִי וְלֹא עִכַּבְתָּ.
מצוטט ב־10 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך יב ‹ ד'קנה לקו"ש ח"ד ע' 1119
לקוטי שיחות 6
- כרך לג ‹ הוספות ‹ כח סיון ‹ 275 לקו"ש ח"ד ע' 1119
- כרך לב ‹ הוספות ‹ מצורע ‹ 240 לקו"ש ח"ד ע' 1119
- כרך ה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ו ‹ 363 לקוטי שיחות ח"ד ע' 1119
- כרך י ‹ וישלח-י"ט כסלו ‹ שיחה א ‹ 106 לקו"ש ח"ד ע' 1119
- כרך כ ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה טז ‹ 515 לקו"ש ח"ד ע' 1120
- כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ט ‹ 362 לקו"ש ח"ד ע' 1119
תורת מנחם 2
- כ - שנת תשי"ז - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"ז. לקו"ש ח"ד ע' 1120
- מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת* ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"ד ע' 1119
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ב ‹ בס"ד. ש"פ מקץ, זאת חנוכה ה'תשמ"ג לקו"ש ח"ד ע' 1119
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

