אגרת מב
אגרת מב
[קיץ תקפ"ג]
לאהובינו 2070 אנ"ש דקהלת ראהטשוב וסמוכותיהם יעמדו על הברכה והשלום, ה"ה אנשי קהלות באברוייסק פאריטש וזלאבין והישובים נ"י
היות ידידינו הרב המופלג ותיק וחסיד ירא ה' מו"ה שמואל נ"י מ"ץ דקהילתכם, חפץ מאוד מנקודת לבו לקבוע דירתו בארץ החיים תובב"א, לעמוד שם על התורה ועל העבודה 2071 לכל בהן 2072 ימי חלדו 2073 וכו', והסכים בעצמו לסבול ולקבל עליו להתפרנס גם בצמצום, אך ורק שיוכל לישב בהשקט ובטח 2074 לעבוד את ה' וכו'.
אך עכ"ז גם ההוצאות ההכרחיים יעלו לסך נכון, לזאת יהיו נא אמרי לרצון 2075 לפניכם להתנדב נא בעין יפה ועין חמלה, וחנינה יתירה מודעת לו 2076 לקבוע לו מעמדו ממחניכם הט' מדי שנה בשנה 2077 , מאחר אשר עבד עבודה תמה 2078 אצליכם זה יותר מט"ו שנה שהי' מ"ץ בעירכם.
וגם סמוכות דמחניכם ביודעים ומכירים 2079 שלו, ראוי להם להתנדב גם כן לו, ומצוה רבה היא להחזיקו בפרט באה"ק.
וגודל הבקשה שלא יפחותו בקהלת ראטשוב והי[ש]ובי' מסך עשרה אדומים, ובזלאבין לא פחות מחמשה אדומים, ובשטרעשין ג' אדומים, ובבא[ב]רייסק ופארעטש ערך עשרה אדומים, בכדי שיהי' לו מעמד קבוע בערך שלשים אדומים 2080 , ויוכל לישב על התורה וכו'. נא ונא במטותא מינייכו 2081 ברחמין נפישין 2082 , וכגון דא חסד אמתי [....] הרבה וכו'
ומדי דברי 2083 אבקש מאנ"ש דראהטשוב שיחזיקו לבנו הגדול 2084 למ"ץ אצלם 2085 , וזה מהיושר וחסד אמת יעשו עמדו 2086 , אחר אשר עבד 2087 עבודתם באמת ובתמים 2088 זה כמה שנים 2089 . ולגודל בטחוני קצרתי.
דברי אוהב נפשם המבקש חסד אלקים אמת 2090 וכו'
דובער באאמו"ר הגאון ז"ל נ"ע מלובאויטש
הערות
- 2070. נדפסה ב"מבית הגנזים" ע' שיא, מתצלום כתי"ק. הרב שמואל סגל, שאודותיו דנה האגרת שלפנינו, שימש כמו"ץ בראהטשוב במשך ט"ו שנים, מלפני שנת תק"ע (ראה אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צז) ועד תקפ"ד, שאז עלה לארה"ק, והי' שם הרב ומגיד מישרים והממונה הראשון בקהלת חב"ד שיסד רבינו בחברון, ובשנת תקפ"ו-ז יצא בשד"רות לחו"ל (ראה תולדות חב"ד בארה"ק פרק ט). והוא חתום כמעט על כל המסמכים של עדת חב"ד בחברון משנת תק"צ ואילך. נפטר בין השנים תר"ט – תרט"ו (ראה תולדות חב"ד בארה"ק פרק יד). במפקד תקצ"ט נאמר, שהוא עלה לארה"ק בשנת תקפ"ד. ובשארית יהודה חיו"ד סי' ב (בשאלה), נראה, שבשלהי תמוז תקפ"ג נסע לקבל את הפספורט לנסיעה זו. ואם כן יש מקום לשער שהאגרת שלפנינו נכתבה בקיץ תקפ"ג.
- 2071. לעמוד שם על התורה ועל העבודה: ע"פ אבות פ"א, ב.
- 2072. לכל בהן: ע"פ ישעי' לח, טז.
- 2073. ימי חלדו: ע"פ תהלים לט, ו.
- 2074. בהשקט ובטח: ע"פ ישעי' לב, יז.
- 2075. יהיו נא אמרי לרצון: ע"פ תהלים יט, טו. נוסח אתה הראת.
- 2076. יתירה מודעת לו: ע"פ אבות פ"ג, יד.
- 2077. מדי שנה בשנה: ע"פ זכרי' יד, טז.
- 2078. עבודה תמה: ע"פ יומא כד, א-ב.
- 2079. ביודעים ומכירים: ע"פ תענית ה, ב.
- 2080. שלשים אדומי': ראה לעיל אגרת יט, שכתב רבינו כמה שנים קודם, לשנים מגדולי החסידים, שמקציב להם 50 אדומים (25 אדומים לכל אחד מהם).
- 2081. במטותא מינייכו: ברכות לה, ב. יומא עב, ב.
- 2082. ברחמין נפישין: פיוט מחי ומסי בנוסח סליחות
- 2083. ומדי דברי: ע"פ ירמי' לא, יט.
- 2084. לבנו הגדול: הרב אברהם לוין, שמילא את מקום אביו ברבנות ראהאטשאוו, משנת תקפ"ה עד לפטירתו בשנת תרכ"ו (ראה הכרמל יא אלול תרכ"ו. היכל הבעש"ט גליון כ ע' רו-ז).
- 2085. לבנו הגדול למ"ץ אצלם: ראה רמ"א יו"ד סי' רמה סכ"ב. שו"ע רבינו סי' נג סל"ג.
- 2086. וחסד אמת יעשו עמדו: ע"פ ויחי מז, כט.
- 2087. אשר עבד: ע"פ יחזקאל כט, כ.
- 2088. באמת ובתמים: ע"פ שופטים ט, טז, ט, יט.
- 2089. זה כמה שנים: ע"פ זכרי' ז, ג.
- 2090. אלקים אמת: ע"פ תהלים סא, ח.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
משנה אבות ג׳ - הטקסט מספריא
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת. מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות. שאלמלא מוראה. איש את רעהו חיים בלעו. רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה. הרי זה מושב לצים. שנאמר (תהלים א, א) ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. אין לי אלא שנים. מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה. שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר שנאמר (איכה ג, כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו:
רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד. ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים. שנאמר (ישעיה כח, ח) כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה. כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא. שנאמר (יחזקאל מא, כב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה':
רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה. והמהלך בדרך יחידי. והמפנה לבו לבטלה. הרי זה מתחייב בנפשו:
רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ:
רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם. שנאמר (תהלים פב, א) אלהים נצב בעדת אל. ומנין אפילו חמשה שנאמר (עמוס ט, ו) ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלשה. שנאמר בקרב אלהים ישפוט. ומנין אפילו שנים. שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגומר. ומנין אפילו אחד. שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו. שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כט, יד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה. ומפסיק ממשנתו. ואומר מה נאה אילן זה. ומה נאה ניר זה. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו:
רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו. מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. שנאמר (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. הא אינו מתחייב בנפשו. עד שישב ויסירם מלבו:
רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת. וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת:
הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו. אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית. ויין של צהרים. ושיחת ילדים. וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים. והמבזה את המועדות. והמלבין פני חברו ברבים. והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים. אין לו חלק לעולם הבא:
רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש. ונוח לתשחורת. והוי מקבל את כל האדם בשמחה:
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת סייג לתורה. מעשרות סייג לעושר. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה.
הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם. חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם. שנאמר (בראשית ט, ו) בצלם אלהים עשה את האדם. חביבין ישראל. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום. שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
הכל צפוי. והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון. והכל לפי רוב המעשה:
הוא היה אומר הכל נתון בערבון. ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה. והחנוני מקיף, והפנקס פתוח. והיד כותבת. וכל הרוצה ללות. יבא וילוה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום. ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו. ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה:
רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה. אם אין יראה אין חכמה. אם אין בינה אין דעת. אם אין דעת אין בינה. אם אין קמח אין תורה. אם אין תורה אין קמח. הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה. לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין. והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר (ירמיה יז, ו) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין. ושרשיו מרובין. שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו. אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר (ירמיה יז, ח) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:
רבי אליעזר בן חסמא אומר. קינין. ופתחי נדה. הן הן גופי הלכות. תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.