אגרת טו

אגרת טו

[תקע"ד]

קונטרס ההתפעלות

בהיות ¹²⁰⁸ מבואר במכתבי הראשון, מאשר רבים מאנ"ש ישנים גם חדשים ¹²⁰⁹ נבוכים ומוטעים בכמה מיני טעות בדרכי קבלת דא"ח באור תורה ועבודה שבמוח ולב מן הקצה אל הקצה ¹²¹⁰ ממש, לומר לאור חושך ולחושך אור ¹²¹¹ , מצד מיעוט הידיעה ומצד מיעוט העסק והרגילות. והעיקר מצד הסתעפות הקלקולים שיצא[ו] מרבוי הדרשנים המתחכמים להתהלל ואומרים רזי לי ¹²¹² כו' כי יש סודות באמיתת העבודה, ומטעים את עצמם ולזולתם עד שנפל טעות גמור מן הקצה אל הקצה. אשר צר לי מאד מאד מזה בהיות שתולין הכל בי, ושואלין ממני כמה מאנ"ש דברים בזה, שאי אפשר לסבול ולהכיל דבריהם המוטעים שנקבע כמו הלכה פסוקה ¹²¹³ . וזהו מסיבת התלמידים שלא שמשו כל צרכן ¹²¹⁴ שנסתעפו לשתות מים הרעים ¹²¹⁵ הממיתים ומאבדים את הנפש ומוציאים אותו מאור לחושך גמור כו'.

על כן אמרתי שמצוה וחובה עלי דוקא לפרש ולבאר היטב בכל פרטי פרטיות ענינים החלוקים בכל דרכי העבודה במוח ולב, כל דבר על מקומו ומדריגתו ואופניו בפרטי פרטיות, למען לא יטעה הטועה בדרך ולא יטעה לזולתו. וגם למען הקים בנין קבוע בנפשו באור תורה שמקבל, שיהיה הכל נטוע ומושרש בשרש וקשר קיימא ¹²¹⁶ בל ימוט לעולם ¹²¹⁷ כו'.

והרי זה דומה לקערה מלאה כל מעדני מלך, מאכלים טובים המיישבים את הנפש, ואין לו כף במה ליקח אל פיו, שתצא נפשו בתשוקתו רק מצד העדר כלי הקבלה בלבד כו'. כך כל תורת אמת ¹²¹⁸ בהתבוננות וידיעות אלקית שהנחילנו כבוד אאמו"ר ז"ל נ"ע בכל חד לפום שיעורא דיליה ¹²¹⁹ , הגם ששגור הכל בפיו, אך מצד העדר ידיעת אופן הקבלה בנפשו, הנה רעבים גם צמאים ¹²²⁰ , אבל בלי אור וחיות בנפשו כלל וכלל, עד שישאל השואל אחר שגמר וסבר, איזה תועלת בנפשו יבוא מזה.

וכן יש להיפוך, שהשמיעה מרחוק לגמור ולסבור זהו אצלו עיקר החסידות, והקבלה בנפשו בהתפעלות אם במוח ומכל שכן בלב, איסור גמור אצלו, עד ששואל ומבקש עצה איך לפטור מהתפעלות שנעשית פתאום בלי בחירה כלל, כי זהו נקרא הרגשת עצמותו (ער הערט זיך), שזהו אצלו מן העונות החמורים המאבדים את הנפש כו', כדרכי הישנים כו'.

עתה ראו נא ב' הפכים כאלו מן הקצה אל הקצה, וביניהם נמצא כמה מיני ממוצעים בחילוק מדריגות ומינים שונים, אשר נמצאו גם בהם רבוי הטעות מאור לחושך ממש, גם בין הישנים הבקיאים והרגילים מכמה מדריגות שונות וחכמים בעיניהם ¹²²¹ לתכלית דרכי החסידות, והמה מוטעים בתכלית.

ולזאת ההכרח מאד לפרש ולבאר הכל, למען לא יתלו בי בוקי סרוקי ¹²²² כו'. והעיקר להעמיד ולקיים עיקר תוכן כוונתו, כוונת ורצון הק' של אאמו"ר ז"ל נ"ע, באור תורתו אשר הופיע עלינו זה שלשים שנה ¹²²³ , וזהו כל מגמתי מנעוריי לכל אהוביי ומבקשי דא"ח באמת, שיוקבע בנפשם אור חיי עולם לתכלית המכוון, שהוא ענין גלוי אלקות בנפשם בכל חד לפום שיעורא דיליה ¹²²⁴ וכידוע... ¹²²⁵

אך אהוביי אחיי ורעיי ¹²²⁶ כל השלמים אתי ¹²²⁷ עד הנפש כו', המקשיבים ושומעים לדא"ח באמת ובאמונה, ואין בלבבם שרש פורה ראש ¹²²⁸ כו', לראות בעין רעה ח"ו, ובפרט מאשר יודעים ומכירים ¹²²⁹ אותי מנעורי, יאמינו נא לכל דברי אלה שהמה נאמרים מכל נקודת לבי כמו שהן בהוייתן כלבבי ונפשי בעצם טבעי ומהותי, כפי שהורגלתי בהם מנעורי ע"פ הדרכת אאמו"ר ז"ל מדי יום ביומו, ולא יאמר ח"ו שיש בזה דברים נעלמים עוד שאין מגלין אלא לצנועים ¹²³⁰ כו', או שנכתבו כמה דברים לפנים כו', ליתן מקום לאנשים הבלתי מורגלים עדיין באמיתת הענין כו'. כי כאלה דיבת האנשים החפצים להתגאות ולקנות שם לעצמן לומר רזי לי כו' שאין כל אדם יודע כו', ותולין הכל בי. ובאמת ובאמונה אני נשבע בחיי נפשי, האם יש בכל הדברים שפירשתי שיחתי לפניהם אפילו חצי דיבור [ש]לא יצא מתוך נקודת לבבי, והכל נמצאים הם ומובנים לכל מי שטעם טעם בעסק הד"ח מנעוריו.

ולפי שמאד הורגלתי מנעורי זה יותר מעשרים שנה בהיכל קדשו של אאמו"ר ז"ל, וידעתי ממנו כל פרטי מכאובי אנ"ש ¹²³¹ , ובדקתי בעצמי לב כל אחד וטעות כל אחד כפי שכח השגתי מגיע, על זה בניתי כל דברי אלה השומע ישמע ¹²³² כו'.

ועל תשובתם אם נתקבל כל דברי האמת האלה לטובתם כל הימים לרצון, על ידי ידידינו השד"ר המופלג כו' מוכ"ז ¹²³³ אני מצפה, ויהי' [לי] למשיב נפש ¹²³⁴ כו'.

דברי ידידם דורש אמיתת טובת נפשם מלב ונפש חפצה ¹²³⁵ כל ימי חיי הבלי ¹²³⁶ .

דובער בהרב אאמו"ר הגאון האמיתי האלקי נזר ישראל ותפארתו

כ"ש מוהר"ר שניאור זלמן ז"ל נבג"מ זיע"א ¹²³⁷