אגרת ט
אגרת ט
[תחלת תקע"ד]
מה' 652 שלום וברכה, ברכת ה' מלא 653 , לכללות אנ"ש דמדינתינו מגדול ועד קטן 654 , איש אשר כברכתו 655 יבורך ממקור הברכה מנפש ועד בשר 656 ברוחניות וגשמיות, לעשות פרי למעלה ולמטה 657 , להרים קרנו למעלה למעלה בכל אשר יפנו 658 ישבעו ויצליחו אכי"ר.
אחד"ש 659 כמשפט לאוהבי שמו 660 רודפי צדקה וחסד 661 ואמת,
עתה באתי לעורר ולזכור חסדם וצדקתם צדקת ה' אשר עשו 662 מכבר עם קדושת אור ה' ואור ישראל 663 אביהם 664 , הוא ניהו אאמו"ר ז"ל נ"ע, בעודינו בחיים חיותו אשר הי' אורו אור ה' מאיר על נפשם מגדול ועד קטן, בכל משך זמן רב שהי' רועה נאמן עליהם מנפש ועד בשר מגדול ועד קטן, הנה הי' נפשם צרורה וקשורה 665 ברוח קדשו ז"ל, ובפרט אשר השליכו נפשם מנגד 666 ביתר מכפי כחם תמיד לכלכל לכל ביתו בהרחבה כו'. ולזאת וודאי יש ויש לנפשם חלק ונחלה 667 אחוזת עולם 668 והתקשרות ניצחי בעולם הניצחי במקור אור החיים נשמת רוח קדשו ז"ל כל ימי עולם, וצדקתם צדקת ה' לפניו ולפניהם יהלוך 669 הילוך תמידי, לנטלם ולנשאם 670 ולהעלותם נפשם בכל עת מצוא 671 ועת רצון 672 מלפני ה' בכל צרכיהם צרכי הנפש והגוף, ולהמליץ טוב בעדם כל הימים בעלמא דין כו', כידוע ליודעים נאמנה כו'.
והן עתה לא באתי רק לחזק לבבם ולחדש את הישנות, שלא תשכח ח"ו מלבבם, ולא תנתק חבל ההתקשרות אפילו כמלא נימא, ולא עוד אלא אדרבה להוסיף חיזוק ואימוץ אמיתי בחבלי עבותות התקשרות בלבם ובנפשם, ולזכור זכרון נצחי חסדי אבות לבנים 673 כל הימים, כל חד וחד לפום שיעורא דילי' 674 וכפי מסת ידו אשר ברכו ה' 675 , שלא יתנו מגרעות 676 במ[ע]מדות אפילו פרוטה אחת, ולא עוד אלא שיתנו נא אל לבבם היטב הדק 677 בעינא פקיחא לעיין בצרכי ההוצאה לפי שעה והזמן, שהכל ביוקר מופלג בכפלי כפליים מכמו שהי' בזמן הקודם, אשר ההכרח שכל איש ואיש יוסיף על ערכו הקדום כפליים, מפני רבוי ההוצאה בכפלי כפליים.
אך קשה עלינו להכביד עליהם, על אודות אשר כמה וכמה ירדו קצת. הגם שירידה זו צורך עלי' 678 , כי כך היא המדה 679 בירידה ועלי', וחסד ה' בל ימוט 680 לעולם, וכמה וכמה עלו בעילוי אחר עילוי. ולזאת גודל הבקשה מאת כל בני בית אאמו"ר ז"ל נ"ע, שכל איש כפי ברכתו אשר ברכו 681 ה', הגם שלא הי' לו עדיין עילוי כלל, יוסיף ערך שליש 682 על ערכו הקדום ולא יפחות מזה. ואותן אנשים אשר ברכ[ם] ה' בכפליים וכפלי כפליים מערך מעמדם הא', והיד ה' תקצר 683 להוסיף להם ברכה משולשת 684 ברכת ה' מלא 685 כו', מהראוי ונכון מאוד לפני ה' ועבדו ידידו בחירו כבוד אאמו"ר ז"ל נ"ע, שיוסיפו בערך הכפל ויותר מזה, כפי טוב לבבם הנאמן 686 בצדקת ה' עם בית אאמו"ר ז"ל. ועל הטוב והחסד והאמת הזה נזכר שמם 687 , בפרט על מקום מנוחת ארון אלוקים בבית עלמין דהאדיץ, להעתיר בעדם כל הימים על הטוב והחסד שעושין עם ביתו כו'.
ועיקר הבקשה כפולה ומכופלת, שלא תכבד עליהם עבודת 688 מתנה 689 זו בפיזור צדקת ה' אשר עושין 690 , ולא ירע לבבם 691 ח"ו, ובל תהי' להם למשא 692 ח"ו, אלא אדרבה בעין יפה ורוח נדיבה 693 בשמחה וטוב לב 694 . ובזאת תבחן 695 לבבם לפני ה' אשר בחר בעבדו ואור תורתו למעלה מעלה. וזכותו ז"ל יגן עליהם כפי מדתם, להאיר נפשם באור תורה ועבודה שבלב האמיתיים בשמחה וטוב לב, להמתיק כל דין 696 ומקטרג מנפש ועד בשר כל ימי עולם 697 מהם וזרעם אחריהם, כידוע לנו ברור כשמש בצהריים עפ"י תורת אמת 698 אשר קבלנו מרוח קדשו ז"ל נ"ע.
ובפרט מאשר ידוע לכל גודל עוצם חפצו ורצונו הקדוש ז"ל בדבר הזה בעודו בחיים חיותו, אשר לזאת בקש מאנ"ש דק' שקלאב שיקבלו על עצמם לכרות ברית חסד ה' עם בני ביתו בנידון המעמדות, כמ"ש היטב בנוסח מכתב אנ"ש הנ"ל, שהי' על פי כתב ידו עצמו 699 ז"ל, כידוע נאמנה וכאשר יפרש שלוחינו המוכ"ז 700 ידידינו הנאמן המופ' וותיק וחסיד מו"ה יהודא ליב 701 נר"ו, וכאשר כבר קיימו וקבלו 702 עליהם כללות אנ"ש דמדינתינו, כפי נוסח מכתב אנ"ש הנ"ל, כדי למלאות רצונו הק' ז"ל ולעשות נח"ר לנשמתו בעדן העליון כל ימי עולם. וכאשר קבלתי כמה וכמה מכתבים מכמה וכמה עיירים ששלחו אילינו לק' קרימענצוק 703 , שיחזיקו בכל לבבם ובכל נפשם בכריתות ברית וחסד ה' עם בית אאמו"ר ז"ל נ"ע, ולא ירפו ח"ו, אלא אדרבה יתאמצו בכל עוז להוסיף על האפשר כל חד וחד לפום שיעורא דילי' 704 .
ואחרי הדברים והאמת האלה מה אומר ומה אדבר 705 עוד, אחרי אשר נילקח ארון אלקים 706 עטרת תפארת 707 ישראל 708 , ו[ג]לה כבוד מישראל 709 רוח אפינו משיח ה' נילכד בשחיתותינו 710 , נשארנו כגוף בלא נשמה כו' ברוחניות הנפש באור תורה ועבודה כו'. ואם ח"ו יפול רפיון ידים בין אנ"ש גם בדבר התקשרותם זאת, באמת אין די באר 711 בכתב מאמיתית הרחמנות כו' ברוחניות ובגשמיות, ולחכמים ונבונים אין צריך לפרש יותר. ולזאת באתי לעורר לב יחידי סגולה שארי[ת] הפליטה הנמצאה בכל עיר ומנין אשר קרבת אלקים יחפצון 712 , איש את רעהו יחזק 713 בכל לב ונפש בדבר הזה, ועל הטוב הזה יזכר שמות האנשים המתאמצים לטוב, על מקום מנוחת ארון אלקים, ובפרט כי גדול המעשה 714 כו', וכאשר יפרשו דברים פרטים אשר לא ניתנו לכתוב, שלוחינו ידידינו הנ"ל. וגם יספר ויפרש כמה הוצאות פרטיות הכרחיות המוטל עלינו, כמו סילוק חובות עצומות הרבים, וצרכי הוצאות היתומים בני אחותינו 715 ז"ל, אשר לא ניתן לכתוב על פני השדה 716 , כידוע לכל באי שער 717 עירינו מכבר וד"ל.
והנה גם את זה 718 אשר נתן אלקים 719 בלבי 720 בעת כזאת, ואמרתי המכסה אני 721 מאוהבי ה' ידידי נפשי, אשר מאז ומעולם גם מכמה שנים וימים הקדמונים וטובים מאלה 722 , אשר אהבתם מכל אחד ואחד אמת הי' חקוק בלבי לכל חד לפום שיעורא דילי', למלאות משאלותם ולהשיב נפשם באור תורת אמת אשר היו יוצאין תמידין כסדרן 723 מדי שבת וחודש מפי רוח קדשו ז"ל, זה יותר מט"ו שנה 724 , אשר בכל כחי עבדתי 725 עבודה תמה 726 וברה, לא להתגדל ולקנות שם 727 רבי ולא בשביל דבר שבממון 728 כלל וכלל, רק לאהבת נפשי אשר חשקה בלב כל אחד ואחד לפום שיעורא דילי' מאור יקר הנחמד, אוצר הון ורב של תורה ויראת ה', המקרב את לבם שבישראל לאביהם שבשמים 729 , בקירוב אמיתי ונצחי לבלתי ידח ממנו נדח 730 ח"ו.
אך לא אסתייע מלתא 731 מפני צוק העתים 732 בטרדת הפרנסה, וכה"ג מטעמים אחרים, כמו פירוד לבבות וקנאה ושנאה כו', עד שדחפו והפילו זה את זה, ורפו ידיהם 733 מעט מעט, עד שנתמעט ביותר התעוררות ד"ח ברוב ההמון מגדול ועד קטן 734 כידוע לכל. וכאשר ידעתי נאמנה מגודל הצער והע[ג]מ"נ שהי' מזה לכבוד אאמו"ר ז"ל בסוף ימיו, והיינו שרצה ליסע לארץ הקדושה 735 , באמרו שאין לו מה לעשות בכאן וכו'.
אך בנסיעתינו עמו במדינות רוסי' בזמן וסמוך להסתלקותו אמר, שרצונו בהחלט לעשות לו ג' וד' מקומות קבועים לשבתו בריחוק מקום מעירו, בכדי שיוכלו הרחוקים להתקרב אצלו שם ולא יתרחקו לגמרי, וכאשר כתבתי דבר זה במכתב מיוחד 736 הנמסר ליד שלוחינו המוכ"ז שיחי' באר וכו'.
ולזאת אמרתי להודיע נאמנה 737 , אשר ככוחי אז כן עתה 738 , ולא זז חיבתי 739 חיבה לאהבה יתירה מקרב ולב עמוק 740 אשר חקוק בלוח לבי לכל אחד ואחד, לדרוש טובת נפשו בכל לבבי עד מקום שידי מגעת 741 . והן אמת אשר ידעתי בערכי ואני מכיר את מקומי 742 היטב מנעורי אשר נער אנוכי 743 כו', ומי אנוכי כי באתי עד הלום 744 וכו', והכל יודעין ומכירין 745 אותי מנעורי שלא גבה לבי לילך בגדולות ונפלאות 746 בדרכי צדיקים באותות ומופתים, ולא באלה חפצתי 747 כו', אדרבה שנאה נפשי 748 מאד וכו', ומובטחני כן בכל טועמי טעם עץ החיים מאור תורתו ועבודת הקודש האמיתיית של אאמו"ר ז"ל שלא יחפוץ בכאלה, רק מאשר הורה לנו אור עולם 749 באור תורה ועבודה האמיתיים, לזה נכספה וגם כלתה 750 נפש כל איש אשר נגע יראת אלוקים בלבו 751 לדעת את ה' 752 כו', ואשר נטע בתוכינו זה שלושים שנה 753 , מגמתו הי' רק לקרב את ישראל לאביהם שבשמים באור תורה ועבודה, וכל דבר זר זולתו לא יקרב אליהם 754 בל יראה ובל ימצא 755 אפי' במשהו 756 , בכדי שלא יתרחקו מדרכי ה' האמיתיים, ולילך אחרי ההבל 757 ומשאות שוא ומדוחים 758 שלא ניתן לכתוב על פני השדה 759 .
ולזאת שמעו נא אחיי 760 וריעיי 761 כל הקרוב קרוב אל 762 דא"ח של אאמו"ר, אליהם הודעתי נאמנה, שאהבתי חקוקה וערוכה בכל ושמורה 763 בלי הפסק, למלאות משאלותם בד"ח בכל הצורך עד מקום שידי מגעת, כאשר הייתי באמנה אתם 764 בכמה שנים בלי שום שינוי. אדרבה ואדרבה, בראותי כעת אשר נתמעטו הלבבות ביותר, ובפרט אחר הסתלקו' [א]ור ישראל רוח אפינו 765 אבי אבי 766 עטרת תפארת 767 מעוזינו, אל מי מקדושים יפנו 768 להורות להם דרכי ה' אמת כאלה, אשר קבלנו זה מכמה שנים, מאשר רבו כמו רבו טרדות הפרנסה שלא יתנו השב רוחם 769 ודעתם כלל. על כן אמרתי לנפשי שהדבר חובה עלי לדרוש בכל לב 770 ונפש בטובת נפשם. בפרט מאשר ראיתי בעברי כמעט רוב המדינה 771 , אשר כמעט רובם ככולם לבבם נאמן 772 מאוד ומאוד בהתקשרות וכריתת ברית אמיתי בכל הענינים, כאשר יספר שלוחינו הנ"ל.
אך אם ישמרו את בריתם הנאמן ולא תשכח ולא תעזוב מהם לעולם, אז גם מצידינו לא ימנע כל טוב 773 מהם כנ"ל, ועלינו להעתיר ולזכור בריתם וחסדם לעולם. ולזאת אמרתי אך הפעם 774 , להודיעם קושט דברי אמת 775 הללו, ולהודיעני נא על ידי שלוחינו הנ"ל אם נתקבלו דברי אמת האלה, למען יהי' לעד ולזכרון אמת כל הימים.
וה' יתן בלבם להתקרב לדא"ח מעט מעט, עד אשר ישובו אל ה' באמת ובלב שלם בקשר אמיץ וחזק בל ינתק לעולם, בזכות צדקת וקדושת אור תורתו ועבודת[ו] שנטע בתוכם, שיכולה היא שתעורר התעוררות תמידיות וכמ"ש 776 עד יערה עלינו רוח ממרום, שזהו רוח הקודש של צדיקים כנ"ל, וגדולים צדיקים במיתתן 777 כו', וזכותו יגן עליהם בכל דרכיהם ברוחניות וגשמיות כל ימי עולם.
דברי המדבר בצדקה 778 צדקת ה' 779 וחסד ואמת 780 , ולמען אהבת האמת לאמיתו לטובת נפשם כל הימים, המעתיר ומבקש אך הפעם
דובער באאמו " ר ז " ל נבג " מ הכ " מ 781
הערות
- 652. נדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' מט סי' פט. אגרות קודש ח"ב מהדורת תשנ"ג אגרת ב. ע"פ כת"י 1304 קרוב לסופו. ההוכחות לקביעת התאריך: א) בשעת הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן, בכ"ד טבת תקע"ג, הי' רבינו בעיירות קרעמענטשוג וסמוכותיה, ונשאר שם עד תחלת הקיץ (לעיל אגרת ו). בקיץ תקע"ג עשה דרכו חזרה דרך עיירות רוסיא, עד שקבע דירתו בעיר ליובאוויטש. על זמן זה מתאים כותבו באגרת שלפנינו "ששלחו אלינו לק' קרימענצוק" ובסוף האגרת "בעברי כמעט רוב המדינה". ב) ממה שמוסיף בחתימתו 'הכ"מ' נראה שנכתבה תוך י"ב חודש להסתלקות אביו אדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג. ג) האגרת שלפנינו נכתבה יחד עם האגרת הבאה, שבכל אחת מהן מזכיר את השניה, וגם בה נאמר "ברוב העיירות הרחוקים שעברתי", ובה נתפרש שנכתבה בשנת תקע"ד. ד) כנראה על אגרת זו הכוונה בהקדמה ללפוקח עורים: "מכתבו הכללי של הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי כשנתיישב בליובאוויטש – בשנת תקע"ד". באגרת שלפנינו מבקש מאנ"ש להמשיך לתמוך בכל משפחות בית הרב במעמדות, כנהוג בימי כ"ק אביו אדמו"ר הזקן (ראה גם לעיל אגרות ו-ז). ובסוף מודיע לאנ"ש על הסכמתו לנהל את עדת חסידי חב"ד – אחרי הסתלקות כ"ק אביו אדמו"ר הזקן. ובאגרת הבאה כותב באיזה אופן בדעתו להדריך את החסידים בעבודת ה', הן בנסיעותיהם אל רבינו, שיסעו בקבוצות ויחזרו ביניהם דא"ח בצוותא, והן בנסיעת רבינו לעיירות הרחוקות, בזמן מסויים בכל שנה.
- 653. ברכת ה ' מלא : ע"פ דברים לג, כג.
- 654. מגדול ועד קטן: ע"פ אסתר א, ה. כ.
- 655. איש אשר כברכתו : ע"פ בראשית מט, כח.
- 656. מנפש ועד בשר: ישעי' י, יח.
- 657. פרי למעלה ולמטה: ע"פ ישעי' לז, לא.
- 658. בכל אשר יפנו: ע"פ משלי יז, ח.
- 659. אחד " ש : אחרי דרישת שלומם.
- 660. כמשפט לאוהבי שמו : ע"פ תהלים קיט, קלב.
- 661. רודפי צדקה וחסד : ע"פ משלי כא, כא.
- 662. צדקת . . עשו : ע"פ דברים לג, כא.
- 663. ואור ישראל: ע"פ ישעי' י, יז.
- 664. ישראל אביהם: מקץ מג, יא.
- 665. נפשם צרורה וקשורה : ע"פ ש"א כה, כט.
- 666. השליכו נפשם מנגד: ע"פ שופטים ט, יז.
- 667. חלק ונחלה: ע"פ עקב י, ט. ובכ"מ.
- 668. אחוזת עולם: ע"פ ויחי מח, ד.
- 669. צדקת . . יהלוך : ע"פ תהלים פה, יד.
- 670. כל ימי עולם . . לנטלם ולנשאם: ישעי' סג, ט.
- 671. עת מצוא: ע"פ תהלים לב, ו.
- 672. ועת רצון: ע"פ תהלים סט, יד.
- 673. ולזכור. . חסדי אבות לבנים: ע"פ ברכה ראשונה דשמו"ע.
- 674. כל חד וחד לפום שיעורא דילי': לשון זח"א קג, א.
- 675. מסת ידו אשר ברכו ה': ע"פ ראה טז, י.
- 676. שלא יתנו מגרעות: ע"פ מלכים-א ו, ו.
- 677. היטב הדק: ע"פ כריתות ו, ב.
- 678. שירידה זו צורך עלי': ע"פ מכות ז, ב.
- 679. כי כך היא המדה : אחר מדת הדין מתעוררת מדת הרחמים (אגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרות קכז-ח, וש"נ. וראה גם לקמן אגרת עו).
- 680. וחסד ה' בל ימוט: ע"פ תהלים כא, ח.
- 681. איש . . ברכו : ע"פ בראשית מט, כח.
- 682. יוסיף ערך שליש: ראה גם אגרת הבאה, קרוב לסופה.
- 683. והיד ה ' תקצר : במדבר יא, כג.
- 684. ברכה משולשת: ע"פ נוסח ברכת כהנים שבחזרת הש"ץ.
- 685. ברכת ה' מלא: ע"פ ברכה לג, כג.
- 686. לבבם הנאמן: ע"פ נחמי' ט, ח.
- 687. ועל הטוב . . נזכר שמם: ע"פ ברכות לג, ב. ובכ"מ.
- 688. שלא תכבד עליהם עבודת: ע"פ שמות ה, ט.
- 689. עבודת מתנה: קרח יח, ז.
- 690. צדקת ה' אשר עושין: ע"פ ברכה לג, כא.
- 691. ולא ירע לבבם: ע"פ ראה טו, י.
- 692. תהי' להם למשא: ע"פ שמואל-ב טו, לג.
- 693. ורוח נדיבה: ע"פ תהלים נא, יד.
- 694. בשמחה וטוב לב: ע"פ תבוא כח, מז.
- 695. ובזאת תבחן: ע"פ מקץ מב, טו.
- 696. בשמחה וטוב לב להמתיק כל דין : ראה גם לקמן אגרת מ (המתקת הדינים ... בשמחה), וש"נ.
- 697. כל ימי עולם: ע"פ ישעי' סג, ט.
- 698. תורת אמת: ע"פ מלאכי ב, ו.
- 699. בנוסח מכתב . . על פי כתב ידו עצמו : ראה גם אגרת ו (שקבלתם עליכם אנ"ש בכתב ... לפני אבא מארי). ולא הגיעה לידינו.
- 700. מוכ " ז : מוביל כתב זה.
- 701. מו " ה יהודא ליב נר " ו : ראה לעיל אגרת ו, שאפשר הוא השד"ר מוה"ר יהודה ליב שו"ב מלייעדי.
- 702. קיימו וקבלו עליהם : ע"פ אסתר ט, כז.
- 703. ששלחו אילינו לק ' קרימענצוק : נזכר גם לקמן אגרת סז "כתב בקשה מאתם שיבוא אלינו מקר"מ ונחזיקנו עכב"ב", ובאג"ק הצ"צ ח"א אגרת ט "שלחו אחריו בהיותו בקרעמענצוק".
- 704. כל חד וחד לפום שיעורא דילי': לשון זח"א קג, א.
- 705. מה אומר ומה אדבר: ע"פ מקץ מד, טז.
- 706. נילקח ארון אלקים: ע"פ שמואל-א ד, יט-כב.
- 707. עטרת תפארת: ע"פ ישעי' סב, ג.
- 708. תפארת ישראל : ע"פ איכה ב, א.
- 709. נילקח . . מישראל : ע"פ ש"א ד, כב.
- 710. רוח אפינו . . בשחיתותינו : ע"פ איכה ד, כ.
- 711. אין די באר: ע"פ ישעי' מ, טז.
- 712. קרבת אלקים יחפצון : ע"פ ישעי' נח, ב.
- 713. איש את רעהו יחזק: ע"פ ישעי' מא, ו.
- 714. גדול המעשה : יותר מן העושה: ב"ב ט, א.
- 715. היתומים בני אחותינו: מרת פריידא. ראה גם לעיל אגרת ז.
- 716. ע ל פני השדה : ע"פ אחרי יז, ה. שאי אפשר לכתוב הדברים בגלוי, מחשש שיתפרסם.
- 717. לכל באי שער עיר י נו: ע"פ ח"ש כג, י.
- 718. והנה גם את זה : עד עתה דיבר על המעמדות, לתמוך במשפחת בית הרב. עתה בא להודיע על קבלתו את הנהגתה הפנימית של עדת חסידי חב"ד.
- 719. גם את זה . . אלקים: ע"פ קהלת ז, יד.
- 720. נתן אלקים בלבי: ע"פ מלכים א י, כד.
- 721. המכסה אני : ע"פ בראשית יח, יז.
- 722. וימים הקדמונים וטובים מאלה: ע"פ קהלת ז, י.
- 723. תמידין כסדרן: ע"פ נוסח תפלת מוסף.
- 724. יותר מט " ו שנה : היינו לערך משנת תקנ"ז, אחרי שמינה אותו כ"ק אדמו"ר הזקן לבאר דרושי דא"ח שהיה אומר. ראה גם לקמן אגרות י. טו. מבוא פרק א.
- 725. בכל כחי עבדתי: ע"פ ויצא לא, ו.
- 726. עבודה תמה: ע"פ יומא כד, א-ב.
- 727. להתגדל ולקנות שם: ראה שו"ע רבינו הל' תלמוד תורה פ"ד הי"ד.
- 728. דבר שבממון: ע"פ כתובות נו, א.
- 729. המקרב את לבם שבישראל לאביהם שבשמים: ראה שמו"ר פכ"א, ה. תנחומא בשלח ח.
- 730. לבלתי ידח ממנו נדח: ש"ב יד, יד.
- 731. לא אסתייע מלתא: ע"פ כתובות ח, א.
- 732. צוק העתים: ע"פ דניאל ט, כה.
- 733. ורפו ידיהם: ע"פ בכורות ה, ב.
- 734. מגדול ועד קטן: ע"פ אסתר א, ה. כ.
- 735. שרצה ליסע לארץ הקדושה : גם לעיל אגרת ג מספר בשנת תק"ע על רצונו של רבינו הזקן לעזוב את ליאדי ולהתיישב במקום אחר, וש"נ.
- 736. כתבתי דבר זה במכתב מיוחד: היא האגרת הבאה (בסופה).
- 737. להודיע נאמנה: ע"פ הושע ה, ט.
- 738. ככוחי אז כן עתה: ע"פ יהושע יד, יא.
- 739. ולא זז חיבתי: ע"פ שמ"ר נב, ה.
- 740. מקרב ולב עמוק: ע"פ תהלים סד, ז.
- 741. עד מקום שידי מגעת: ע"פ פסחים ח, א.
- 742. מכיר את מקומי: ע"פ סנהדרין לז, א. אבות פ"ו, ו.
- 743. נער אנוכי: ע"פ ירמי' א, ו.
- 744. מי אנכי כי באתי עד הלום : ע"פ ש"ב ז, יח.
- 745. יודעין ומכירין: ע"פ תענית ה, ב.
- 746. לא גבה . . ונפלאות : ע"פ תהלים קלא, א.
- 747. באלה חפצתי: ע"פ ירמי' ט, כג.
- 748. שנאה נפשי: ע"פ ישעי' א, יד.
- 749. אור עולם: ע"פ ישעי' ס, יט-כ.
- 750. נכספה וגם כלתה נפש : ע"פ תהלים פד, ג.
- 751. אשר נגע יראת אלוקים בלבו: ע"פ ש"א י, כו.
- 752. לדעת את ה': ע"פ הושע ו, ג.
- 753. זה שלושים שנה : היינו משנת תקמ"ג, כשנתקבל למגיד בלאזניא עד שנת תקע"ג. ראה אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת נח מענה יד ובהערות שם. לקמן אגרות טו. כא. כב. נט (מענה לסעיף 2).
- 754. זר . . לא יקרב אליהם : ע"פ במדבר יח, ד.
- 755. בל יראה ובל ימצא : כחמץ בפסח (ראה פסחים ה, ב ובכ"מ).
- 756. אפי' במשהו: פסחים ל, א. טוש"ע רס"י תמז.
- 757. ולילך אחרי ההבל: ע"פ ירמי' ב, ה.
- 758. משאות שוא ומדוחים : ע"פ איכה ב, יד.
- 759. ע ל פני השדה : ע"פ אחרי יז, ה. שאי אפשר לכתוב הדברים בגלוי, מחשש שיתפרסם.
- 760. שמעו נא אחי י : ע"פ דה"א כח, ב.
- 761. אח י י ורעי י : ע"פ תהלים קכב, ח.
- 762. כל הקרוב קרוב אל: ע"ד במדבר יז, כח.
- 763. ערוכה בכל ושמורה : ע"פ ש"ב כג, ה.
- 764. כאשר הייתי באמנה אתם : ע"פ אסתר ב, כ.
- 765. רוח אפינו : ע"פ איכה ד, כ.
- 766. אבי אבי: ע"פ מלכים-ב ב, יב.
- 767. עטרת תפארת: ע"פ ישעי' סב, ג.
- 768. אל מי מקדושי ' יפנו : ע"פ איוב ה, א.
- 769. שלא יתנו השב רוחם: ע"פ איוב ט, יח.
- 770. לדרוש בכל לב: ע"פ תהלים קיט, ב.
- 771. בעברי כמעט רוב המדינה : בדרכו מקרמנטשוג לליובאוויטש, כדלעיל בהערה לתחלת האגרת. וראה גם אגרת הבאה (קרוב לסופה) "ברוב העיירות הרחוקים שעברתי".
- 772. לבבם נאמן: ע"פ נחמי' ט, ח.
- 773. לא ימנע כל טוב: ע"פ תהלים פד, יב.
- 774. אמרתי אך הפעם: ע"פ וירא יח, לב.
- 775. קושט דברי אמת: ע"פ משלי כב, כא.
- 776. וכמ " ש : ישעי' לב, טו.
- 777. גדולי ' צדיקי ' במיתתן : יותר מבחייהן (חולין ז, ב).
- 778. ה מדבר בצדקה : ע"פ ישעי' סג, א.
- 779. צדקת ה': ע"פ ברכה לג, כא.
- 780. וחסד ואמת: ע"פ ויחי מז, כט ובכ"מ.
- 781. הכ"מ: ראה גם בחתימה דלעיל אגרת ו, וש"נ.
שמות רבה כ״א:ה׳ - הטקסט מספריא
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, הָיָה לוֹמַר יוֹנָה בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע וּמַהוּ שֶׁאָמַר יוֹנָתִי, אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל יוֹנָתִי, רְאֵה מַה כְּתִיב (הושע ז, יא): וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶצְלִי הֵם כְּיוֹנָה פוֹתָה, כָּל מַה שֶּׁאֲנִי גוֹזֵר עֲלֵיהֶם עוֹשִׂים וְשׁוֹמְעִים לִי, אֲבָל אֵצֶל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים קָשִׁים הֵם כַּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, (בראשית מט, כז): בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, לְפִיכָךְ הֵם קָשִׁים כְּנֶגֶד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, לָמָּה שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִין לָהֶם מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁין מִן הַשַּׁבָּת הַזּוֹ שֶׁאַתֶּם שׁוֹמְרִים, מִן הַמִּילָה הַזּוֹ שֶׁאַתֶּם מוּלִים, וְהֵם מְבַקְּשִׁים לְבַטֵּל לָהֶם אֶת הַמִּצְווֹת וְהֵם נַעֲשִׂים כְּנֶגְדָם קָשִׁין כַּחַיּוֹת, אֲבָל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּיוֹנָה תַמָּה, וְשׁוֹמְעִים לוֹ כָּל מַה שֶּׁהוּא גוֹזֵר עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, לא): וַיַּאֲמֵן הָעָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, לְכָךְ נֶאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶן וְהָיוּ הַמִּצְרִים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב [וגו'], נוֹסְעִים אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא נֹסֵעַ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא פַרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם תָּלוּ עֵינֵיהֶם לַשָּׁמַיִם וְרָאוּ שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ נִתְיָרְאוּ הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וַיִּירְאוּ מְאֹד, וּמַהוּ וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם הָיָה שְׁמוֹ מִצְרַיִם, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפִּיל אֻמָּה עַד שֶׁהוּא מַפִּיל שָׂרָן תְּחִלָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁהִפִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂרוֹ תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, כח): עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָא נְפַל, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן אָבִין שָׂרוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר קָל שְׁמוֹ, וְהִפִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אַף שָׂרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה מִצְרַיִם שְׁמוֹ וְהָיָה פּוֹרֵחַ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמִּצְרִים בַּיָּם לֹא שִׁקַּע תְּחִלָּה אֶלָּא שָׂרָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם, זֶה שָׂרָן שֶׁל מִצְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, וְכֵן סוּסֵיהֶם וְרוֹכְבֵיהֶם רָמָה בַיָּם אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא (שמות טו, א): סוּס וְרֹכְבוֹ, זֶה הַשַֹּׂר שֶׁלָּהֶן, הֱוֵי: וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם. וּמַהוּ וּפַרְעֹה הִקְרִיב, אֶלָּא שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַתְּשׁוּבָה שֶׁעָשׂוּ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, יָפָה הָיְתָה הַקְרָבַת פַּרְעֹה לְיִשְׂרָאֵל מִמֵּאָה צוֹמוֹת וּתְפִלּוֹת, לָמָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם וְרָאוּ אוֹתָן, נִתְיָרְאוּ מְאֹד וְתָלוּ עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְהִתְפַּלְּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה, מֶה עָשִׂיתָ לָנוּ, עַכְשָׁו הֵם בָּאִים וְעוֹשִׂים לָנוּ כָּל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ עִמָּהֶם, שֶׁהָרַגְנוּ בְּכוֹרֵיהֶם וְנָטַלְנוּ מָמוֹנָם וּבָרַחְנוּ, לֹא אַתָּה אָמַרְתָּ לָנוּ (שמות ה ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ עוֹמְדִים וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת, וְהָיָה הַיָּם סוֹגֵר, וְהַשֹּׂוֹנֵא רוֹדֵף, וְהַחַיּוֹת מִן הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה יד, ג): סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר אֵין סָגַר אֶלָּא חַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו, כג): אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻם אַרְיָוָתָא. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מֻקָּפִין מִשָּׁלשׁ רוּחוֹת, הַיָּם סוֹגֵר, וְהַשֹּׂוֹנֵא רוֹדֵף וְהַחַיּוֹת מִן הַמִּדְבָּר, תָּלוּ עֵינֵיהֶם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְצָעֲקוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', וְלָמָּה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם כָּךְ, אֶלָּא שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְהָיְתָה בַּת מְלָכִים צוֹעֶקֶת לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְךָ הַצִּילֵנִי מִיַּד הַלִּסְטִים, שָׁמַע הַמֶּלֶךְ וְהִצִּילָהּ, לְאַחַר יָמִים בִּקֵּשׁ לִשָֹּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, הָיָה מִתְאַוֶּה שֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ וְלֹא הָיְתָה רוֹצָה, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ גֵּרָה בָהּ הַלִּסְטִים כְּדֵי שֶׁתִּצְעַק וְיִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ עָלֶיהָ הַלִּסְטִים הִתְחִילָה צוֹעֶקֶת לַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ לְכָךְ הָיִיתִי מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹלֵךְ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם וְהָיוּ מְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם הִתְחִילוּ צוֹעֲקִים וְתוֹלִין עֵינֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב, כג): וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וגו' וַיִּזְעָקוּ, מִיָּד (שמות ב, כה): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיאָן מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָם פַּעַם אַחֶרֶת וְלֹא הָיוּ רוֹצִין, מֶה עָשָׂה, גֵּרָה לְפַרְעֹה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפַרְעֹה הִקְרִיב, מִיָּד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָךְ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, לִשְׁמֹעַ קוֹלְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, הַשְׁמִיעִנִּי קוֹל אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא (שיר השירים ב, יד): הַשְּׁמִיעִנִּי אֶת קוֹלֵךְ אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתִּי בְּמִצְרַיִם, לְכָךְ כְּתִיב: הַשְּׁמִיעִנִּי אֶת קוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, כְּבָר קָדְמָה תְּפִלָּתָן שֶׁל בָּנַי לִתְפִלָּתֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה תִּצְעַק אֵלָי.
מדרש תנחומא, בשלח ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקַח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר. מִשֶּׁל מִי הָיוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרַיִם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרַיִם (שמות ט, ו). אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל פַּרְעֹה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ וְגוֹ'. אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ וְגוֹ'. אֶלָּא מִשֶּׁל הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַרְעֹה (שמות ט, כ). הֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה', הֵם הָיוּ תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל. מִכָּאן אָמְרוּ: טוֹב שֶׁבְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֹג, טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים רַצֵּץ אֶת מֹחוֹ.
וּפַרְעֹה הִקְרִיב, הִקְרִיב אֶת הַפֻּרְעָנוּת לָבוֹא עָלָיו, וְהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה.
כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁשָּׁבוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶם וְחָנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, אָמַר פַּרְעֹה: בַּעַל צְפֹן הִסְכִּים עַל גְּזֵרָתִי לְאַבְּדָם בַּמַּיִם. הִתְחִיל לְזַבֵּחַ לְקַטֵּר וּלְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָהַ זָרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר וּפַרְעֹה הִקְרִיב.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
פסחים ל׳ א - הטקסט מספריא
אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ, כְּרַב. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי? וְהָאָמַר רָבָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן קְנָסָא קָנֵיס, הוֹאִיל וְעָבַר עָלָיו בְּ״בַל יֵרָאֶה״ וּ״בַל יִמָּצֵא״!
הָנֵי מִילֵּי בְּעֵינֵיהּ, אֲבָל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת — לָא. וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב נַחְמָן, כִּי הֲווֹ נָפְקִי שִׁבְעָה יוֹמֵי דְפִסְחָא אֲמַר לַן: פּוּקוּ וּזְבִינוּ חֲמִירָא דִּבְנֵי חֵילָא.
אָמַר רַב: קְדֵירוֹת בַּפֶּסַח יִשָּׁבְרוּ. וְאַמַּאי? לַשְׁהִינְהוּ אַחַר הַפֶּסַח, וְלֶיעְבַּד בְּהוּ שֶׁלֹּא בְּמִינָן! גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתוּ לְמֶיעְבַּד בְּהוּ בְּמִינוֹ.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא יִשָּׁבְרוּ, אֲבָל מַשְׁהֵי לְהוּ לְאַחַר זְמַנּוֹ, וְעָבֵיד בְּהוּ בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ.
וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לְהָנְהוּ דִּמְזַבְּנֵי כַּנְדֵי: אַשְׁווֹ זְבִינֵי אַכַּנְדַיְכִי, וְאִי לָא — דָּרְשִׁינָא לְכוּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
וְלִידְרוֹשׁ לְהוּ, דְּהָא שְׁמוּאֵל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ! אַתְרֵיהּ דְּרַב הֲוָה.
הָהוּא תַּנּוּרָא דִּטְחוֹ בֵּיהּ טִיחְיָא. אַסְרֵהּ רָבָא בַּר אֲהִילַאי לְמֵיכְלֵיהּ לְרִיפְתָּא אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא לְעוֹלָם, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלֵיהּ בְּכוּתָּחָא.
מֵיתִיבִי: אֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּחָלָב, וְאִם לָשׁ — כׇּל הַפַּת כּוּלָּהּ אֲסוּרָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ,
Rava said: The halakha is that with regard to the prohibition against eating a mixture of leavened bread during its time of prohibition, i.e., during Passover, regardless of whether it is mixed with its own type or with another type, it is forbidden, even if any amount becomes mixed in, in accordance with the opinion of Rav. Not during its time of prohibition, but rather after the conclusion of Passover, regardless of whether the leavened bread was mixed with its own type or with another type, it is permitted, even when it gives flavor to the mixture. This is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who states that leavened bread owned by a Jew during Passover is permitted after Passover.
The Gemara asks: Did Rava actually say this, that according to Rabbi Shimon, leavened bread owned by a Jew on Passover is permitted after Passover? But didn’t Rava himself say that Rabbi Shimon imposed a penalty forbidding one from deriving benefit from leavened bread owned by a Jew during Passover, since he transgressed the prohibition it shall not be seen and the prohibition it shall not be found?
The Gemara resolves this challenge: This penalty applies only to leavened bread that is in its pure unadulterated form, but with regard to a mixture, no, one does not impose a penalty, even though the leavened bread is still extant. The Gemara adds: And Rava follows his line of reasoning, stated elsewhere, that indicates that he rules in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as Rava said: While we were studying in Rav Naḥman’s house, on the evening when the seven days of Passover had passed, he said to us: Go and buy leavened bread from the gentiles who baked it on that day, the last day of Passover. Based on this story, it is clear that he maintained that one may eat leavened bread that was owned by a gentile during Passover.
Rav said: Earthenware pots in which leavened bread was cooked during Passover should be broken, as some small quantity of the flavor of the leavened bread was absorbed into the pot. It is therefore prohibited to cook in them again, as the forbidden flavor of this leavened bread would be transmitted to the new food. The Gemara asks: And why was Rav so stringent with regard to these pots? Let him retain the pots until after the conclusion of Passover and prepare mixtures of another type of food in them. Even Rav maintains that when a small bit of leavened bread is mixed with another type of food after Passover, the mixture is permitted. The Gemara explains that he did not allow this due to a rabbinic decree that perhaps one will come to prepare a mixture of the same type in these pots, causing their contents to become prohibited. He therefore instructed that one destroy these pots in order to avoid this pitfall.
And Shmuel said: They need not be broken. Rather, he should retain them until after its time, i.e., the conclusion of Passover, and then he may prepare food of either the same type or another type in them.
And Shmuel follows his line of reasoning, stated elsewhere, as Shmuel said to the pot merchants, who would dramatically raise their prices after Passover: Level the prices for your pots. And if you do not bring your prices down, I will teach you that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that one is permitted to derive benefit from leavened bread after Passover. This ruling would lead people to retain their vessels and desist from purchasing new vessels after Passover, and consequently the merchants would lose business.
The Gemara asks: Let him indeed teach this ruling to them, for Shmuel holds that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as was previously mentioned. As such, why did he not publicize his opinion on the matter? The Gemara answers: It was Rav’s locale, and therefore it would not be appropriate for Shmuel to publicly present a position with which Rav did not agree. However, when he saw the merchants raising their prices in an unfair manner, he nevertheless threatened to make his opinion on the matter public.
The Gemara recounts: There was a certain oven that they smeared with grease from meat, and consequently the flavor of meat was absorbed into it, and then they used it to bake bread. Rava bar Ahilai prohibited eating this bread even with salt, and not just with milk. This status would apply forever to bread baked in this oven, even during subsequent baking, lest one eat such bread with kutaḥ, a dairy-based seasoning, which would be a violation of the prohibition against eating meat with milk.
The Gemara raises an objection to this statement: It was taught that one may not knead the dough with milk, and if he did knead the dough with milk, then all of the bread is prohibited due to concern that he will commit a habitual transgression. As one habitually eats bread with meat, there is a concern that one will come to eat this bread with meat as well, unwittingly transgressing the prohibition against eating meat with milk. Similarly,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פט כתובות נו, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קכב כתובות נו, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת י מאותו ספר כתובות נו, א
- לקוטי שיחות כרך ב שופטים שיחה א מכות ז, א
- לקוטי שיחות כרך ט שופטים שיחה ב מכות ז, ב
- לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ב מכות ז, א
- לקוטי שיחות כרך כה חיי שרה שיחה א מכות ז, א
- תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת ח"י אלול ה'שי"ת מכות ז, א
- תורת מנחם תשי"א הדרן על הש"ס* מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשי"א מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ד מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשח"י מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"א מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ה מכות ז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קד שלא להפסיק בתפלה ד מכות ז, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ה מכות ז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכח דין חולה בשבת מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שופטים, ב' אלול, ה'תשכ"ט מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א מכות ז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א מכות ז, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"א מכות ז, א

