186
מענטש מיט גאַנצע פיס און אייגענע הענט, אזוי דאַרף דאָך זיין, מיא דאַרף זיין געזונט. געוויס כל נשמה תהלל י"ה21 על כל נשימה ונשימה צריכים להלל ולשבח להשי"ת22. אָבער ניט דאָס איז אַ ענין פון אַ צופרידנקייט. וכן הוא ברוחניות אַז מיא זעט אַ אידן וואָס ב"ה לייגט תפילין היט שבת עסט כשר טהרת המשפחה, לערנט אַ בלאַט גמרא לערנט משניות עין יעקב מדרש, ב"ה ער גייט ניט אויף קאוילעס, אַזוי דאַרף דאָך זיין.
די צופרידנקייט און די מדת ההסתפקות אין רוחניות איז געוואָרן גאָר די לעצטע צייט אַז עס איז בא סנחרב ובלבל את העולם23, עס זיינען געוואָרן ירא שמים'ס מיט היתירים, דאָס האָט דער מתיר געווען און עס איז געוואָרן א מדת חסידות, פונדעסטוועגן אפילו אַ מתנגד וואָס לערנט קיין חסידות ניט און וויל ניט וויסן וואָס חסידות איז, טוט דאָס ניט, וויילע ער איז אַ ירא שמים אָן היתירים. דער אַנדערער האָט מתיר געווען חמאה מן השוק כו' וכו', אַ וועלט פון ירא שמים'ס מיט לכתחילה'דיקע בדיעבד'ן.
אונטער די יונגעלייט איז פאַראַן אַ גרויסער חלק וואָס זיי קאָנען ב"ה זיין יראי אלקים אָן הכשרים צעטלעך, די יונגעלייט זיינען געזונטע אברים אין דעם אידישן קערפּער, אַז עס וואָלט ניט געווען קיין נקרש הדם ווי מיא האָט גערעט24, וואָלטן די אַלע אברים געלעבט מיט אַ חיות פנימי, צו זיי קען מען אין דעם אופן און אין דעם מצב גאָר קיין טענות ניט האָבן, זיי זיינען נאָך אין דער דרגא פון אפרוחים שלא נפתחו עיניהם25, זיי האָבן נאָך ניט געזען קיין אור, מיא האָט אויף זיי ניט געהאָרעוועט אויף ווייזן זיי דעם דרך החיים, אדרבה זאָל מען זיי ווייזן אור, זאָל מען זעך מיט זיי פאַרנעמען.
אמת זיי דאַרפן אַליין טאָן זייער זאַך, ריידן מיט יונגע לייט און מעורר זיין אויף שמירת התורה ומצוה, זיי דאַרפן מאַכן רעדלעך אין די גאַסן און ריידן מכח שמירת שבת מכח הנחת תפילין מכח טהרת המשפחה. זיי דאַרפן ריידן אויף זייער שפּראַך, אויף דער שפּראַך פון יונגע לייט וואָס עס איז ב"ה פועל מיט יונגן קראַפט, מיט דעם יונגן פייער, מיט דעם טעמפּ און קאָך פון יונגע לייט. אָבער מיא דאַרף זיי אויך לערנען, זיי דאַרפן וויסן אַז דאָס וואָס מיא רעט איצטער וועגן שמירת שבת הנחת תפילין כו' איז דאָס ר"ל ווי אין אַ מגיפה צייט ווען עס גייען אום ר"ל שלאַפקייטן ה"י רעט מען וועגן שמירת הבריאות אָבער אין אַ געזונטער צייט רעט זעך גאָר ניט וועגן אַזעלכע זאַכן, איצטער ביז השי"ת וועט העלפן אַז עס וועט זיך פאַרבעסערן דער מצב ישראל ברוחניות דאַרפמען מכח דעם ריידן, אָבער דער עיקר רייד דאַרף זיין אַז מיא זאָל שטייגן אין לערנען און חיזוק שמירת המצוות. ברור הדבר אַז די בעלי בתים בעלי עסקים וואָלטן זעך גענומען צום לערנען וואָלט דאָס געגעבן אַ לעבן יונגע לייט אויך אַז זיי זאָלן שטייגן העכער.
אַ אדם בריא איז אַז די אַלע אברים זיינען געזונט, ניט אַז מער ניט ווי די קאָפּ און האַרץ איז געזונט, אַלע אברים דאַרפן זיין געזונט. און אויב ח"ו די
הערות
- 21. תהלים קנ, ו.
- 22. ב"ר פי"ד, ט.
- 23. ראה ברכות כח, א.
- 24. לעיל ע' 177 ואילך.
- 25. לשון חז"ל — חולין סד, ב.
בראשית רבה י״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה. נֶפֶשׁ, זֶה הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כג): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה. נְשָׁמָה, זוֹ הָאוֹפִיָּא, דִּבְרִיָּתָא אָמְרִין הָאוֹפִיתָא טָבָא. חַיָּה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מֵתִים וְהִיא חַיָּה בַּגּוּף. יְחִידָה, שֶׁכָּל הָאֵבָרִים מִשְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לד, יד): אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אָמַר אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ עַל הָאָדָם הַזֶּה, רוּחוֹ כְּבָר הָיָה בְּיָדוֹ (שנאמר): וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף בְּגוּפוֹ כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן, נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת. רַבָּנָן אוֹמְרִים אִם יָשִׂים אֱלֹהִים לִבּוֹ לָאָדָם הַזֶּה רוּחוֹ כְּבָר הוּא בְּיָדוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף לְמַעְלָה כְּבָר יִגְוַע כָּל אָדָם יַחַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן נְשָׁמָה מְחַמֶּמֶת הַגּוּף שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן וְיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. רַבִּי בִּיסְנִי וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר אוֹמְרִים, הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף, וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן הִיא עוֹלָה וְשׁוֹאֶבֶת לוֹ חַיִּים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס לַבּוֹרֵא, מַה טַּעַם (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, כָּל הַנְּשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ.
חולין ס״ד ב - הטקסט מספריא
לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים שֶׁלֹּא נִפְתְּחוּ עֵינֵיהֶם! מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.
תָּנוּ רַבָּנַן: גִּיעוּלֵי בֵּיצִים מוּתָּרוֹת, בֵּיצִים מוּזָרוֹת – נֶפֶשׁ יָפָה תֹּאכְלֵם, נִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם – זוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: וְהוּא שֶׁנִּמְצָא עַל קֶשֶׁר שֶׁלָּהּ. תָּנֵי דּוֹסְתַּאי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא עַל חֶלְבּוֹן שֶׁלָּהּ, אֲבָל נִמְצָא עַל חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ – אֲפִילּוּ בֵּיצָה אֲסוּרָה. מַאי טַעְמָא? דִּשְׁדָא תִּכְלָא בְּכוּלַּהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל לְרַב אָשֵׁי: אִיפְּכָא תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, וְאַבָּיֵי הוּא דְּתָרְצַהּ נִיהֲלֵיהּ הָכִי.
אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִן לְבֵיצַת טְמֵאָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת בַּת הַיַּעֲנָה״, וְכִי בַּת יֵשׁ לָהּ לַיַּעֲנָה? אֶלָּא אֵיזוֹ – זוֹ בֵּיצָה טְמֵאָה. וְדִלְמָא הַיְינוּ שְׁמַיְיהוּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר״.
וְלָא? וְהָא כְּתִיב: ״אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה״? כְּיַעֲנָה זוֹ שֶׁמִּתְאַבֶּלֶת עַל בָּנֶיהָ. וְהָא כְּתִיב: ״וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה״? כְּיַעֲנָה זוֹ שֶׁשּׁוֹכֶנֶת עִם בָּנֶיהָ.
וְהָכְתִיב: ״תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בֵּיצָה, בֵּיצָה בַּת מֵימַר שִׁירָה הִיא? אֶלָּא, כְּתִיב ״הַיַּעֲנָה״, וּכְתִיב ״בַּת הַיַּעֲנָה״.
וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּפָסֵק סָפְרָא לִשְׁתֵּי תֵּיבוֹת, וּמִדְּפָסֵיק לְהוּ סָפְרָא
serves to include chicks of pigeons whose eyes have not yet opened in the prohibition against consuming swarming things. The Gemara responds: This prohibition is by rabbinic law, and the verse cited is a mere support for it. One who eats the embryo of a kosher bird is not liable to receive lashes.
§ The Sages taught in a baraita: Kosher eggs that have been boiled with non-kosher eggs are permitted. Unfertilized eggs are permitted, and one of strong constitution may eat them, even if the hen has sat on them for a long period of time. If a drop [koret] of blood is found on it, one discards the blood, which is the first stage of an embryo’s development, and eats the rest.
Rabbi Yirmeya said: And this applies when the blood is found on its knot, i.e., the place in the albumen where the embryo begins to develop, since this proves that tissue has not developed elsewhere in the egg. And so taught Dostai, father of Rabbi Aptoriki: The Sages taught that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its albumen, i.e., the knot; but if it is found on its yolk, even the rest of the egg is forbidden. What is the reason for this? It is that the decay has spread through all of it. Rav Geviha from Bei Ketil said to Rav Ashi: A tanna taught the opposite before Abaye, that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its yolk, and it is Abaye that corrected it in this manner.
§ Ḥizkiyya says: From where is it derived that the egg of a non-kosher bird is prohibited by Torah law? As it is stated: “And the daughter [bat] of the ya’ana” (Leviticus 11:16). But does the ya’ana have a daughter whose forbidden status would be different from that of its mother? Both daughter and mother should be included in the same prohibition. Rather, which is this? This is a non-kosher egg. The Gemara challenges: But perhaps this is their name, i.e., the bird is called bat ya’ana. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “The daughter of my people has become cruel, like the ye’enim in the wilderness” (Lamentations 4:3).
The Gemara persists: And is bat ya’ana not its name? But isn’t it written: “I will make a wailing like the jackals, and a mourning like the daughters [benot] of the ya’ana” (Micah 1:8)? The Gemara responds: The verse means: I will make mourning like this ya’ana that mourns for its children. The Gemara asks: But isn’t it written: “And benot ya’ana shall dwell there” (Isaiah 13:21)? The Gemara responds: Here too, the verse means: And they shall dwell there like this ya’ana that dwells with its children.
The Gemara asks: But isn’t it written: “The animals of the field shall honor Me, the jackals and the benot ya’ana” (Isaiah 43:20)? And if it enters your mind that the term bat ya’ana is referring to an egg, can an egg sing a song of praise to God? Rather, one must say: The ya’ana is written, and the bat ya’ana is also written, and both are acceptable names for this bird.
And still, the name here is different from those of other animals, in that the scribe splits it into two words: Bat ya’ana, even though it is one species. And from the fact that the scribe splits it
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.