רפ
שער הנו"ן83 וזהו שארז"ל לעליונים נדמה להם למטה85 ולתחתונים נדמה להם למעלה לעליונים ר"ל מהחכ' ולמעלה נדמה להם למטה דשער הנו"ן למטה מחכ' ולתחתונים מהבינה ולמטה נדמה להם למעלה דשער למעלה86 מהם, שהוא השגה ואינו השגה (דשער הנו"ן הוא המחבר חו"ב86, ובאמת שרשו למעלה גם מחכ' לכן יש בכוחו לחבר חו"ב) הנה באמת ה"ז חולי שאינו שלימות העבודה, אך הוא בדקות מאד דחולי שגם משה הי' חולה בזה ה"ז בדקות מאד. ב', חולה שאין בו סכנה, הנה חולה זה הוא חולה באמת רק שאין בו סכנה והוא מי שהוא משוקע בתאות היתר הגם שהוא היתר היפך האיסר, דאיסר ר"ל שאסור וקשור בידי החיצונים והיתר ר"ל שאינו אסור וקשור בידי החיצונים87 ואפשר לכוון לשם שמים אבל כשעושה אותה למלאות תאוות נפשו כי ירעב88 ה"ז חולי, ובאמת הנה ארז"ל אבר קטן יש באדם89 משביעו רעב שאין שיעור לתאוותו ואין שייך לומר כשממלא תאוותו אינו רוצה עוד אלא אף שמילא תאוותו מ"מ הוא רוצה עוד וכמארז"ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו90, וכמו מי שהוא זולל וסובא אין שייך לומר כשכבר אכל אינו רוצה עוד אלא יאכל עוד כמקדם, וכמארז"ל רווחא לבסומי שכיחא91 ונעשה עוד ריווח, והנה ע"י יורד92 עשר מעלות אחורנית93 דהנה ארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה94, צוות הוא ל' צוותא וחיבור95 דצומח חי ע"י שהאדם אוכל אותם מתחברים עם האדם וה"ז עלי' להם, אך כשהאדם מקבל עונג מהצומח ה"ה מקבל ממנו ונמצא ה"ה שפל מהם וה"ז ירידה גדולה, ובאמת מי שהוא משוקע בתאוות עוה"ז שדי תיכלא בכולו96, שאפי' מי שיש לו חושים טובים ודקים אך מאחר שמשוקע בתאוות קען ער זיך ניט נעמען צוא קיין זאך, קיין זאך גייט97 עם ניט איין שה"ה רוצה למלאות תאוות נפשו ואינו יכול לקשר עצמו לראות במו"מ, והנה איש אשר אלה לו הוא חולה ממש, אך אין בו סכנה שבקל יכול לתקן זאת שיאכל לשם שמים בכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו98 ובטן רשעים
הערות
- 83. הסתלקותו. . שער הנו"ן : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן הערה 350.
- 85. לעליונים נדמה להם למטה : ראה סוטה יד, רע"א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קפד לקו"ת במדבר יב, א ואילך (בשם המגיד). לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה והוא כחתן על יד הערה 25.
- 86. דשער למעלה : כנצ"ל: דשער הנו"ן למעלה.
- 86. דשער הנו"ן הוא המחבר חו"ב : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ספ"ט. המשך תער"ב ח"ב ע' א'ר. לקו"ת במדבר יב, א ואילך.
- 87. דאיסר. . והיתר. . החיצונים : ראה תניא פ"ז. אגה"ק סכ"ו (קמג, ב).
- 88. למלאות. . נפשו כי ירעב : ע"פ משלי ו, ל.
- 89. אבר קטן יש באדם : סנהדרין קז, א.
- 90. וכמארז"ל אין אדם. . בידו : בסה"מ תש"ג ע' 191: ”מה שאמרו" — וראה בהערה לשם.
- 91. רווחא לבסומי שכיחא : ראה ערובין פב, ב.
- 92. ע"י יורד : אוצ"ל: עי"ז יורד ע"י התאוות יורד.
- 93. עשר מעלות אחורנית : ע"פ מלכים-ב כ, י. יא. ישעי' לח, ח.
- 94. כל העולם כולו. . לזה : ראה ברכות ו, ב.
- 95. לצוות. . צוותא וחיבור : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' רצ. אוה"ת מטות ע' א'רנח. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח כאן על יד הערה 357. סה"מ תרמ"ד ס"ע רעג ואילך.
- 96. שדי תיכלא בכולו : ראה חולין סד, ב.
- 97. גייט : אינו ברור בגוכתי"ק ואולי כצ"ל.
- 98. צדיק אוכל לשובע נפשו : משלי יג, כה. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואמנם יש עוד בחי' חולה ובהערה 13.
תניא, ליקוטי אמרים ז׳ - הטקסט מספריא
אַךְ נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצַּד הַקְּלִיפָּה, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמוּתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמּוּתָּר בַּאֲכִילָה, וְכֵן קִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה בְּעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם צַד אִיסּוּר, לֹא שֹׁרֶשׁ וְלֹא עָנָף מִשַּׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן דְּאוֹרַיְיתָא וּדְרַבָּנָן, רַק שֶׁאֵינָן לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֶלָּא רְצוֹן הַגּוּף וְחֶפְצוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וַאֲפִילוּ הוּא צוֹרֶךְ הַגּוּף וְקִיּוּמוֹ וְחַיּוּתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּונָתוֹ אֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת ה׳ בְּגוּפוֹ – לָא עֲדִיפֵי מַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ מִנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית בְּעַצְמָהּ, וְהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבִּקְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא קְלִיפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת ״קְלִיפַּת נוֹגַהּ״, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנִּקְרָא ״עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה״, רוּבּוֹ כְּכוּלּוֹ רָע, רַק מְעַט טוֹב מְעוֹרָב בְּתוֹכָהּ [שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאוֹת מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל].
וְהִיא בְּחִינָה מְמוּצַּעַת בֵּין שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה.
וְלָכֵן, פְּעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת בְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ״ט רֵישׁ פֶּרֶק ד׳ בְּשֵׁם הַזֹּהַר], וּפְעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת וְעוֹלָה בִּבְחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁהַטּוֹב הַמְעוֹרָב בָּהּ נִתְבָּרֵר מֵהָרָע וְגוֹבֵר וְעוֹלֶה וְנִכְלָל בִּקְדוּשָּׁה.
כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאוֹכֵל בִּשְׂרָא שְׁמֵינָא דְּתוֹרָא וְשׁוֹתֶה יַיִן מְבוּשָּׂם לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּדְאָמַר רָבָא: ״חַמְרָא וְרֵיחָא כוּ׳״, אוֹ בִּשְׁבִיל כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֲזַי, נִתְבָּרֵר חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁהָיָה נִשְׁפָּע מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, וְעוֹלֶה לַה׳ כְּעוֹלָה וּכְקָרְבָּן.
וְכֵן הָאוֹמֵר מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא לְפַקֵּחַ דַּעְתּוֹ וּלְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ לַה׳ וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה רָבָא לְתַלְמִידָיו שֶׁאָמַר לִפְנֵיהֶם מִילְּתָא דִבְדִיחוּתָא תְּחִלָּה וּבָדְחֵי רַבָּנָן.
אַךְ מִי שֶׁהוּא בְּזוֹלְלֵי בָּשָׂר וְסוֹבְאֵי יַיִן, לְמַלֹּאת תַּאֲוַת גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד הַמַּיִם מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת הָרָעִים שֶׁבָּהּ שֶׁמִּמֶּנּוּ מִדַּת הַתַּאֲוָה, הִנֵּה עַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן שֶׁבְּקִרְבּוֹ, וְנִכְלָל לְפִי שָׁעָה בְּרַע גָּמוּר שֶׁבְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וְגוּפוֹ נַעֲשֶׂה לָהֶן לְבוּשׁ וּמֶרְכָּבָה לְפִי שָׁעָה. עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב הָאָדָם וְיַחֲזוֹר לַעֲבוֹדַת ה׳ וּלְתוֹרָתוֹ, כִּי לְפִי שֶׁהָיָה בְּשַׂר הֶיתֵּר וְיַיִן כָּשֵׁר, לְכָךְ יְכוֹלִים לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת עִמּוֹ בְּשׁוּבוֹ לַעֲבוֹדַת ה׳, שֶׁזֶּהוּ לְשׁוֹן ״הֶיתֵּר״ וּ״מוּתָּר״, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ קָשׁוּר וְאָסוּר בִּידֵי הַחִיצוֹנִים שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזוֹר וְלַעֲלוֹת לַה׳.
רַק שֶׁהָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר בַּגּוּף, וְעַל כֵּן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִיבּוּט הַקֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְכֵן הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ בְּתַאֲוָה בַּהֲמִית, שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ עִם אִשְׁתּוֹ טְהוֹרָה.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁהֵן מִשָּׁלשׁ קְּלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי – הֵם אֲסוּרִים וּקְשׁוּרִים בִּידֵי הַחִיצוֹנִים לְעוֹלָם, וְאֵין עוֹלִים מִשָּׁם עַד כִּי יָבֹא יוֹמָם וִיבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״; אוֹ, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ, שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה מֵעוּמְקָא דְלִבָּא בְּאַהֲבָה רַבָּה וַחֲשִׁיקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְצָמְאָה נַפְשׁוֹ לַה׳ כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וְצִיָּה, לִהְיוֹת כִּי עַד הֵנָּה הָיְתָה נַפְשׁוֹ בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, הִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּרְחוֹקָה מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ בְּתַכְלִית, וְלָזֹאת צָמְאָה נַפְשׁוֹ בְּיֶתֶר עֹז מִצִּמְאוֹן נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים כוּ׳״.
וְעַל תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה זוֹ אָמְרוּ שֶׁ״זְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת״, הוֹאִיל וְעַל יְדֵי זֶה בָּא לְאַהֲבָה רַבָּה זוֹ.
אֲבָל תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא מֵאַהֲבָה זוֹ, אַף שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, וַה׳ יִסְלַח לוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת, וְאֵין עוֹלִים מֵהַקְּלִיפָּה לְגַמְרֵי עַד עֵת קֵץ, שֶׁיְּבוּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.
אַךְ הַחַיּוּת שֶׁבְּטִפּוֹת זֶרַע שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ לְבַטָּלָה, אַף שֶׁיָּרְדָה וְנִכְלְלָה בְּשָׁלשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת – הֲרֵי זוֹ עוֹלָה מִשָּׁם בִּתְשׁוּבָה נְכוֹנָה, וּבְכַוָּונָה עֲצוּמָה בִּקְרִיאַת־שְׁמַע־שֶׁעַל־הַמִּטָּה, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּמְרוּמָּז בַּגְּמָרָא: ״כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פִיּוֹת כוּ׳״, לַהֲרוֹג גּוּפוֹת הַחִיצוֹנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְבוּשׁ לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, וְעוֹלָה הַחַיּוּת מֵהֶם, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.
וְלָכֵן לֹא הוּזְכַּר עֲוֹן זֶרַע לְבַטָּלָה בַּתּוֹרָה בִּכְלַל בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת, אַף שֶׁחָמוּר מֵהֶן, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ בִּבְחִינַת הַגַּדְלוּת וְרִבּוּי הַטּוּמְאָה וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁמּוֹלִיד וּמַרְבֶּה בִּמְאֹד מְאֹד בְּהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, יוֹתֵר מִבִּיאוֹת אֲסוּרוֹת. רַק, שֶׁבְּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת מוֹסִיף כֹּחַ וְחַיּוּת בִּקְלִיפָּה טְמֵאָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם הַחַיּוּת בִּתְשׁוּבָה,
הגהה
מִפְּנֵי שֶׁנִּקְלְטָה בִּיסוֹד דְּנוּקְבָא דִקְלִיפָּה הַמְקַבֶּלֶת וְקוֹלֶטֶת הַחַיּוּת מֵהַקְּדוּשָּׁה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּזֶרַע לְבַטָּלָה, שֶׁאֵין שָׁם בְּחִינַת נוּקְבָא דִקְלִיפָּה, רַק שֶׁכֹּחוֹתֶיהָ וְחַיְילוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים לַחַיּוּת שֶׁבַּטִּפּוֹת, כַּיָּדוּﬠַ לְיוֹדְﬠֵי חֵן:
אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה רַבָּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ כִּזְכֻיּוֹת.
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵיזֶהוּ מְעֻוָּות שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקוֹן – זֶה שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר״, שֶׁאָז, גַּם אִם יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַעֲלוֹת הַחַיּוּת לִקְדוּשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְלַבְּשָׁה בְּגוּף בָּשָׂר וָדָם:
חולין ס״ד ב - הטקסט מספריא
לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים שֶׁלֹּא נִפְתְּחוּ עֵינֵיהֶם! מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.
תָּנוּ רַבָּנַן: גִּיעוּלֵי בֵּיצִים מוּתָּרוֹת, בֵּיצִים מוּזָרוֹת – נֶפֶשׁ יָפָה תֹּאכְלֵם, נִמְצָא עָלֶיהָ קוֹרֶט דָּם – זוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: וְהוּא שֶׁנִּמְצָא עַל קֶשֶׁר שֶׁלָּהּ. תָּנֵי דּוֹסְתַּאי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא עַל חֶלְבּוֹן שֶׁלָּהּ, אֲבָל נִמְצָא עַל חֶלְמוֹן שֶׁלָּהּ – אֲפִילּוּ בֵּיצָה אֲסוּרָה. מַאי טַעְמָא? דִּשְׁדָא תִּכְלָא בְּכוּלַּהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כְתִיל לְרַב אָשֵׁי: אִיפְּכָא תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, וְאַבָּיֵי הוּא דְּתָרְצַהּ נִיהֲלֵיהּ הָכִי.
אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִן לְבֵיצַת טְמֵאָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת בַּת הַיַּעֲנָה״, וְכִי בַּת יֵשׁ לָהּ לַיַּעֲנָה? אֶלָּא אֵיזוֹ – זוֹ בֵּיצָה טְמֵאָה. וְדִלְמָא הַיְינוּ שְׁמַיְיהוּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר״.
וְלָא? וְהָא כְּתִיב: ״אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה״? כְּיַעֲנָה זוֹ שֶׁמִּתְאַבֶּלֶת עַל בָּנֶיהָ. וְהָא כְּתִיב: ״וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה״? כְּיַעֲנָה זוֹ שֶׁשּׁוֹכֶנֶת עִם בָּנֶיהָ.
וְהָכְתִיב: ״תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בֵּיצָה, בֵּיצָה בַּת מֵימַר שִׁירָה הִיא? אֶלָּא, כְּתִיב ״הַיַּעֲנָה״, וּכְתִיב ״בַּת הַיַּעֲנָה״.
וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּפָסֵק סָפְרָא לִשְׁתֵּי תֵּיבוֹת, וּמִדְּפָסֵיק לְהוּ סָפְרָא
serves to include chicks of pigeons whose eyes have not yet opened in the prohibition against consuming swarming things. The Gemara responds: This prohibition is by rabbinic law, and the verse cited is a mere support for it. One who eats the embryo of a kosher bird is not liable to receive lashes.
§ The Sages taught in a baraita: Kosher eggs that have been boiled with non-kosher eggs are permitted. Unfertilized eggs are permitted, and one of strong constitution may eat them, even if the hen has sat on them for a long period of time. If a drop [koret] of blood is found on it, one discards the blood, which is the first stage of an embryo’s development, and eats the rest.
Rabbi Yirmeya said: And this applies when the blood is found on its knot, i.e., the place in the albumen where the embryo begins to develop, since this proves that tissue has not developed elsewhere in the egg. And so taught Dostai, father of Rabbi Aptoriki: The Sages taught that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its albumen, i.e., the knot; but if it is found on its yolk, even the rest of the egg is forbidden. What is the reason for this? It is that the decay has spread through all of it. Rav Geviha from Bei Ketil said to Rav Ashi: A tanna taught the opposite before Abaye, that one may eat the rest of the egg only when the blood is found on its yolk, and it is Abaye that corrected it in this manner.
§ Ḥizkiyya says: From where is it derived that the egg of a non-kosher bird is prohibited by Torah law? As it is stated: “And the daughter [bat] of the ya’ana” (Leviticus 11:16). But does the ya’ana have a daughter whose forbidden status would be different from that of its mother? Both daughter and mother should be included in the same prohibition. Rather, which is this? This is a non-kosher egg. The Gemara challenges: But perhaps this is their name, i.e., the bird is called bat ya’ana. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “The daughter of my people has become cruel, like the ye’enim in the wilderness” (Lamentations 4:3).
The Gemara persists: And is bat ya’ana not its name? But isn’t it written: “I will make a wailing like the jackals, and a mourning like the daughters [benot] of the ya’ana” (Micah 1:8)? The Gemara responds: The verse means: I will make mourning like this ya’ana that mourns for its children. The Gemara asks: But isn’t it written: “And benot ya’ana shall dwell there” (Isaiah 13:21)? The Gemara responds: Here too, the verse means: And they shall dwell there like this ya’ana that dwells with its children.
The Gemara asks: But isn’t it written: “The animals of the field shall honor Me, the jackals and the benot ya’ana” (Isaiah 43:20)? And if it enters your mind that the term bat ya’ana is referring to an egg, can an egg sing a song of praise to God? Rather, one must say: The ya’ana is written, and the bat ya’ana is also written, and both are acceptable names for this bird.
And still, the name here is different from those of other animals, in that the scribe splits it into two words: Bat ya’ana, even though it is one species. And from the fact that the scribe splits it
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.