(ו)
(ו) ולא ידע כו'. לפי מה שכתב המג"אפד צריך לומר דלשון ושכח והוציא שבש"עפה הוא דומיא דשמא ישכח ויוציא שבסוף סי' רנ"בפו, שפירושו ישכח להסירו ולהצניעו עיין שם במג"אפז.
ומה שכתב המג"א בסק"כפח דאם מתיירא כו', אי אפשר לומר דמיירי סמוך לחשכה ממש שפשע בזה, דאם כן מאי איכא בין החשיך בדרך לפושע, שהרי היתר הריצה הוא דוקא כשאי אפשר פחות פחות מד' אמות ברשות הרבים על כל פנים כמו שכתב המג"א בסקי"ח, אם כן מכלל דהיתר פחות פחות מד' אמות הוא יותר קרוב להתיר, ובפושע לא התירו אפילו פחות פחות מד' אמות אף על פי שאי אפשר בענין אחר, דכשאפשר בענין אחר גם בהחשיך בדרך לא התירו, אלא ודאי דהתם מיירי כשלא פשע. וכן משמע מסתימת לשון האגודהפט ורמ"אצ דמיירי כששכחו עליו ביציאתו, ולא כשיצא בו דוקא במזיד סמוך לחשכה ואחר כך שכחו, דהוי להו לפרש ולהזכיר סמוך לחשכה, אלא ודאי מיירי בכל גוונא ואפילו הכי אסורצא. ואף הט"זצב שחלק והתיר לרוץ כמו בחבילה, מכל מקום גם בחבילה המתירין עצמן דהיינו ספר התרומהצג והנמשכין אחריוצד התנו בפירוש כשאי אפשר בענין אחר שמתיירא כו', ובכי האי גוונא מודה רמ"א, כמ"ש המג"א. ולא אסרצה אלא משום דבעיר מסתמא אפשר לשומרו, כמבואר בהדיא בספר התרומהצו, שנתן טעם בזה לההיא דס"פ נוטלצז פעם אחת שכחו דסקיא כו'צח הובא ב"י סי' של"דצט ומג"א שםק, וכן כתב הר"ןקא. ומכאן הוציא האגודה דבריוקב. והנה לפי טעם הראשון של ספר התרומה, שאני הכא דפשע בשכחה, בודאי אין כוונתו לפי שהוציאו לשם סמוך לחשכה, דהא בגמרא לא נזכר כלל סמוך לחשכה, ואפשר דמבעוד יום הוה, ועוד דלפי זה עיקר הפשיעה מה שיצא סמוך לחשכה ולא השכחה, ומדקאמר שפשע בשכחה מכלל דאף כששכח מבעוד יום מיירי, ואפילו הכי אסור מב' טעמים. ואנן קיי"ל כטעם הב', שכן כתב גם הר"ן, ואם כן כשאי אפשר בענין אחר שרי לדעת המג"א וט"ז. ואף לספר התרומה צריך לומר דטעם הב' עיקר, או תרווייהו דווקא קאמר, דלטעם הראשון בלבדו קשה מגמרא דעבודה זרה דף [ע'] ע"אקג. דאין לומר דשאני התם שהכיס עליו ואין בו משום טילטול מוקצהקד אלא איסור פחות פחות מד' אמות, דזה אינו שהרי בא לתרץקה מארנקי שבחצר שאין שם אלא מוקצה לחוד, ואיסור פחות פחות מד' אמות לחוד ודאי חמיר מאיסור מוקצה לחוד, שהרי פחות פחות מד' אמות אסור אפילו בבין השמשות גבי עירוב בסי' שמ"טקו, עיין שם בב"יקז שכתב כן בשם התוס'קח והמרדכיקט שכתבו כן גבי עירובי תחומין, וטלטול מוקצה שרי בבין השמשות גבי עירוב כמבואר בעירובין דף ל"הקי גבי נפל עליו גל וכמ"ש בסי' שצ"דקיא (ובלאו הכי מבואר בספר התרומהקיב ובהגהות מיימוניותקיג ומרדכי ריש פרק כ"דקיד דאף במי שהחשיך בדרך ומטלטל פחות פחות מד' אמות איכא נמי איסור מוקצה, עיין במ"ש בסי' ש"אקטו).
אבל יש להסתפק בדעת האגודה ורמ"א, דאפשר שלא אסרו אלא כשאפשר לשמרו על ידי נכרי, אבל אם יצטרך לשמרו בעצמו עד למוצאי שבת אפשר דגם כן אין אדם מעמיד עצמו על זה, כמו בהושיט ידו מלאה פירות בסי' שמ"חקטז. והתםקיז אמרינן דאי אפשר כלל אבל הכא על כל פנים אפשר דאין אדם מעמיד. וספק זה הוא בלשון ספר התרומה שכתב או ליתן לשומר כו', אם דוקא תרוייהו קאמר או לא, דאף אם אי אפשר חייב לשמור בעצמו וכן משמע בהדיא בר"ןקיח. אלא דלפי זה צ"ע בגמרא דעבודה זרהקיט היה להם להחשיך שם בשוק, אף אם תמצי לומר דלא היה מזדמן להם שומר. ודוחק גדול לומר דבנהרדעא היו שכיחי לסטים כ"כ בשוקא דיהודאי עד שאי אפשר להחשיך שם עם כיסו, אבל לצאת עמו לפי שעה אפשר, וגם ר' יצחקקכ מיירי בכהאי גוונא, דאמורא הוי ליה לפרשקכא. וצריך עיוןקכב:
הערות
- פד. סק"י (דהכא מיירי במזיד, ולכן גם בסמוך לחשכה אסור).
- פה. ס"ח (ושכח והוציא לרה"ר, דהיינו שיצא במזיד ואח"כ שכח להסירו ולהצניעו, כמבואר בפנים סט"ז).
- פו. ס"ו. ולעיל שם סי"ז.
- פז. סקכ"ד. וראה גם לעיל שם.
- פח. גבי מי ששכח כיסו עליו בשבת, דאם מתיירא דהגוים יקחוהו בשוק רשאי לרוץ (כמבואר בפנים סי"ז).
- פט. ביצה פ"א סי' ה (שעליו קאי המ"א שם): אדם ששכח כיסו עליו בערב שבת.
- צ. סעיף יב (שהעתיק דינו של האגודה, בשינוי לשון): ששכח כיסו עליו בשבת.
- צא. לדעתם, והמ"א שם כתב להיתר כשמתיירא כו'.
- צב. סק"ו.
- צג. סי' רכה-ו.
- צד. הגהות מיימוניות פ"כ אות ה.
- צה. אגודה שם, שהובא ברמ"א שם (אף דמיירי בשכח).
- צו. סי' רכו (בטעם הב'): יכול לישב שם בעיר ולשמרו כו'.
- צז. קמב, ב.
- צח. מלאה מעות בסרטיא ... רב אשי אמר ... לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד.
- צט. ד"ה וכתב בעל התרומה.
- ק. סק"ב. וראה גם לקמן שם ס"ב.
- קא. שם (סו, א) ד"ה אלא.
- קב. שם, שאם הוא בעיר יתיר חגורו במקום שנזכר ולא יביאנו לביתו (וכן נתבאר בפנים סי"ח, באפשר לשמרו שם).
- קג. המוציא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד' אמות (אף דמיירי שהוציאו בשכחה).
- קד. כדלקמן סי"ט.
- קה. הספר התרומה.
- קו. ס"ג, וש"נ.
- קז. בסופו.
- קח. עירובין לד, א ד"ה ואמאי.
- קט. שם רמז תפז.
- קי. ע"א.
- קיא. ס"ב, וש"נ.
- קיב. סי' רכו.
- קיג. פ"כ אות ה.
- קיד. סי' תמז.
- קטו. קו"א סק"י.
- קטז. בשו"ע ס"א בדעת ויש אומרים שאם הוציא ידו משחשכה מותר להחזירה שמא ישליכה מידו ויבוא לידי חיוב חטאת. וראה לקמן שם קו"א סק"א.
- קיז. במי שהחשיך בדרך, כשמתיירא מלסטים ואי אפשר להוליכו פחות פחות מד' אמות, התירו לרוץ עם כיסו כו'.
- קיח. שם: ואפשר לו לישב ולשמור עד הערב.
- קיט. שם, שהתירו לו להוליכו פחות פחות מד' אמות.
- קכ. קנג, ב: מוליכו פחות פחות מד' אמות.
- קכא. וראה גם לעיל סי' רנד קו"א סק"ג. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כה.
- קכב. ראה בפנים סוף סי"ז (במוסגר). ובסי' שלד ס"ב: להושיב שם שומר או לשמור בעצמו.
עירובין ל״ד א - הטקסט מספריא
אַמַּאי? נֵימָא: כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵי אַמְטוֹיֵי מָצֵי מַמְטֵי לֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָא אַמְטְיֵיהּ — כְּמַאן דְּאַמְטְיֵיהּ דָּמֵי!
אָמַר רַבִּי זֵירָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר שַׁבָּת.
אֵיתִיבֵיהּ: נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בַּכּוֹתֶל, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בְּרֹאשׁ הַשּׁוֹבָךְ אוֹ בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב.
וְאַמַּאי? הָכִי נָמֵי נֵימָא: הוֹאִיל וְיָכוֹל לִנְטוֹתוֹ וְלַהֲבִיאוֹ לְתוֹךְ עֲשָׂרָה! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הָכָא בְּמִגְדָּל מְסוּמָּר עָסְקִינַן.
רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּמִגְדָּל שֶׁאֵינוֹ מְסוּמָּר, וְהָכָא בְּמִגְדָּל אָרוֹךְ עָסְקִינַן, דְּאִי מַמְטֵי לֵיהּ פּוּרְתָּא, אָזֵיל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת.
הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִיכָּא כַּוְּותָא וּמִתְנָא — לַיְיתֵיהּ בְּכַוְּותָא וּמִתְנָא! דְּלֵית לֵיהּ כַּוְּותָא וּמִתְנָא.
נְתָנוֹ בְּבוֹר אֲפִילּוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה וְכוּ׳. הַאי בּוֹר דְּקָאֵי הֵיכָא? אִילֵּימָא דְּקָאֵי בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד —
Why must one actually bring the eiruv to the place where he wishes to establish his residence? Let us say: Since if he wished to bring the eiruv there he could bring it, even though he did not bring it, it is considered as though he did bring it there. This follows the same reasoning proposed by Rav Yirmeya in the case of the basket: Since one can tilt it. The fact that this reasoning is not employed here indicates that the potential to do something is insufficient; rather, the deed must actually be done.
Rabbi Zeira said: The fact that one must bring his eiruv the day before to the spot that he wishes to establish as his place of residence, and the potential to bring it there does not suffice, is a decree due to a Festival that occurs after Shabbat. In that case, the eiruv is valid for the Festival only if it was brought there before Shabbat, for it cannot be carried there on Shabbat. Since one cannot actually bring the eiruv there, it cannot be said: It is considered as though he did bring it there because had he wished to bring the eiruv he could have. Consequently, the Sages decreed that in all cases, the eiruv is only valid if it was actually brought to the designated spot, lest one come to think that even on a Festival that occurs after Shabbat it need not be brought there.
Rav bar Shabba raised another objection from a different baraita: With regard to one who intended to establish his Shabbat residence in the public domain and placed his eiruv in a wall that is more than four cubits away from that location; if he placed the eiruv below a height of ten handbreadths above the ground, his eiruv is a valid eiruv; but if he placed it above ten handbreadths, his eiruv is not a valid eiruv because he is in a public domain while his eiruv is in a private domain. If one intended to establish his Shabbat residence on top of a dovecote or on top of a large cupboard, if he placed the eiruv in the dovecote or cupboard above ten handbreadths from the ground, his eiruv is a valid eiruv because both he and his eiruv are in a private domain; but if he placed it below ten handbreadths, the area in which he placed his eiruv is considered a karmelit, and his eiruv is not a valid eiruv because he cannot transport his eiruv from there to his own domain on Shabbat.
Why should this be so? Here too, let us say that his eiruv should be valid even if it was placed below ten handbreadths, since one can tilt the cupboard and bring it to within ten handbreadths from the ground, in which case he and his eiruv would be in the same domain. Rabbi Yirmeya said: Here, we are dealing with a cupboard that is nailed to the wall so that it cannot be tilted.
Rava said: Even if you say that it is referring to a cupboard that is not nailed to the wall, here, we are dealing with a very tall cupboard, such that were one to tilt it a little in order to bring the top of the cupboard within ten handbreadths from the ground, the top of the cupboard would project beyond the four cubits that constitute one’s Shabbat residence.
The Gemara asks: What, exactly, are the circumstances? If it is referring to a case where the cupboard has a window, and one has a rope at hand, let him bring it by means of the window and rope. In other words, let him lower the rope through the cupboard’s window and bring the eiruv with it, and he will not have to move the entire cupboard. The Gemara answers: Here we are dealing with a case where it does not have a window, and he does not have a rope at hand.
We learned in the mishna: If one placed the eiruv in a pit, even if it is a hundred cubits deep, his eiruv is a valid eiruv. The Gemara asks: This pit, where is it situated? If you say that it is situated in the private domain,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 24 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת יח מאותו ספר עירובין לד, ב · עירובין לה, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיד דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת א מאותו ספר עירובין לד, ב · עירובין לה, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסו דין מי שהחשיך לו בדרך עירובין לד, א · עירובין דף ל"ה
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ה (סי' שח-שכא) שיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת שם לד, ב · עירובין לה, א
- לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה ב עירובין לד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שיג טלטול דלת וחלון והמנעול בשבת יט מאותו ספר עירובין לד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלו אם מותר לילך ע"ג העשבים וכן באילן ד מאותו ספר עירובין לד, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים ג מאותו ספר עירובין לד , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצד ספק עירוב מה דינו ג מאותו ספר עירובין לד , ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז במקום מצוה וחולי ו. במלאכות דאורייתא במקום מצוה עירובין לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסא זמן הדלקת נרות לשבת ושם לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלו אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן עירובין לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמט דין ארבע אמות ברשות הרבים עירובין לד , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רנט כמה דיני הטמנה וטלטולם ז מאותו ספר עירובין לה, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שכח דין חולה בשבת מאותו ספר עירובין לה, רע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שצד ספק עירוב מה דינו א מאותו ספר עירובין לה , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה לב מאותו ספר עירובין לה, ב
- שו"ת סימן יא עירובין דף ל"ה סוף ע"ב
- שו"ת סימן כח , ואף עירובין דף ל"ה סוף ע"ב
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' סט (סד) יפה עירובין לה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה עירובין לה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רנט כמה דיני הטמנה וטלטולם עירובין לה, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכח דין חולה בשבת שם לה, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלח דברים האסורים בשבת משום השמעת קול עירובין לה, ב

