(ג)
(ג) לאחר שקיבל כו'. הנה הדרכי משהכד התיר מבעוד יום, והיינו לאחר קידוש כדמייתי מעובדא דרבינו קלונימוסכה. ועל זה תמה המ"אכו דאף האור זרועכז מודה מבעוד יום, דודאי בשביל שקיבל שבת לא נאסר באכילה מועטת, כיון דקיימא לןכח אוכל והולך עד שתחשך מה לי קיבל שבת מה לי לא קיבל, והיינו כשיאכל סעודת שבת משתחשך, אבל כשאוכלה גם כן מבעוד יום הרי דינה כשתחשך ממש שאסור אפילו אכילה מועטת לדעת האור זרועכט ומגן אברהם. ומה שכתב המ"א ולאפוקי מרבינו קלונימוס, דלכאורה הוא תמוה דלמא רבינו קלונימוס אכל גם כן מבעוד יום, כדמשמע לישנא דתשובות אור זרועל דבערב שבת כו'. וחילוק זה בין אוכל מיד לאוכל לאחר זמן מוכרח הוא ג"כ ממ"ש המ"א בסי' רע"גלא, דכשאוכל מיני תרגימא יוצא ידי קידוש, ולא כתב דעכ"פ מצוה שלא לעשות כן, וע"כ צריך לומר דמיירי אף כשאינו רוצה לסעוד מיד אלא לאחר זמןלב, ולא פירש כן בהדיא דסמך על מ"ש כאן, והתם עיקרא דדינא אתי לאשמועינן. ובהא אתי שפיר מ"ש בטור ושו"עלג שם לחם ויין דוקא, משום דאינהו מיירי באוכל מיד, דאל"כ אף שיאכל באותו מקום לא יצא כמ"ש רמ"א שם ס"ג בהג"הלד.
ומיהו לפי מ"ש ב"י בסי' תע"אלה כרשב"םלו, וע"ש ברשב"םלז שפירש פרפרת דברכותלח (ע"ש בגמראלט דמיירי בשבת) כפירש"י שםמ, ולדידן קיי"ל כתוס' שםמא, עיין סי' קע"ומב. וע"כ צריך לומרמג דשאני התםמד שאוכל סמוך לסעודה ממש כל מילי פותחים בני מעיים ומושכים לבו למאכל, משא"כ בערב פסח שאוכל מבעוד יום, אף שפותח מעיו מכל מקום מיד שגמר נסתמה האצטומכא ונשאר שבע אם אוכל מין דגן המשביע עיין מ"א סי' רצ"אמה. ואי אפשר לומר שבשבתמו יהיה להפך מבערב פסח.
ומיהו י"למז כמ"ש הרשב"א בברכותמח (דף י"ז ע"א, ע"גמט) שפרפרת היא פת הבאה בכסנין שנאכלת לתענוג ולמתיקה להנאת עצמם ולא להשביענ (וכן משמע בשלטי גיבורים שםנא דדוקא מיני מגדים גוררים או קיוהא כירקות), ולא סתם מזון מה' מינים. ולפי זה יפה נהגו לאכול מיני מתיקה (או מרקחת שיש בה קיוהא) לפני הסעודה, לפי שהם כפרפרת דמתניתין דמיירי בשבת כמבואר בגמרא שם. וע"ש ברשב"א (דף ט"ז ע"ג) דבפרפרת אין לחוש ג"כ לקדימת המוציא כיון שהוא צורך הפת. והאוכלים הגרימזי"ל ודאי לא היו ממשיכים לבם על ידי כן לאכילה למזון ולשובע, לכן אסר להם האור זרוענב, ופליג על רבינו קלונימוס. אבל לשינוייא קמאנג יש לומר דאור זרוע מיירי זמן מה לפני הסעודהנד משא"כ רבינו קלונימוס אכל אחר הקידוש וצ"ע:
הערות
- כד. אות ד (בשם אור זרוע הל' ער"ש סי' כא).
- כה. פרדס רש"י ע' קפט. אור זרוע ודרכי משה שם.
- כו. ס"ק ו.
- כז. בשם הרא"ם.
- כח. פסחים צט, ב (וכדלעיל ס"ט).
- כט. בשם הרא"ם.
- ל. אור זרוע שם בשם תשובות, שכן נהג רבינו קלונימוס.
- לא. ס"ק יא. ולקמן שם ס"ז.
- לב. ראה לקמן שם: בין מיד בין לאחר זמן.
- לג. סעיף ה.
- לד. ולקמן שם ס"ה.
- לה. ד"ה ומ"ש אבל.
- לו. פסחים קז, ב ד"ה תרגימא: פירות ובשר (שמותר לאכול מעט בערב פסח עד הלילה).
- לז. שם ד"ה בירקא: דמגרר ליבא למיכל כו' כדמוכח נמי בברכות שהיו רגילין לאכול פרפרת קודם אכילת הפת לגרר את הלב.
- לח. במשנה מב, א: בירך על הפרפרת שלפני המזון.
- לט. מב, ב.
- מ. ד"ה ברך: פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים.
- מא. ד"ה ברך: דפרפרת כו' דמברכין עליה בורא מיני מזונות.
- מב. סעיף א: הפרפרת דהיינו פרורי פת דק דק. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה לוח ברכת הנהנין פ"ה הי"ב: ופרפראות, הג"ה, שברכתן בורא מיני מזונות.
- מג. ליישב הטעם, שבמס' ברכות מבואר שפרפראות של מיני דגן פותחים את בני המעיים, ובפסחים מבואר שאין פותחים בני המעיים אלא מיני פירות ובשר.
- מד. במס' ברכות.
- מה. ס"ק ז. ולקמן שם ס"ג, דמיד סמוך לאכילה עדיין האצטומכה פתוחה.
- מו. כדלעיל, שאסור דוקא כשהוא סמוך לסעודה.
- מז. יש לתרץ באופן אחר.
- מח. מא, ב.
- מט. בדפוס אמשטרדם תע"ה.
- נ. ראה גם לקמן סי' תעא ס"ב (גבי ערב פסח עד הלילה): אבל מותר לאכול כו' או מעט תבשיל העשוי מחמשת המינים שנתבשלו במי פירות.
- נא. בברכות (ל, א אות ד).
- נב. בשם הרא"ם.
- נג. דלעיל, שלדידן כל מיני מזונות פותחים בני מעיים בסמוך לסעודה ממש.
- נד. ולכן אסר.
פסחים צ״ט ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נָמֵי. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ — הָנֵי מִילֵּי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְמַצָּה מוֹדֶה.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דַּאֲסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי. אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נָמֵי אָסוּר.
וּבָעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימָא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?
MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
פסחים ק״ז ב - הטקסט מספריא
וְאָתֵי לְאִימְּנוֹעֵי מִלְּמִיעְבַּד פִּסְחָא. אוֹ דִילְמָא, סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן — וּמִשּׁוּם מַצָּה, דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלַהּ לְמַצָּה אֲכִילָה גַּסָּה.
אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: אֲפִילּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא רָגִיל לֶאֱכוֹל בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת — אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא יֹאכַל עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן, הַיְינוּ רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס.
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה תְּנַן, מַאי רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס? חָל אִיסּוּר עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא! אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה תְּנַן.
סוֹף סוֹף מַאי רְבוּתֵיהּ דְּאַגְרִיפַּס, הָא מָטְיָא לֵיהּ זְמַן אִיסּוּרָא! מַהוּ דְּתֵימָא תֵּשַׁע שָׁעוֹת לְאַגְרִיפַּס כְּאַרְבַּע שָׁעוֹת דִּידַן דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר רַבִּי (יוֹסֵי): אֲבָל מְטַבֵּיל הוּא בְּמִינֵי תַּרְגִּימָא. רַבִּי יִצְחָק מְטַבֵּיל בְּיַרְקֵי. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַשַּׁמָּשׁ מְטַבֵּיל בִּבְנֵי מֵעַיִין וְנוֹתְנָן לִפְנֵי הָאוֹרְחִים.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים״.
רָבָא הֲוָה שָׁתֵי חַמְרָא כּוּלֵּי מַעֲלֵי יוֹמָא דְפִיסְחָא, כִּי הֵיכִי דְּנִיגְרְרֵיהּ לְלִיבֵּיהּ דְּנֵיכוֹל מַצָּה טְפֵי לְאוּרְתָּא. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּחַמְרָא מִיגְרָר גָּרֵיר, דִּתְנַן:
and he will end up refraining from performing the Paschal lamb? Or perhaps we learned this halakha in the mishna as pertaining to the time adjacent to the lesser minḥa, and the reason for the prohibition is due to matza. If one eats shortly before nightfall, perhaps he will come to eat the matza as an act of excessive eating, when one forces himself to eat despite the fact that he has no desire to do so.
Ravina said: Come and hear a solution from a baraita: Even King Agrippa, who regularly eats every day at nine hours, i.e., three hours before sunset, on that day of Passover eve, he may not eat until dark. Ravina infers from this baraita: Granted, if you say that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa, this is why his actions are accounted to the greatness of Agrippa, as he refrained from eating despite the fact that the prohibition had not yet gone into effect.
However, if you say that we learned in the mishna that one may not eat adjacent to the greater minḥa, what is the greatness of Agrippa? The prohibition against eating had already taken effect at the outset, right after midday. Rather, it must be that we learned in the mishna that it is prohibited to eat adjacent to the lesser minḥa, and Agrippa was praised for changing his regular routine, despite the fact that he was not obligated to do so.
However, the question still remains: Ultimately, what is the greatness of Agrippa? The time of the prohibition had arrived. Although the ninth hour begins shortly before the prohibition goes into effect, Agrippa’s meal would presumably extend into the time when it is prohibited to eat, and therefore it was indeed prohibited for him to start his meal at the regular time. The Gemara answers: Since Agrippa was accustomed to eating in the afternoon, it might have been thought that he should be permitted to eat at this hour on Passover eve as well. Lest you say that since Agrippa would not eat during the morning like most people, nine hours for Agrippa is considered like four hours for us, the baraita therefore teaches us that we do not distinguish between Agrippa and anyone else in this regard.
Rabbi Yosei said: It is prohibited to eat a proper meal from minḥa time onward; however, one may dip and eat types of refreshments, e.g., fruit or meat that do not constitute a full meal and will not fill one’s stomach. The Gemara relates that Rabbi Yitzḥak would dip and eat vegetables. That opinion, that it is permitted to snack after minḥa time on Passover eve, was also taught in a baraita: During the afternoon of Passover eve, the waiter may dip in the intestines of the animals that had been slaughtered in preparation for the Festival meals and place them before the guests who had registered for the Paschal lamb. This was done to whet their appetites, so they would eat the Paschal lamb and matza that evening with greater relish.
The baraita continues: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “Break up for yourselves a fallow ground, and do not sow among thorns” (Jeremiah 4:3). This verse teaches that one must undertake preparations to achieve positive results. Similarly, one should eat a small amount in the afternoon to enable him to consume more in the evening.
The Gemara relates that Rava would drink wine the entire day of Passover eve, so as to whet his appetite to enable him to eat more matza at night. Rava said: From where do I say it, that wine whets the appetite? As we learned in a mishna:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.