(ז)
(ז) והבישול כגון כו'. מ"אפד (אף אם תמצי לומר שזה אינו לפי משמעות התוס'פה ומרדכיפו וש"עפז ורמ"אפח דלא הקילו אלא בלאקשי"ן לפי שהן דקין יותר, מכל מקום יש לסמוך בזה על הכרעת סמ"גפט והג"מצ שבב"יצא, וכן משמע בר"ןצב, כיון דבלאו הכי לא קיימא לן כר"ת גם בחלהצג כמו שכתב המ"אצד דלא כש"ךצה, וכן בדין דהחולקים על ר"ת המה הרבים ובתראיצו):
הערות
- פד. סקל"ו. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 22.
- פה. ברכות לז, ב ד"ה לחם. וראה פסחים לז, ב ד"ה דכולי.
- פו. פסחים רמז תקצב.
- פז. סי"ג.
- פח. שם.
- פט. עשין כז.
- צ. הל' ברכות פ"ג דפוס קושטא.
- צא. ד"ה והגהות.
- צב. פסחים יא, ב ד"ה הילכך.
- צג. ראה שו"ע יו"ד סי' שכט ס"ג.
- צד. סקל"ב.
- צה. יו"ד שם סק"ד.
- צו. וראה גם ב"י סד"ה כל דבר. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סג.
משנה תורה, הלכות ברכות ג׳ - הטקסט מספריא
חמשה מינין הן החיטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הכוסמין ממין החיטין ושבולת שועל ושיפון ממין השעורים וחמשה מינין האלו כשהן שבלים נקראים תבואה בכל מקום ואחר שדשין וזורין אותן נקראין דגן וכשטוחנין אותן ולשין את קמחן ואופין אותן נקראין פת והפת הנעשה מאחד מהן היא הנקראת פת בכ"מ בלא לווי.
האוכל פת חייב לברך לפניה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ולאחריה ארבע ברכות אכל דגן שלוק כמו שהוא מברך לפניו בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות רבות אכל קמח מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות רבות.
קמח של אחד מחמשת המינין ששלקוהו וערבו במים או בשאר משקים אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעסו מברך עליו בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה ועל הכלכלה ואם היה רך כדי שיהיה ראוי לשתייה מברך עליו בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.
קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו בין שעירבו עם דברים אחרים כגון לביבות וכיוצא בהן וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה וכן כל תבשיל שערב בו מחמשת המינין בין קמח בין פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות.
בד"א כשהיה המין הזה חשוב אצלו ולא היה טפלה אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה וזה כלל בברכות כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה בין שהיתה הטפלה מעורבת עם העיקר בין שלא היתה מעורבת.
כיצד היא הטפלה המעורבת כגון לפת או כרוב שבשלו ועירב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו אינו מברך עליו בורא מיני מזונות שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה שכל דבר שמערבין אותו לדבק או כדי ליתן ריח או כדי לצבוע את התבשיל הרי זו טפלה אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר לפיכך מיני דבש שמבשלין אותן ונותנין בהן חלב חטה כדי לדבק ועושין מהן מיני מתיקה אינו מברך עליו בורא מיני מזונות מפני שהדבש הוא העיקר.
כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת הרי שצריך לאכול דג מליח ואכל הפת עמו כדי שלא יזיק המלח גרונו ולשונו הרי זה מברך על המליח ופוטר את הפת מפני שהפת טפלה לו וכן כל כיוצא בזה.
הפת שפתת אותה פתים ובשלה בקדרה או לשה במרק אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחלה המוציא ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות.
עיסה שנאפת בקרקע כמו שהערביים שוכני המדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ואם קבע מזונו עליה מברך המוציא וכן עיסה שלשה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה והיא הנקראת פת הבאה בכסנין אף על פי שהוא פת מברך עליה בורא מיני מזונות ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא.
אורז שבישלו או שעשה ממנו פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות ובלבד שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו אבל פת דוחן או פת של שאר מיני קטנית בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות.
כל שמברכין עליו בתחלה המוציא מברכין לאחריו בסוף ברכת המזון כסדרה ארבע ברכות וכל שמברכין עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכין בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז.
במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל.
וזו היא ברכה אחת מעין שלש:ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית ושהנחלת את אבותינו רחם יי' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה ברוך אתה יי' על הארץ ועל המחיה ובשבתות וימים טובים אומר בברכה זו בכללה מעין קדושת היום כדרך שמזכיר בברכת המזון.
שולחן ערוך, יורה דעה שכ״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
עִסָה שֶׁבְּלִילָתָהּ (רַכָּה) עָבָה, וְגִלְגְּלָהּ עַל דַּעַת לְבַשְּׁלָהּ אוֹ לְטַגְּנָהּ אוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ סֻפְגָּנִין אוֹ לְיַבְּשָׁהּ בַּחַמָּה, וְעָשָׂה כֵּן, פְּטוּרָה. גִּלְגְּלָהּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּהּ לֶחֶם, וְנִמְלַךְ לְבַשְּׁלָהּ אוֹ לְטַגְּנָהּ אוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ סֻפְגָּנִין אוֹ לְיַבְּשָׁהּ בַּחַמָּה, חַיֶּבֶת, שֶׁכְּבָר נִתְחַיְּבָה מִשְּׁעַת גִּלְגּוּל. גִּלְגְּלָהּ עַל דַּעַת סֻפְגָּנִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹתָהּ לֶחֶם, חַיֶּבֶת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 22 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין יג מאותו ספר פסחים לז , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין טו מאותו ספר פסחים לז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין יז מאותו ספר פסחים לז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסא דיני אפיית המצה ובאיזה מצה יוצא ידי חובתו מאותו ספר פסחים לז, א
- ספר השיחות ש"פ נצבים, תש"ז פסחים לז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסא דיני אפיית המצה ובאיזה מצה יוצא ידי חובתו פסחים לז, א
- אגרות קודש כרך ח ב'תיד פסחים יא, א
- אגרות קודש כרך ט ב'תתכה פסחים יא, א
- אגרות קודש כרך יט ז'קלו פסחים יא, רע"א
- לקוטי שיחות כרך לא מפתחות מפתח ענינים ב ביעור חמץ פסחים יא, א
- לקוטי שיחות כרך לא הוספות שמות פסחים יא, א
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות ויקרא פסחים יא, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד פסחים יא, א
- תורת מנחם פורים (מאמר א), ה'תשי"ז פסחים יא, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשח"י פסחים יא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ז פסחים יא, א
- מאמרים מלוקטים חלק ב אור ליום ג', יו"ד כסלו ה'תשמ"א פסחים יא, א
- תורת שמואל תרל"א ת"ר נר חנוכה כו' פסחים יא, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן קסח (ו) מאותו ספר פסחים יא, ב
- רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה פסחים יא:
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמה דין ביעור חמץ פסחים דף י"א,
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח פסחים יא, א