ט
ט אבל אם לא הטעהו אלא הכניסם שלא מדעתו לחצרו (ב) אם הוא חצר העומדת לשכר אינו רשאי להשליכם כלל לשוק עד שיודיעו תחלה ואם אינה עומדת לשכר רשאי להשליכם לשוקסה ומודיעו אחר כךסו אבל אינו רשאי לשכור פועלים מדמיהםסז.
ואם מילא חצרו כדי יין וכדי שמןסח שלא מדעתוסט הרי זה נכנס ויוצא כדרכו ואינו חושש אם משברם דרך הילוכו שלא בכוונהע אבל בכוונה אינו רשאי לשבר אלא להוציאם לשוקעא וכן כל כיוצא בזה:
הערות
- סה. רבנו ירוחם מישרים נתיב ל ח"א (פג, ב). הובא ב"י סי' שיט. וכ"מ טור ושו"ע סי' שעח ס"ו (דיש לו רשות להוציאו), דלא כסמ"ע סי' שיט ס"ק א (דאינו רשאי להוציאו).
- סו. כדלעיל ס"ח.
- סז. סמ"ע שם, להרא"ש ב"מ פ"ח סי' כו, והטור סי' שיט.
- סח. ברייתא ב"ק כה , א. טור סוס"י שעט.
- סט. ראב"ד ומ"מ הל' חובל פ"ו ה"ה. טור שם. הובא בסמ"ע שם ס"ק ד.
- ע. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם ס"ד.
- עא. ראה טור ושו"ע סי' שעח ס"ו.
משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ו׳:ה׳ - הטקסט מספריא
ב הרי שמילא חצר חבירו כדי יין ושמן אפילו הכניסם ברשות הואיל ולא קיבל עליו בעל החצר לשמור הרי זה נכנס ויוצא כדרכו וכל שישתבר מן הכדים בכניסתו וביציאתו הרי הוא פטור עליהן. ואם שברן בכוונה אפילו הכניסם בעל הכדים שלא ברשות הרי זה חייב לשלם [וכן כל כיוצא בזה].
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.