ה
ה כל החומד ביתו או כליו של חבירונז או כל דבר שאפשר שיקחם ממנו רק שאין בדעתו למכרם והוא הרבה עליו רעים או שהפציר בו בעצמו עד שמכרם לו הרי זה עובר בלא תחמודנח. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד כמו שכתובנט לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לךס.
ומשעה שנפתה בלבו וחשב האיך יקנה חפץ זה עבר בלא תתאוהסא כי אין תאוה אלא בלב בלבדסב.
והתאוה מביא לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל והגזל מביא לידי שפיכות דמיםסג הא למדת שהמתאוה לשל חבירו עובר בלאו אחד והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בו או בבקשה ממנו בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים הרי זה עובר בשני לאוין לכך נאמר לא תחמוד ולא תתאוהסד:
הערות
- נז. אבל לא בשל נכרי (ראה קו"א ס"ק ו), שבלא תחמוד כתיב רעך (לעיל או"ח סי' תמ קו"א ס"ק יא).
- נח. שמות כ, יד. גמרא ה, סע"ב. טור ושו"ע סי' שנט ס"י.
- נט. דברים ז, כה.
- ס. רמב"ם הל' גזלה פ"א ה"ט, ממכילתא יתרו פרשה ח. זהר ח"ג רסא, א. טור ושו"ע שם. סמ"ע שם ס"ק יז. וראה הר המלך ח"ז ע' תקמד-תקמז.
- סא. דברים ה, יח.
- סב. רמב"ם שם ה"י. טור ושו"ע שם.
- סג. רמב"ם שם הי"א. טור ושו"ע שם סי"א.
- סד. רמב"ם שם הי"ב. טור ושו"ע שם סי"ב.
משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר [ה] בלא תעשה שנאמר לא תחמוד. ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד. כענין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך חימוד שיש בו מעשה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.