ד
ד אסור לעשוקלד את חבירו אפילו כל שהואלה שנאמרלו לא תעשוק את רעך. ואיזהו עושק זה הבא ממון חבירו לידו ברצון הבעלים כגון שיש לחבירו בידו הלואה או שכירות ואינו רוצה לשלםלז (או (ג) שמדחהו בלך ושוב לך ושובלח). ולאו זה אינו אלא בישראל אבל לא בנכרי שנאמר רעךלט.
והוא שאין חילול השם בדברמ כגון שלוה מנכרי ומת הנכרי (ד) רשאי לכחש לבנו שאינו יודע בבירור שהוא משקרמא אבל כשהנכרי יודע שהוא משקר אסור לכחש לו שום דבר מפני חילול השם.
ואף במקום שאין הנכרי יודע אינו רשאי אלא להפקיע הלואתו או שאר חובו שהוא חייב להנכרימב (ה) אבל כשהחפץ של הנכרי הוא בעין אסור לכפור בו שהרי זו גזלה ממשמג.
ולא עוד אלא אפילו קנה חפץ מנכרי אסור להטעותו בחשבוןמד בנתינת מעות בעד החפץ כמו שנאמרמה וחשב עם קונהו שהרי אין הנכרי מקנה לו החפץ אלא בעד סכום הדמים שפסק לו והמטעהו בחשבון המעות הרי זה כגונב החפץמו ולא כמפקיע חובו. ואפילו גניבת דעת שאין בה חסרון מעות אסורה במקח וממכר כמ"ש בהלכות אונאהמז.
ומכל מקום אם הנכרי טעה מעצמו מותרמח אם לא יהיה חילול השם בדברמט מפני שלא יוודע לו. ונכון שיאמר לו הישראל ראה שעל חשבונך אני סומךנ.
ואם משכן נכרי חפץ לישראל (ו) יש מתיריןנא להשתמש בו אף על פי שבישראל כיוצא בזה הרי זה גזלןנב (מפני ששולח יד בפקדוןנג בנכרי אין בו משום שליחות יד שנאמרנד אם לא שלח ידו במלאכת רעהו רעהו ולא של נכרי כי שליחות יד אינה גזלה לגמרי אלא שמשתמש בפקדון לצורך עצמו ומה שיתקלקל בתשמישו דעתו לשלם לונה ולא אסרה תורה בנכרי אלא לגזול ממנו לגמרי שלא על דעת לשלםנו):
הערות
- לד. רמב"ם הל' גזלה פ"א ה"ב. טור סי' שנט ס"ז. שו"ע שם ס"א.
- לה. שו"ע שם. וראה גם לעיל ס"א.
- לו. ויקרא יט, יג. רמב"ם שם ה"ד.
- לז. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם ס"ח.
- לח. כדלעיל הל' הלואה ס"ד (לענין הלואה), ולקמן הל' שאלה סי"ד (לענין שכר שכיר), וש"נ. וראה קו"א ס"ק ג.
- לט. כסף משנה שם ה"ב, עפ"י ב"ק קיג, ב שהפקעת הלואתו מותרת. שו"ע סי' שסט ס"ו. רמ"א סי' שמח ס"ב. וראה גם לקמן סכ"ג. לעיל או"ח סי' תמ קו"א ס"ק יא.
- מ. רבי עקיבא קיג, א. רש"י שם ד"ה במוכס, ושם ע"ב ד"ה בהפקעת. טור סי' שמח ס"ג. רמ"א שם ס"ב. וראה גם לעיל הל' עדות ס"ג. הל' מציאה ופקדון סל"ח. ואם הוא אנוס, ראה לקמן הל' נזקי ממון ס"א (במוסגר).
- מא. כסף משנה שם פ"ה הי"א. וראה פתחי חושן הל' גנבה פ"א ע' ה.
- מב. רש"ל ביש"ש פ"י סי' כ. ש"ך סי' שמח ס"ק ג. וראה גם לעיל או"ח קו"א שם. לקמן סט"ו (במוסגר).
- מג. כשגופו שייך לנכרי, אף שהוא ביד ישראל (ראה קו"א ס"ק ה). ואפילו הוא משכון ביד ישראל (ראה קו"א ס"ק ו).
- מד. רמב"ם פ"ז מהל' גנבה ה"ח. מרדכי רמז קנח, בשם ראבי"ה. וראה גם לעיל הל' אונאה סי"א. הל' מדות ס"ב.
- מה. ויקרא כה, נ. רבי עקיבא בברייתא קיג, רע"ב. רמב"ם שם. לעיל שם.
- מו. רש"ל שם. וראה גם לעיל שם ושם.
- מז. סי"ב, וש"נ.
- מח. שמואל ב גמרא ב"ק שם . רמב"ם הל' גזלה ואבדה פי"א הל' ד. מרדכי שם. רמ"א שם.
- מט. רש"י שם ד"ה טעותו.
- נ. רב כהנא שם (וכפי' הא' ברש"י שם ד"ה ואמר). רמב"ם שם ה"ה (וצריך שיאמר לו). מ"מ שם (ממדת חסידות).
- נא. ט"ז יו"ד סי' קכא ס"ק יא, וש"ך שם ס"ק יט. וכ"ה לעיל או"ח סי' תעב ס"ו (בסתם).
- נב. ראה לעיל הל' הלואה סוף סי"ב (אינו רשאי להשתמש בהם).
- נג. ראה לעיל הל' הלואה סכ"א-ב (משכון כפיקדון וחמור ממנו). הל' מציאה ופיקדון סכ"ח (איסור שליחת יד בפיקדון).
- נד. שמות כב, ז, י. מכילתא דרשב"י פכ"ב, ו.
- נה. ראה לעיל הל' מציאה ופיקדון סכ"ח (מתי הוא שליחות יד ומתי הוא שואל שלא מדעת כגזלן). לקמן סט"ו (שכשנהנה שלא מדעתו ומחסרו ממון הוי גזילה).
- נו. ראה קו"א ס"ק ו. פתחי חושן הל' גנבה ע' ט.
משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ג ואסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו עכו"ם [א] אסור לגזלו או לעשקו. ואם גזלו או עשקו יחזיר.
משנה תורה, הלכות גניבה א׳ - הטקסט מספריא
כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא תגנוב. ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבתו תורה לשלם. ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון עכו"ם ואחד הגונב את הגדול או את הקטן.
אסור לגנוב כל שהוא דין תורה. ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב על מנת להחזיר או על מנת לשלם הכל אסור שלא ירגיל עצמו בכך.
אי זהו גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים. כגון הפושט ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואים וכן כל כיוצא בזה. אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן. לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב אף על פי שהבעלים יודעים בשעה שגנב.
גנב שהעידו עליו עדים כשרים שגנב חייב לשלם א שנים לבעל הגניבה. אם גנב דינר משלם שנים. גנב חמור או כסות או גמל משלם שנים בדמיה נמצא מפסיד כשיעור שבקש לחסר את חבירו.
ב גנב שהודה מעצמו שגנב משלם את הקרן ופטור מן הכפל שנאמר אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים ולא המרשיע את עצמו משלם שנים. והוא הדין לכל הקנסות שהמודה בהן פטור.
תשלומי כפל נוהגין בכל חוץ משה ושור שהגונב את השור או את השה וטבח או מכר משלם על השה תשלומי ארבעה ועל השור תשלומי חמשה.
ג אחד האיש ואחד האשה שגנבו חייבין לשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. היתה אשת איש שאין לה לשלם הרי הכפל עליה חוב עד שתתגרש או ימות בעלה ובית דין נפרעים ממנה.
קטן שגנב פטור מן הכפל ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו. ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן ואפילו לאחר שהגדיל.
העבד שגנב פטור מן הכפל ובעליו פטורין שאין אדם חייב על נזקי עבדיו אע"פ שהן ממונו מפני שיש בהן דעת ואינו יכול לשמרן שאם יכעיסנו רבו ילך וידליק גדיש באלף דינר וכיוצא בזה משאר נזקין. נשתחרר העבד חייב לשלם את הכפל.
ראוי לבית דין להכות את הקטנים כפי כח הקטן על הגנבה כדי שלא יהיו רגילין בה. וכן אם הזיקו שאר נזקין. וכן מכין את העבדים שגנבו או שהזיק מכה רבה כדי שלא יהיו רגילין להזיק.
ד היתה הגניבה ביד הגנב והשביחה מאליה כגון כבשה שילדה וגזזה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה ואם אחר יאוש ילדה וגזזה משלם כשעת הגניבה. הוציא עליה א הוצאה והשביחה כגון שפטמה הרי השבח של גנב אפילו לפני יאוש. וכשמחזיר הגניבה עם הכפל נוטל השבח מן הבעלים או מחשבים לו מן הכפל.
הגניבה עצמה שהיא ביד הגנב ולא נשתנית חוזרת לבעליה בין לפני יאוש בין לאחר [א] יאוש אלא שאחר יאוש השבח לגנב כמו שבארנו. נשתנית הגניבה ביד הגנב קנאה וקנה שבחה אפילו לפני יאוש ואינו משלם אלא דמים.
ב גנב כחושה והשמינה או שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה [ב] כשעת הגניבה. גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה. טבחו או מכרו אחר שהגדיל נעשה שינוי בידו וקנהו ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
ג גנב בהמה או כלי וכיוצא בהן ובשעת הגניבה היה שוה ארבעה ועכשיו בשעת העמדה בדין שוה שנים משלם קרן [ג] כשעת הגניבה ותשלומי כפל או ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין. היה שוה בשעת הגניבה שנים [ד] ובשעת העמדה בדין ארבעה אם שחט או מכר או שבר הכלי או אבדו משלם תשלומי כפל או ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין. ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה.
מי שגנב כלי ד ושברו או פחתו או נשבר או נפחת מאליו אין שמין לו [ה] הפחת אלא רואין כמה היה שוה אותו הכלי ומשלם לבעלים שנים בדמיו והכלי השבור יהיה לגנב. וכן כל כיוצא בזה. ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור וישלם להם הפחת והכפל שומעין להם.
הגנב שגנב וטבח או מכר לפני יאוש בעלים אע"פ שלא קנה לוקח והרי הגניבה חוזרת בעצמה מיד הלוקח הרי זה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואין צריך לומר אם טבח או מכר לאחר יאוש שהוא משלם תשלומי ארבעה וחמשה שהרי הועיל במעשיו וקנה הלוקח.
הגונב מגנב אחר אע"פ שנתייאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה לגנב הראשון שהרי דין הבהמה הזאת לחזור בעיניה לבעלים ולא קנאה הגנב ולבעלים אינו משלם הכפל או ארבעה וחמשה מפני שלא גנבה מרשותן.
א גנב וטבח ובא גנב אחר וגנב. הגנב האחרון משלם תשלומי כפל לגנב הראשון שהרי קנה בשינוי מעשה וגנב הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה. גנב ומכר ובא אחר וגנב מן הלוקח. אם נתייאשו הבעלים הרי הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והגנב השני משלם תשלומי כפל ואם לא נתייאשו הבעלים אין האחרון משלם אלא קרן בלבד.
הטקסט של רמב"ם הלכות גזילה ואבידה יא ל אינו זמין בספריא.
רש"י על ויקרא כ״ה:נ׳ - הטקסט מספריא
עד שנת היבל. שֶׁהֲרֵי כָל עַצְמוֹ לֹא קְנָאוֹ אֶלָּא לְעָבְדוֹ עַד הַיּוֹבֵל, שֶׁהֲרֵי בַיּוֹבֵל יֵצֵא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמַטָּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל; וּבְגוֹי שֶׁתַּחַת יָדְךָ הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרא; קידושין ט"ז), וְאַעַפִּ"כֵ לֹא תָבֹא עָלָיו בַּעֲקִיפִין מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם (בבא קמא קי"ג), אֶלָּא כְּשֶׁבָּא לִגָּאֵל, יְדַקְדֵּק בַּחֶשְׁבּוֹן, לְפִי הַמַּגִּיעַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יְנַכֶּה לוֹ הַגּוֹי מִן דָּמָיו, אִם הָיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה מִשֶּׁנִמְכַּר עַד הַיּוֹבֵל, וּקְנָאוֹ בְּעֶשְׂרִים מָנֶה, נִמְצָא שֶׁקָּנָה הַגּוֹי עֲבוֹדַת שָׁנָה בְּמָנֶה, וְאִם שָׁהָה זֶה אֶצְלוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, וּבָא לִגָּאֵל, יְנַכֶּה לוֹ חֲמִשָּׁה מָנִים, וְיִתֵּן לוֹ הָעֶבֶד ט"ו מָנִים, וְזֶהוּ והיה כסף ממכרו במספר שנים:
כימי שכיר יהיה עמו — חֶשְׁבּוֹן הַמַּגִּיעַ לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יַחֲשֹׁב, כְּאִלּוּ נִשְׂכַּר עִמּוֹ כָּל שָׁנָה בְּמָנֶה, וִינַכֶּה לוֹ:
עד שנת היובל [AND HE SHALL RECKON WITH HIM…] UNTO THE YEAR OF THE JUBILEE — for after all, essentially he has bought him only to work for him till the Jubilee, for surely you must admit in the Jubilee he is to go free, as Scripture states later ,on (v. 54) “[and if he be not redeemed in these ways], then he shall go out in the year of the Jubilee”. And, of course, Scripture is speaking here of a heathen who is under your control (i. e. who has to submit to your jurisdiction, for otherwise Scripture could not dictate to him) (Sifra, Behar, Chapter 9 3; Kiddushin 16a). But nevertheless you must not practise crooked ways against him because this would result in a desecration of the Name of the Lord (Bava Kamma 113a), but when he wishes to be redeemed he must be exact in his calculation — only just as much as is due each year shall the heathen allow him as a deduction from the purchase-money: (i. e. the Jew cannot demand a larger deduction); if e. g., there were twenty years from the date when he was sold till the Jubilee and he has bought him for twenty manehs — and consequently the heathen has purchased the labour of each year for one maneh — if he (the Jewish servant) stayed with him five years and then wishes to be redeemed, he (the master) has to allow him only a deduction of five manehs from the purchase-money, so that the servant must repay him fifteen manehs. This is the meaning of: והיה כסף ממכרו במספר שנים; AND THE PRICE OF HIS SALE SHALL BE CALCULATED AS HAVING BEEN ACCORDING TO THE NUMBER OF YEARS;
כימי שכיר יהיה עמו AS AT THE RATE OF THE DAYS OF AN HIRED SERVANT SHALL HE HAVE BEEN WITH HIM — i. e. he shall calculate the amount due for each year as though he had hired himself out with him e. g., at one maneh per year and that amount only he (the master) has to allow him.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב בהר שיחה ב ב"ק קיג, ב
- לקוטי שיחות כרך ז בהר שיחה ב ב"ק קיג, סע"א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג ב"ק קיג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת כה מאותו ספר ב"ק קיג, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמא דין מי שהלוה על חמץ יג מאותו ספר ב"ק קיג, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת ג מאותו ספר ב"ק קיג , סע"ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים ב מאותו ספר ב"ק קיג, רע"ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מציאה ופקדון דיני מציאה ופקדון מאותו ספר ב"ק קיג , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה טז מאותו ספר ב"ק קיג, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תמא (ה) מאותו ספר ב"ק דף קי"ג
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' גזלה (ד) מאותו ספר ב"ק קיג, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' גזלה (ה) מאותו ספר ב"ק קיג, ב
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' גזלה (ו) מאותו ספר ב"ק קיג, רע"א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' גזלה (ח) מאותו ספר ב"ק קיג, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' גזלה (יא) מאותו ספר ב"ק קיג, א
- שיעורי הלכה למעשה טעות גוי ב"ק קיג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמא דין מי שהלוה על חמץ ב"ק דף קי"ג
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת ב"ק קיג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים ב"ק קיג, ב

