ל
ל ואפילו המוכיח את החוטא צריך להוכיחו בינו לבין עצמו ולא ברביםרמה שלא יתבייש. וצריך לדבר עמו בנחת ובלשון רכהרמו ולא ידבר עמו קשות עד שיכלימנורמז אפילו בינו לבין עצמורמח שנאמררמט הוכח תוכיח את עמיתך יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר ולא תשא עליו חטארנ.
ואם לא חזר בו בסתררנא מכלימין אותורנב ברבים ומחרפין אותו בפניו ומקללין אותורנג ואת יולדיורנד בפניו עד שיחזור למוטברנה. וכן כל העובר על דברי חכמים ולא חזר בו בתשובה מותר לקרותו עברייןרנו ואין בו משום אונאת דבריםרנז שנאמר לא תונו איש את עמיתו פירשו חכמיםרנח עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות הזהירה תורה על אונאתו ולא העובר עליהן ולא חזר בו אחר שהוכיחוהו בסתר ובלשון רכהרנט.
ומותר לקרותו רשע בן רשע אף על פי שאביו צדיקרס:
הערות
- רמה. רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ח (בסתר). וכ"ה לעיל או"ח סי' קנו ס"ח (בעבירה שבסתר). סי' תרח ס"ה (כנ"ל).
- רמו. רמב"ם שם ה"ז. וכ"ה לעיל סי' קנו שם.
- רמז. רמב"ם שם ה"ח.
- רמח. רעיא מהימנא זח"ג פר' קדושים פו, א.
- רמט. ויקרא יט, יז.
- רנ. תורת כהנים קדושים פ"ד ה"ה. ערכין טז , ב. רמב"ם שם. סמ"ג ל"ת ו. וראה לעיל שם (שעובר בל"ת, ושמזה מוכח דהיינו אפילו בינו לבינו).
- רנא. רמב"ם שם (בדברי שמים). וכ"ה לעיל שם, וסי' תרח ס"ה.
- רנב. מגילה כה , ב (לבזוייה). רמב"ם שם. סמ"ג. הגהות מיימוניות. נמוקי יוסף (עיין שם דלא כסמ"ע) , (אולי שייך לציון דלקמן). וראה לקמן הל' נזקי גו"נ סט"ו.
- רנג. רמב"ם שם.
- רנד. רש"י שם ד"ה בג'.
- רנה. רמב"ם שם. וכ"ה לעיל שם ושם.
- רנו. שבת מ , סע"א. וכ"ה לעיל או"ח סי' סג ס"ב. סי' תלא קו"א ס"ק א. שו"ת רבנו סי' כד. וראה לעיל או"ח סי' נה סי"ד וסי' תריט ס"א.
- רנז. יראים סי' קפ. סמ"ג ל"ת קעא (שאם הונה אותך). הגהות מיימוניות הל' מכירה פי"ד אות ז (שאם הונה עצמו). נמוקי יוסף ב"מ (לב, סע"ב). רמ"א סי' רכח ס"א (והסמ"ע שם ס"ק ד (שחקר מה פירוש עצמו), לא עיין שם, רק בדרכי משה בשם הנמוקי יוסף, עיין שם בדרכי משה ודו"ק) . וראה אמרי יעקב ביאורים ד"ה פירשו.
- רנח. ב"מ נט , א. רש"י שם ד"ה עמיתו. וראה לקו"ש חי"א ע' 179 הערה 22.
- רנט. מה שאין כן לפני שהוכיחו. ראה תניא פל"ב. וראה לקו"ש חי"א ע' 179 הערה 22.
- רס. רב אשי סנהדרין נב , א. רמ"א סי' תכ סל"ח. וראה לעיל או"ח סי' תרו ס"י. אמרי יעקב ביאורים ד"ה ומקללין.
משנה תורה, הלכות דעות ו׳:ח׳ - הטקסט מספריא
המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים אף על פי שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו עון גדול הוא כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן בין גדול ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל.
רש"י על ויקרא י״ט:י״ז - הטקסט מספריא
ולא תשא עליו חטא. לֹא תַלְבִּין אֶת פָּנָיו בָּרַבִּים (עי' ספרא):
ולא תשא עליו חטא [THOU SHALT IN ANY WISE REBUKE THY COMPANION] AND NOT BEAR A SIN ON ACCOUNT OF HIM — i. e. though rebuking him thou shalt not expose him to shame (lit., make his face grow pale) in public, in which case you will bear sin on account of him (cf. Sifra, Kedoshim, Chapter 4 8; Arakhin 16b).
משנה תורה, הלכות מכירה י״ד - הטקסט מספריא
כבר ביארנו שהנושא ונותן באמונה ואמר כך וכך אני משתכר אין לו הונייה ואפילו אמר זה לקחתי בסלע ובעשר אני מוכר מותר אבל בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם ולא ישתכר המוכר יתר על שתות.
במה דברים אמורים בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין להם שער אלא ישתכר כל מה שירצה.
ואין משתכרין פעמים בביצים אלא התגר הראשון הוא מוכרן בשכר והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד.
אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש אלא זה מביא מגרנו ומוכר וזה מביא מגרנו ומוכר כדי שימכרנו בזול ובמקום שהשמן מרובה מותר להשתכר בשמן.
אין אוצרין פירות שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל וכן בכל מקום שרובו ישראל שהרי מגיע מדבר זה צער לישראל בד"א בלוקח מן השוק אבל המכניס משלו מותר לעשות לו קבו אוצר.
מותר לאצור פירות שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור מפני שמכניס מארה בשערים וכל המפקיע שערים או שאצר פירות בארץ או במקום שרובו ישראל הרי זה כמלוה ברבית.
במה דברים אמורים בפירות שיש בהן חיי נפש אבל התבלין כגון כמון ופלפלין מותר לאצור אותן בארץ ישראל ולהוציא אותן ממקום למקום כשאר העיקרין.
אין מוציאין פירות שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות מארץ ישראל לחוצה לארץ או לסוריא ולא מרשות מלך זה לרשות מלך אחר בארץ ישראל.
רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ואפילו בשר ולחם ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך.
רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו וכיוצא בזה וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך.
בד"א במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה אבל אם יש בה אדם חכם חשוב אין התנאי שלהן מועיל כלום ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קיבל התנאי אא"כ התנה עמהם ועשו מדעת החכם וכל מי שפהסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם.
כשם שהונייה במקח וממכר כך יש הונייה בדברים שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך אני ה' זה הוניית דברים.
כיצד היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות יבא וילמוד תורה שניתנה מפי הגבורה היו חלאים ויסורים באין עליו או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכור נא מי הוא נקי אבד.
היו חמרין מבקשין תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שלא מכר תבואה מעולם נשאלה שאלה על דבר חכמה לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה תשיב בדבר זה או מה דעתך בדבר זה וכן כל כיוצא בדברים הללו.
כל המאנה את הגר בין בממון בין בדברים עובר בשלשה לאוין שנאמר וגר לא תונה זה הוניית דברים ולא תלחצנו זה הוניית ממון הא למדת שכל המאנה את הגר עובד בשלשה לאוין משום לא תונו איש את עמיתו ומשום אל תונו איש את אחיו ומשום וגר לא תונה.
וכן אם לחצו והונהו בממון עובר בשלשה לאוין משום אל תונו איש את אחיו ומשום ולא תונו איש את עמיתו ומשום ולא תלחצנו.
ומפני מה עובר בגר על לאו של הוניית דברים אף בהניית ממון ועל לאו של הוניית ממון אף בהונאת דברים מפני שהוציא הכתוב את שניהם בלשון הונייה סתם וכפל לאוין בגר בשני הדברים בפירוש לא תונו ולא תלחץ.
גדולה הוניית דברים מהוניית ממון שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון וזה בממונו וזה בגופו והרי הוא אומר בהוניית דברים ויראת מאלהיך לפי שהדבר מסור ללב הא למדת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך וכל הצועק מהוניית דברים נענה מיד שנאמר כי אני ה'.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ב - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל – לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן.
כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים. בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת, וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל ״אַחִים״ מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה׳ אֶחָד רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים. וְלָכֵן, הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה – אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְדָבָר לְבַדָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן עַל קִיּוּם מִצְוָה זוֹ: ״זֶהוּ כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁא הוּא כוּ׳״. כִּי יְסוֹד וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה – הוּא לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף מַעְלָה מַּעְלָה עַד עִיקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין וְגַם, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן, דְּהַיְינוּ, בִּמְקוֹר נִשְׁמוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לְמֶהֱוֵי אֶחָד בְּאֶחָד דַּוְקָא, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ פֵּירוּד חַס וְשָׁלוֹם בַּנְּשָׁמוֹת, דְּ״קוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פְּגִים״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כּוּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת:
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁמִּי שֶׁרוֹאֶה בַּחֲבֵירוֹ שֶׁחָטָא – מִצְוָה לִשְׂנֹאותוֹ, וְגַם לוֹמַר לְרַבּוֹ שֶׁיִּשְׂנָאֵהוּ. הַיְינוּ – בַּחֲבֵירוֹ בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת, וּכְבָר קִיֵּים בּוֹ מִצְוַת ״הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ״ – עַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ, הִנֵּה עַל זֶה אָמַר הִלֵּל הַזָּקֵן: ״הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה״. לוֹמַר, שֶׁאַף הָרְחוֹקִים מִתּוֹרַת ה׳ וַעֲבוֹדָתוֹ, וְלָכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם ״בְּרִיּוֹת״ בְּעָלְמָא – צָרִיךְ לְמָשְׁכָן בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה, וְכוּלֵּי הַאי וְאוּלַי יוּכַל לְקָרְבָן לְתוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה׳; וְהֵן לָא – לֹא הִפְסִיד שְׂכַר מִצְוַת אַהֲבַת רֵיעִים.
וְגַם הַמְקוֹרָבִים אֵלָיו וְהוֹכִיחָם וְלֹא שָׁבוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁמִּצְוָה לִשְׂנֹאותָם – מִצְוָה לְאָהֳבָם גַּם כֵּן. וּשְׁתֵּיהֶן הֵן אֱמֶת: שִׂנְאָה – מִצַּד הָרָע שֶׁבָּהֶם, וְאַהֲבָה – מִצַּד בְּחִינַת הַטּוֹב הַגָּנוּז שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכָם הַמְחַיֶּה נַפְשָׁם הָאֱלֹקִית. וְגַם, לְעוֹרֵר רַחֲמִים בְּלִבּוֹ עָלֶיהָ, כִּי הִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּתוֹךְ הָרָע מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַגּוֹבֵר עָלֶיהָ בָּרְשָׁעִים, וְהָרַחֲמָנוּת – מְבַטֶּלֶת הַשִּׂנְאָה וּמְעוֹרֶרֶת הָאַהֲבָה, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: לְ״יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״.
[וְלֹא אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: ״תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְגוֹ׳״, אֶלָּא עַל הַמִּינִים וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא רֵישׁ פֶּרֶק ט״ז דְּשַׁבָּת]:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לט תצא (תנש"א) תצא (תנש"א) סנהדרין נב, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ג סנהדרין נב, א
- תורת מנחם י"א ניסן (מאמר ב), ה'תשכ"ב סנהדרין נב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח סנהדרין נב, סע"א
- לקוטי שיחות כרך לג חג השבועות שיחה א מגילה כה, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כד האזינו-ש"ת שיחה א מגילה כה, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה טו מגילה כה, א
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות מגילה כה, ב
- תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ז מגילה כה, א
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח מגילה כה, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיג דיני הכריעות בי"ח ברכות ג מאותו ספר מגילה כה , א
- תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח מגילה כה, א
- לקוטי שיחות כרך לה ויחי שיחה ג שבת מ, ב
- לקוטי שיחות כרך יא ויקהל שיחה א שבת מ, ב
- תורת מנחם ר"ד* ז-ט** תשרי, ה'תשכ"ה שבת מ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע פד אם מותר לקרות במרחץ א מאותו ספר שבת מ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע פה באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע א מאותו ספר שבת מ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע פה באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע ד מאותו ספר שבת מ, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקיא הבערה ולהחם מים מותר ביום טוב א מאותו ספר שבת מ, א
- שיעורי הלכה למעשה מלאכות שבת שבת מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים שבת דף מ,
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכח דין חולה בשבת שבת מ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיא הבערה ולהחם מים מותר ביום טוב שבת מ, א
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ח שבת מ, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג שבת מ, ב
- תורת מנחם שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג שבת מ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סג לישב בשעת קריאת שמע ושלא יישן שבת מ, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע פה באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע שבת מ , ב