א
הלכות ת"ת פרק שלישי
א וכל מי שדעתו וכח זכרונו יפה שיוכל ללמוד ולזכור כל התורה שבעל פה כולה הרי זה לא ישא אשה עד שילמוד תחלה תורהא שבעל פה כולהב שהן כל ההלכות בטעמיהן בדרך קצרהג שהן פירוש כל התרי"ג מצותד בתנאיהן ודקדוקיהן ודקדוקי סופריםה ואח"כ ישא אשהו ויעסוק אח"כ כפי הפנאי שלו בעיון ופלפול כל ימיו כפי כחוז שאם ישא אשה תחלה יהיו רחיים בצוארוח טרדת פרנסת אשתו ובניו ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי כל כךט ללמוד ולזכור כל ההלכות בטעמיהן שהן פירוש התרי"ג מצות ועיקר התורה שבעל פהי ולכן נדחית מפני לימוד זה מצוה רבהיא של פריה ורביה אף שהיא גדולה מכל המצותיב והוא שאין יצרו מתגבר עליויג ויוכל ללמוד בלא הרהורי עבירהיד רק שרוצה לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה והרי הוא פטור ממנהטו כי היא נדחית מפני מצות תלמוד תורה השקולה כנגד כל המצותטז.
ולא אמרו שמבטלין ומפסיקין מתלמוד תורה כדי לקיים מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחריםיז כמו שיתבאריח אלא להפסיק לפי שעה וזמן מה שאין בו אלא ביטול מצות העסק ולימוד התורה תמיד אבל לא ביטול מצות (מ)ידיעת התורהיט באר היטב בפירושה שהן ההלכות כולן בטעמיהן בדרך קצרה.
ולכן בימיהם שהיו לומדים עם הנערים מבן עשר שנים ואילך חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד שהם הטעמים בדרך קצרהכ אם לא היה נושא כשעברו עליו עשרים שנהכא היה עובר על מצות עשה של תורהכב פרו ורבו ותחלת זמנה הוא מבן שמונה עשרהכג כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב' או ג' שניםכד בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה:
הערות
- א. ברייתא וגמרא קידושין כט , ב (ילמד תורה ואח"כ ישא אשה). רמב"ם פ"א ה"ה. טור ושו"ע סי' רמו ס"ב. חלקת מחוקק באהע"ז סי' א סק"ב. בית שמואל שם סק"ג.
- ב. ראה קו"א (ד"ה אלא): ואפילו זרעים קדשים וטהרות יכול ללמוד כ"כ עד שיזכור בע"פ וליבטל מפריה ורביה.
- ג. כדלעיל פ"ב ה"א, וקו"א שם סוף ס"ק א (שלדעת רש"י זהו החלק הראשון של התלמוד, דבן חמש עשרה לתלמוד), ונתבאר בקו"א כאן (בתחילתו ובד"ה ולזה) שלדעת רש"י רק חלק זה דוחה נישואין, ולא הפלפול שבתלמוד (וראה שם ביאור דעות רמב"ם ורא"ש בזה).
- ד. כדלעיל פ"א ה"ד, ופ"ב ה"א.
- ה. כדלעיל פ"ב ה"א.
- ו. ראה קו"א (ד"ה ומכל מקום) שזו רק עצת חכמים, אבל הרשות נתונה ללמוד תורה כל ימיו (כדי שלא ישכח מה שלמד) ולא לישא אשה (כבן עזאי), ואין בזה איסור. ומכל מקום ביאר בקו"א (ד"ה ורבנן) בדעת הרא"ש, שאין נכון לעשות כן לכל אדם, אלא אם נפשו חשקה בתורה ואינו רוצה לשכוח.
- ז. כדלעיל פ"ב ה"ב. וראה לקמן ה"ג (שגם יחזור על הראשונות). קו"א (ד"ה ומכל מקום, אודות החשש שלא ישכח אח"כ. וד"ה ולזה, הטעם דבשביל הפלפול לא יתאחר מלישא אשה. ורד"ה והנה חילוק, הטעם שמצות והגית בו יומם ולילה נדחית מפני מצות עשה).
- ח. ר' יוחנן קידושין שם. שו"ע שם ס"ב.
- ט. ראה רש"י קידושין שם (ויבטלוהו). רמב"ם שם (אין דעתו פנויה ללמוד). טור (כנ"ל). שו"ע שם (א"א לו לעסוק בתורה). וראה לקמן ה"ב (באיזה אופן יוכל ללמוד אם נושא אשה קודם).
- י. ראה לקו"ש חל"ו ע' 21-22.
- יא. תוס' שבת ד, א ד"ה וכי. גיטין לח, א ד"ה כל. מא, ב ד"ה לא. ב"ב יג, א ד"ה כופין.
- יב. ראה מגילה כז, א. תוס' גיטין שם. טור אה"ע סי' א.
- יג. ברייתא שם (אם א"א לו בלא אשה). רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ג. טור ושו"ע אה"ע סי' א ס"ד. וראה לקמן ה"ב.
- יד. ראה גמרא שם. רמב"ם שם.
- טו. רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ב (עוסק במצוה פטור מן המצוה. ונתבאר בקו"א ד"ה אבל מ"ש).
- טז. ראה פאה פ"א מ"א. רמב"ם פ"ג ה"ג. טור ושו"ע סי' רמו סי"ח. וראה לקמן פ"ד ה"ג (דכשעוסק בקדשים וטהרות אינה שקולה כנגד כל המצות, אלא גדולה מכל המצות), ובקו"א כאן (ד"ה ומכל מקום, משום דידיעת התורה עדיפה ממעשה. ובד"ה ומכל מקום, שהוא מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה). קובץ דברי תורה ח"ה ע' נג.
- יז. ומצות פריה ורביה היא חובת הגוף כסוכה ולולב (קו"א ד"ה אבל אין לומר).
- יח. פ"ד ה"ג, וש"נ.
- יט. שריחיים שעל צווארו שע"י נישואין הוא ביטול תמידי (ראה לעיל פ"א קו"א סק"א סוד"ה ועד). וראה קו"א כאן (ד"ה ומכל מקום, דאי משום שיוכל לקיימה אח"כ, אטו מי ידע כמה חיי. ובד"ה אבל מ"ש, שכ"ה גם העסק במצות שמבטלו תמיד).
- כ. כדלעיל פ"א ה"א, וש"נ.
- כא. קידושין שם (כיון שהגיע כ'). רמב"ם הל' אישות שם ה"ב (וכיון שעברו עשרים שנה). טור ושו"ע אה"ע שם ס"ג. וראה קו"א (ד"ה ומכל מקום) שכשעוסק בתורה יכול לדחות את מצות פריה ורביה שנים רבות אחר כ' שנה.
- כב. בראשית א, כח. יבמות ספ"ו. רמב"ם שם ה"א.
- כג. אבות סוף פ"ה. רמב"ם שם ה"ב (ראה מ"מ שם). טור ושו"ע שם ס"ג. חלקת מחוקק שם. בית שמואל שם. וראה לעיל פ"א קו"א סק"א (ד"ה והנה) שלהרמב"ם היינו תחלת שמונה עשרה, ולתוס' – יח שלימות.
- כד. ראה אג"ק ח"א ע' ריב. ח"ב ע' קס (לצדדין קתני, מתחלת או מסוף שנת י"ח, עד סוף שנת עשרים). לעיל פ"א ה"א (שחמש שנים מקרא משנה ותלמוד הם בתחלת השנה, דהיינו לכאורה עד תחלת שנת עשרים). רשימות חוב' נה ע' 8. העו"ב תתע ע' 46.
בבא בתרא י״ג א - הטקסט מספריא
חַד גִּיסָא נִגְרָא וְחַד גִּיסָא נַהֲרָא – פָּלְגִין לַהּ בְּקַרְנָא זוֹל.
וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין כּוּ׳. אֵין בָּהֶן כְּדַי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה, מַהוּ? רַב יְהוּדָה אָמַר: אִית דִּינָא דְּ״גוּד, אוֹ אֶגּוּד״. רַב נַחְמָן אָמַר: לֵית דִּינָא דְּ״גוּד, אוֹ אֶגּוּד״.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ לֵית דִּינָא דְּ״גוּד אוֹ אֶגּוּד״, בְּכוֹר וּפָשׁוּט שֶׁהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן עֶבֶד וּבְהֵמָה טְמֵאָה, כֵּיצַד עוֹשִׂין? אֲמַר לֵיהּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: עוֹבֵד לָזֶה יוֹם אֶחָד, וְלָזֶה שְׁנֵי יָמִים.
מֵיתִיבִי: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין – עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד, וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד; דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ; אֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם! לִישָּׂא שִׁפְחָה – אֵינוֹ יָכוֹל, לִישָּׂא בַּת חוֹרִין – אֵינוֹ יָכוֹל; יִבָּטֵל?! וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״!
אֶלָּא כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ – וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתְבִין שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו. וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי!
שָׁאנֵי הָכָא, דְּ״אֶגּוּד״ אִיכָּא, ״גּוּד״ לֵיכָּא.
תָּא שְׁמַע: שְׁנֵי אַחִין – אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, וְהִנִּיחַ לָהֶן אֲבִיהֶן מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד; עֲשָׂאָן לְשָׂכָר – הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע; עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ – הֲרֵי עָשִׁיר אוֹמֵר לֶעָנִי:
If there is a water channel on one side of the field and a river on the other side, the field is divided diagonally [bekarna zol] between the two brothers, so that they each receive land adjoining both the river and the water channel.
§ The mishna teaches that a hall, a drawing room, and the like should not be divided unless the two parties will be able to use their respective portions in the same manner that they had previously used them. The Gemara asks: What is the halakha if there is not enough for this one and that one? What is to be done if one of the parties wishes to dissolve the partnership? Rav Yehuda said: There is a halakha of: Either you set a price or I will set a price. That is to say, one party can say to the other: Set a price you are willing to pay for my share, and I will sell my share to you or purchase your share from you at that price. Rav Naḥman said: There is no halakha of: Either you set a price or I will set a price; rather, the partnership continues.
Rava said to Rav Naḥman: According to you who say that there is no halakha of: Either you set a price or I will set a price, what should they do if there was a firstborn son and an ordinary brother whose father left them a slave and a non-kosher animal as an inheritance? How are they to be divided? Rav Naḥman said to him: I say that they work for this one, the ordinary brother, one day, and for the other one, the firstborn, two days.
The Gemara raises an objection to Rav Yehuda’s approach from what is taught in a mishna (Gittin 41a): One who is half-slave half-freeman, e.g., a slave who had been jointly owned by two people, one of whom emancipated him, serves his master one day and himself one day; this is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai say: You have remedied the situation of his master, who benefits fully from all his rights to the slave, but you have not remedied his own situation. He cannot marry a maidservant, since half of him is free, and a free Jew may not marry a Canaanite maidservant. He is also not able to marry a free woman, since half of him is a slave, and a Jewish woman may not marry a Canaanite slave. And if you say he should be idle and not marry, but is it not true that the world was created only for procreation, as it is stated: “He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18)?
Rather, the court forces his master to make him a freeman by emancipating the half that he owns, and the court writes a bill in which the slave accepts responsibility to pay half his value to his master. This was the original version of the mishna. The ultimate version of the mishna records the retraction of Beit Hillel: And Beit Hillel retracted its opinion and ruled in accordance with the statement of Beit Shammai. This indicates that it is only in this case, where there is the particular consideration of procreation, that the court compels one of the parties to forfeit his portion and dissolve the partnership. But in other cases there is no halakha of: Either you set a price or I will set a price.
The Gemara answers: It is different here, because the slave can say: I will set a price, but he is not able to say: You set a price. In other words, the slave cannot offer to sell himself, because his Jewish side precludes him from selling himself as a Canaanite slave. Therefore, the court would not be able force the master to sell his share, were it not for the consideration of procreation. By contrast, in a situation where either side can buy or sell, one partner can compel the other to either buy his portion or sell his portion to him.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from what is taught in a mishna (172a): In a case where there are two brothers, one poor and one rich, and their father left them a bathhouse or an olive press as an inheritance, if the father had built these facilities for profit, i.e., to charge others for using them, the profit that accrues after the father’s death is shared equally by the two brothers. If the father had built them for himself and for the members of his household to use, the poor brother, who has little use for these amenities, cannot force the rich brother to convert the facilities to commercial use; rather, the rich brother can say to the poor brother:
משנה תורה, הלכות אישות ט״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושוגה בה כבן עזאי ודבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון. והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור.
שולחן ערוך, אבן העזר א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
וּמִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּתּוֹרָה, כְּבֶן עַזַּאי, תָּמִיד, וְנִדְבַּק בָּהּ כָּל יָמָיו, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, אֵין בְּיָדוֹ עָוֹן, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו:
משנה תורה, הלכות אישות ט״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה.
משנה פאה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א) מאותו ספר ב"ב יג, א · גיטין לח, סע"א
- לקוטי שיחות כרך ח חג השבועות שיחה א ב"ב יג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת ה'תשי"א ב"ב יג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ פקודי, ב' אדר-שני, ה'תשכ"ה ב"ב יג, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, תשעה באב (נדחה), ה'תשכ"ה ב"ב יג, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון, ה'תשכ"ד ב"ב יג, סע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין נא מאותו ספר ב"ב יג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין ב"ב יג, ב
- לקוטי שיחות כרך לח הוספות מטות-מסעי גיטין לח, א
- לקוטי שיחות כרך יב בחוקותי שיחה א גיטין לח, א
- לקוטי שיחות כרך יד תצא שיחה ב גיטין לח, א
- לקוטי שיחות כרך טו לך לך שיחה ה גיטין לח, א
- לקוטי שיחות כרך כא בא שיחה ג גיטין לח, ב
- לקוטי שיחות כרך כח מטות שיחה ג גיטין לח, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ו גיטין לח, א
- תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"כ גיטין לח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמט דינים השייכים לערב שבת ה מאותו ספר גיטין לח , ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצ בשבת ישלים מאה ברכות בפירות ד מאותו ספר גיטין לח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות לולב תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים י מאותו ספר גיטין לח, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רמט (ב) מאותו ספר גיטין לח, ב
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' הפקר (א) מאותו ספר גיטין דף ל"ח
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמט דינים השייכים לערב שבת גיטין לח , ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצ בשבת ישלים מאה ברכות בפירות גיטין לח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת שם לח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמט דברים הפוסלים בארבעת המינים גיטין דף ל"ח
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג גיטין לח, א

