לז
לז ואף שמקבל הנותן אחריות אונסים וזול או אפילו אחריות גניבה ואבידה מחצי הפקדוןשעא צריך ליתן למקבל שכר עמלו וטרחושעב שטורח ומתעסק בחצי הפקדון שאם לא יתן לו נמצא טורח בשכר חצי ההלואה שהלוהושעג והרי זה אבק רביתשעד:
הערות
- שעא. רמב"ם הל' שלוחין פ"ו ה"ב (שהנותן צריך לקבל עליו אחריות גניבה ואבידה, ומ"מ צריך ליתן שכר עמלו). ואף הראב"ד וסיעתו (שאין צריך לקבל אחריות גניבה ואבידה, כדלעיל סוף סעיף הקודם), לא נחלקו עליו בזה (שאף במקבל צריך ליתן שכר עמלו). עיין שם .
- שעב. משנה סח, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע סי' קעז ס"ב.
- שעג. רש"י שם ד"ה אין מושיבין חנוני. טור ושו"ע שם.
- שעד. רמב"ם שם. ט"ז שם ס"ק ז.
משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
תקנו חכמים שכל הנותן מעות לחבירו להתעסק בהן יהיה חצי הממון בתורת הלואה והרי המתעסק חייב באחריותו אע"פ שאבד באונס והחצי האחר בתורת פקדון והרי הוא באחריות בעל המעות ואם נגנב או אבד החצי של פקדון אין המתעסק חייב לשלם ולפיכך יהיה שכר זו החצי אם הרויח של בעל המעות ולפי תקנה זו אי אפשר שיהיה השכר או ההפסד של כל הממון לאמצע בשוה שאם אתה אומר כן נמצא בעל הממון נוטל שכר חצי מעותיו שהן פקדון ואינו עושה כלום אלא זה המתעסק טורח לו בחצי של פקדון מפני מעותיו שהלוהו ונמצא באין לידי אבק רבית והיאך יעשו אם רוצה להיות השכר או ההפסד לאמצע בשוה יתן למתעסק שכרו שבכל יום ויום מימי השותפות בפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה אינו צריך להעלות לו שכר של כל יום ויום אלא אפילו העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה וכן אם אמר לו כל הריוח יהיה לך שלישו או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר הרי זה מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה ואם היה זה המתעסק אריסו והיה לו עסק אחר אינו צריך להעלות לו שכר אחר כלל שהאריס משועבד הוא לבעל השדה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.