ה
ה ואחר ברכה זו יברך שהחיינוכד לפי שהיא מצוה הבא[ה] מזמן לזמןכה ואחד התוקע לעצמו ואחד מי שיצא ידי חובתו ותוקע להוציא אחרים ידי חובתן מברך שתי ברכות אלוכו במה דברים אמורים כשאין השומע יודע לברך אבל אם הוא יודע לברך יברך בעצמוכז ולא ישמע ממי שכבר יצא ידי חובתו כמו שנתבאר בסי' רע"גכח ע"ש:
הערות
- כד. סדר רב עמרם גאון. ראבי"ה שם בשם הירושלמי. רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"י. טור ושו"ע ס"ב.
- כה. עירובין מ, ב. רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ט. וכדלעיל סי' תלב ס"ג וש"נ.
- כו. רמ"א ס"ב. ב"י ד"ה כתב הרמב"ם.
- כז. מ"א סק"ג.
- כח. סעיף ו.
משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ג׳:י׳ - הטקסט מספריא
המנהג הפשוט בסדר התקיעות של ראש השנה בצבור כך הוא. אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר למקומו יושבין כל העם ואחד עומד ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר וכל העם עונין אמן. וחוזר ומברך שהחיינו וכל העם עונין אחריו אמן. ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק על הסדר. ואומרים קדיש ועומדין ומתפללין תפלת מוסף. ואחר שגומר שליח צבור ברכה רביעית שהיא מלכיות תוקע תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה פעם אחת. ומברך ברכה חמישית שהוא זכרונות. ואחר שגומרה תוקע תקיעה שלשה שברים ותקיעה. ומברך ברכה ששית שהיא שופרות. ואחר שגומרה תוקע תקיעה תרועה ותקיעה פעם אחת וגומר התפלה.
משנה תורה, הלכות ברכות י״א:ט׳ - הטקסט מספריא
כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.