ג
ג אבל מתחלת שעה ששית ולמעלה אסרוהו גם בהנאהיב ולפיכך אינו יכול למכרויג לנכרי ולא ליתנו לו במתנה ולא להפקירויד ולא להאכילו לבהמה חיה ועוףטו אפילו אינן שלו אלא של הפקרטז ואפילו חמצו של נכרי אסור בהנאהיז (לפיכך אסור להריח פת חמץ של נכרי משעה ששית ואילךיח):
הערות
- יב. משנה כא, א. גמרא שם ע"ב. רש"י שם ד"ה לשעות דרבנן. טור ושו"ע ס"א.
- יג. משנה שם (שלא ימכור). רמב"ם הל' נזקי ממון פי"א ה"ט (אם מכרו אינו מכור, בכל אסורי הנאה). וראה גם לעיל סי' תלה קו"א ס"ק ב. שו"ת סוס"י יד.
- יד. כדלעיל שם וסי' תלא ס"ב, וש"נ.
- טו. משנה שם. טור ושו"ע שם.
- טז. ירושלמי פ"ב ה"א. הגהות מיימוניות פ"ג אות כ. טור ושו"ע סי' תמח ס"ו. וראה לקמן שם סל"א שכ"ה גם בחמץ שעבר עליו הפסח.
- יז. שו"ת ריב"ש סי' ת. רמ"א ס"א. ח"י ס"ק ב. וכדלקמן סי' תנ ס"ח וסי"ח וש"נ. וראה גם לקמן סי' תסו ס"ד. וראה לקמן סי' תמה ס"ה, שכ"ה גם בחמץ של הפקר, וש"נ.
- יח. הגהת איסור והיתר כלל לט סל"ג. שיירי כנסת הגדולה סי' תמח הגה"ט אות א. פר"ח שם ס"א. ח"י סי' תמז סוף ס"ק י. ועיין ביו"ד סי' ק"ח בש"ך ס"ק כז (לאסור ריח מדבר האסור בהנאה ועומד לאכילה), ובפרי חדש שם ס"ק כ"א (שמתיר) , ובמנחת יעקב כלל ל"ו ס"ק ל"ט (שמסיק להתיר) וצ"ע . וראה שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' א אות א. פאת השדה שם סי' א.
משנה תורה, הלכות נזקי ממון י״א:ט׳ - הטקסט מספריא
שור שהמית את האדם והקדישו בעליו אינו קדוש. וכן אם הפקירו אינו מופקר. מכרו אינו מכור. החזירו שומר לבעליו אינה חזרה. שחטו בשרו אסור בהנאה. במה דברים אמורים אחר שנגמר דינו לסקילה. אבל עד שלא נגמר דינו לסקילה אם הקדישו מוקדש ואם הפקירו הרי הוא מופקר מכרו הרי זה מכור החזירו שומר לבעליו הרי זה מוחזר. ואם קדם ושחטו הרי זה מותר באכילה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

