ב
ב וחייב כל אדם לבצוע על שתי ככרותה שלמותו אחד אנשים ואחד נשיםז וסמך לזהח שנאמרט לקטו לחם משנה וגו'.
ואין צריך שיבצע משתיהן אלא שיאחז שתיהן בידו ויבצע מאחת מהןי שהרי לא נאמר לחם משנה אלא בלקיטהיא דהיינו אחיזהיב (ורשאי להשמיט השניה מידו בשעת הבציעה ודי במה שאחז שתיהן בשעת ברכת המוציאיג).
וצריך לבצוע מן העליונהיד שאין מעבירין על המצותטו במה דברים אמורים ביום השבת או בליל יו"טטז אבל בליל שבת יש נוהגין מטעם הידוע להםיז לבצוע על התחתונהיח וכדי שלא לעבור על המצות מניחין התחתונה קרוב אצלם יותר מהעליונה ונמצא שאין כאן מעביר על המצוה כלליט או לוקחין העליונה בשעת ברכת המוציא ומניחים אותה למטה ובוצעין עליהכ:
הערות
- ה. רבי אבא שבת קיז, ב. ברכות לט, ב. טור ושו”ע ס"א.
- ו. תוס' ברכות שם ד"ה והלכתא. שו"ע שם בהג"ה. וכ"ה לעיל סי' קסז סוף ס"ג וש"נ. סי' קסח ס"ג. לקמן סי' תעה ס"ג. מנהג חב"ד: רושמים על הלחם קודם ברכת המוציא, אבל נזהרים שלא לחתוך (ס' המנהגים – חב"ד ע' 28). וראה תהלה לדוד סק"א.
- ז. כדלקמן סי' רצא ס"ח וש"נ.
- ח. ראה לעיל סי' רעא קו"א ס"ק ב. וראה סי' רנד סוף ס"ח. לקו"ש חט"ז ע' 174 הערה 15.
- ט. שמות טז, כב. ברכות ושבת שם. טור ולבוש ס"א. וראה לעיל סי' רעא קו"א ס"ק ב.
- י. רב כהנא שבת שם. טור ושו”ע שם. וראה גם לקמן סי' תעה ס"ד. סדר הגדה של פסח.
- יא. רב כהנא שבת שם.
- יב. רש"י שם ד"ה לקטו.
- יג. כדלקמן סי' תעה ס"ד-ה וש"נ.
- יד. הגהות מיימוניות פ"ח מהל' חמץ ומצה (נוסח ההגדה אות ז). כל בו סי' כד. ב"ח ס"א.
- טו. יומא לג, א. ב"ח שם. וראה גם לקמן סי' תעה ס"ד.
- טז. דרכי משה ס"ק א. רמ"א ס"א. וראה גם לקמן סי' תעג סכ"ד. סי' תעה ס"ג. לקו"ש חל"ו ע' 78.
- יז. ראה לבוש סק"א. עולת שבת סק"א.
- יח. ב"י ד"ה כתב הכל בו. שו"ע שם.
- יט. ט"ז סק"א.
- כ. מ"א סק"א. וראה מנהג חב"ד באג"ק חי"ח ע' שסא, שבליל שבת מניחין הלחם משנה זו אצל זו, וביום השבת מניחים באופן שהחלה מימין תהיה למעלה קצת על השניה. וראה הטעם בתורה אור בשלח סו, ד. וראה לקו"ת עקב יז, ב.
רש"י על שמות ט״ז:כ״ב - הטקסט מספריא
לקטו לחם משנה. כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם מָצְאוּ כִפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מִשְׁנֶה – מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (שם):
ויגידו למשה. שְׁאָלוּהוּ מַה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם; וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וְגוֹ', עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה זֹּאת, אָמַר לָהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם, וְלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב שֶׁאָמַר לוֹ עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם, וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל:
לקטו לחם משנה THEY COLLECTED DOUBLE BREAD — when they measured in their tents what they had gathered they found it double — two Omers for each person (cf. Rashi on v. 5). (Rashi appears to supply אשר before לקטו: It came to pass on the sixth day, what they gathered אשר לַקטו, was double bread.) A Midrashic explanation is that משנה in לחם משנה signifies מְשֻׁנָּה different, changed, — that day it was changed for the better as regards its smell and its taste (Tanchuma Yashan).
ויגידו למשה AND THEY TOLD IT TO MOSES — They asked him, “How is this day different from other days?” — From this we may learn that Moses had not yet told them the section regarding the Sabbath which he had been commanded to say to them: (v. 5) “And it shall come to pass on the sixth day they shall prepare etc.” — he did not do this until they asked him, “What is this?” Then he said to them, (v. 23) “This is that which the Lord hath said” this is that which I was commanded to say to you previously, but I forgot to do so (Cf. Shemot Rabbah 25:10). On this account Scripture (God) punished him, in that He said to him, (v. 28) “How long will ye refuse [to keep my commandments]”, and He did not exclude him from the general body, by saying, “how long will they refuse etc.”
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.