י
י וכל עיסה שהמילוי טפל אליה אף על פי שאוכלה לבדה אחר שנטל המילוי ממנה אינו מברך עליה אלא בורא מיני מזונות ולא המוציא הואיל ובשעת אפייתה היתה באה בכיסניןקיד אבל אם אינו אוכל אלא המילוי שנטל ממנה לבדו מברך עליו ברכה הראויה לו שהכל או בורא פרי האדמה או בורא פרי העץקטו.
וכל זה (ב) כשהמילוי הוא מפירות וכיוצא בהם מדברים שאין דרך לקבוע סעודה עליהם לא ללפת בהם את הפת ולא למזון ולשובע אלא אוכלים אותם לקנוח סעודה ולתענוגקטז כמ"ש בסימן קע"זקיז ולכן אין דרכם של רוב בני אדם לקבוע סעודה ג"כ על הפת הממולאת מהם אבל אם המילוי הוא מדברים שדרך בני אדם לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת כגון בשר ודגים וגבינהקיח וביציםקיט וירקותקכ (או שדרך לקבוע סעודה עליהם למזון ולשובע אע"פ שאין מלפתין בהם הפת כגון כרוב ותרדין וכל כיוצא בהם ממעשה קדירהקכא שהם מעיקר הסעודה) כמו שיתבאר שםקכב אין מילוי זה מוציא את הפת הממולאת בו מתורת לחם גמור שהכל קובעים עליו לפי שגם על זו אין רוב בני אדם נמנעיםקכג מלקבוע סעודה עליהם מפני המילוי שבהקכד כיון שהמילוי ראוי ג"כ לקבוע עליו סעודה ללפת בו את הפת (או למזון ולשובע).
ויש אומריםקכה שאין חילוק בין מילוי פירות למילוי בשר וגבינה וכיוצא בהם ולעולם מברך בורא מיני מזונות אלא א"כ אוכל שיעור שרוב בני אדם קובעים עליו והעיקר כסברא הראשונהקכו וירא שמים לא יאכל מהם פחות משיעור קביעת סעודה אלא בתוך הסעודהקכז למזון ולשובעקכח כמו שיתבארקכט:
הערות
- קיד. ט"ז סק"ח.
- קטו. מ"א סקט"ו. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ה. סדר ברה"נ פ"ג ה"ז.
- קטז. מ"א סקמ"ד בשם של"ה שער האותיות אות ק דיני ברה"נ כלל ב סי' ו, ובשם שלטי גבורים ברכות מב, א אות א בשם ריא"ז. ומ"א סקל"ז בדעת הרמ"א. ו עי' בקו"א . וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ח ה"ג. ובסדר ברה"נ פ"ב ה"ח לא כתב לקנוח סעודה אלא רק לעדון ולתענוג. ואם הוא להמשיך תאות האכילה ראה חי' צמח צדק יג, ג-ד.
- קיז. סעיף ב.
- קיח. ר' ישעי' הובא בשבלי הלקט רס"י קנט ובאגור סי' רטז ובשלטי גבורים שם. שו"ע סי"ז. רמ"א סי"ג. וכ"ה בלוח ברה"נ ופ"ד ה"ה. סדר ברה"נ שם ופ"ג ה"ז.
- קיט. מ"א סקמ"ד. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. ובסדר ברה"נ שם ליתא. ועי' קו"א סק"ג. לקמן סי' קעז ס"א. סדר ברה"נ פ"ד ה"א.
- קכ. שלטי הגבורים ושל"ה שם. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. ובסדר ברה"נ פ"ב ה"ח: או אפילו מיני ירקות שאין משביעין ומלפתין בהן הפת.
- קכא. ראה תוס' ברכות מא, ב ד"ה הלכתא. רא"ש שם סי' כו. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. ובסדר ברה"נ שם: או אפילו אינו לפתן כלל אלא שהוא מדברים הנאכלים למזון ולהשביע ודרך לקבוע סעודה עליהם. וראה גם לקמן סי' קעז ס"א.
- קכב. ס"א.
- קכג. ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 127.
- קכד. ובסדר ברה"נ שם: אף אם עיקר כוונתו באכילת פת זו בשביל המילוי שבתוכה והפת טפלה בכוונתו וכמו הסועד לחם גמור ועיקר כוונתו על הלפתן או על שארי דברים הבאים מחמת הסעודה ואוכל הפת בתורת טפלה להלפתן ושאר דברים שמברך המוציא וברכת המזון בכזית.
- קכה. תניא סי' כח הובא במ"א סקמ"ד. ט"ז סק"ו וסק"כ. ראה גם לקמן סי"ז.
- קכו. מ"א שם. וראה גם קו"א סוסק"ב.
- קכז. פרח שושן כלל א סי' ג. יד אהרן בסוף הסי'. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. אבל בסדר ברה"נ שם לא הביא כ"א דעה הא' ופסק שמברכין המוציא ובהמ"ז בכזית. וראה תהלה לדוד סקט"ז. גנזי חיים סקי"ב.
- קכח. היינו "מפני שהן באין לתבשיל ולמזון ולא לקנוח ותענוג כיון שהן ממולאים בבשר וגבינה ולא בפירות", כדלקמן סי"ז.
- קכט. סעיף יד.
ברכות מ״א ב - הטקסט מספריא
שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים.
״אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן״, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֶרֶץ שֶׁכָּל שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים. כׇּל שִׁיעוּרֶיהָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! וְהָא אִיכָּא הָנָךְ דַּאֲמַרַן! אֶלָּא אֶרֶץ שֶׁרוֹב שִׁיעוּרֶיהָ כְּזֵיתִים.
״דְּבָשׁ״, כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִידָךְ — הָנֵי שִׁיעוּרִין בְּהֶדְיָא מִי כְּתִיבִי? אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.
רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוֹדְתָּא. אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ תַּמְרֵי וְרִמּוֹנֵי. שְׁקַל רַב הַמְנוּנָא, בָּרֵיךְ אַתַּמְרֵי בְּרֵישָׁא. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַמּוּקְדָּם בְּפָסוּק זֶה קוֹדֵם לִבְרָכָה?
אֲמַר לֵיהּ: זֶה שֵׁנִי לְ״אֶרֶץ״, וְזֶה חֲמִישִׁי לְ״אֶרֶץ״. אֲמַר לֵיהּ: מַאן יָהֵיב לַן נִגְרֵי דְפַרְזְלָא וּנְשַׁמְּעִינָּךְ.
אִיתְּמַר: הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה, אָמַר רַב הוּנָא: טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן: טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: טְעוּנִין בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם. שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁטָּעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וְאֵין טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו אֶלָּא פַּת הַבָּאָה בְּכִסָנִין בִּלְבַד. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא: פַּת פּוֹטֶרֶת כׇּל מִינֵי מַאֲכָל, וְיַיִן פּוֹטֵר כׇּל מִינֵי מַשְׁקִים.
אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכְתָא דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — אֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם. וְשֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה — טְעוּנִים בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם. לְאַחַר הַסְּעוּדָה — טְעוּנִים בְּרָכָה בֵּין לִפְנֵיהֶם בֵּין לְאַחֲרֵיהֶם.
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ דְּבָרִים הַבָּאִים מֵחֲמַת הַסְּעוּדָה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אֵינָם טְעוּנִים בְּרָכָה לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: הוֹאִיל וּפַת פּוֹטַרְתָּן. אִי הָכִי, יַיִן נָמֵי נִפְטְרֵיהּ פַּת! שָׁאנֵי יַיִן
as an impure vessel loses its status as a vessel and consequently its impurity when it can no longer be used, if they have holes the size of pomegranates.
A land of olive oil: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said that the verse should be expounded as follows: A land, all of whose measures are the size of olives. The Gemara poses a question: Can it enter your mind that it is a land all of whose measures are the size of olives? Aren’t there those measures that we mentioned above, which are not the size of olives? Rather, say: A land, most of whose measures are the size of olives, as most of the measures relating to forbidden foods and other matters are the size of olives.
Honey, i.e., dates from which date honey is extracted, also alludes to a measurement. With regard to Yom Kippur, one is only liable if he eats the equivalent of a large date on Yom Kippur. The Gemara asks: And what will the other amora, who interpreted the verse as referring to the halakhot of precedence in blessings, say with regard to this midrash? The Gemara responds: Are these measures written explicitly in the Torah? Rather, they are by rabbinic law, and the verse is a mere support, an allusion to these measures.
With regard to the halakhot of precedence in blessings, the Gemara relates: Rav Ḥisda and Rav Hamnuna were sitting at a meal. They brought dates and pomegranates before them. Rav Hamnuna took and recited a blessing over the dates first. Rav Ḥisda said to him: Does the Master not hold that halakha which Rav Yosef, and some say Rabbi Yitzḥak, said: Each food that precedes the others in this verse, precedes the others in terms of blessing as well? The pomegranate precedes the date in that verse.
Rav Hamnuna said to him: This, the date, is mentioned second to the word land, in the verse: “A land of olive oil and honey,” just after the olive, and this, the pomegranate, is fifth to the word land. Rav Ḥisda said to him admiringly: Who will give us iron legs that we may serve you and constantly hear from you novel ideas.
It was stated: If they brought figs and grapes before them during a meal, what blessings need to be recited? Rav Huna said: They require a blessing before eating them, and do not require a blessing after eating them, as Grace after Meals exempts them. And so too, Rav Naḥman said: They require a blessing before eating them, and do not require a blessing after eating them. And Rav Sheshet said: They require a blessing both before eating them and after eating them, even if he ate them during the meal, as you have nothing which requires a blessing before eating it and does not require a blessing after eating it, because it is exempted by Grace after Meals, except bread, a sweetened and spiced pastry, that comes as dessert, as it, too, is a type of bread. The statements of both Rav Huna and Rav Sheshet disagree with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as Rabbi Ḥiyya said: Bread exempts all the types of food that one eats after it, and wine exempts all types of drinks that one drinks after it, and one need not recite a blessing either before or after eating them.
Summarizing, Rav Pappa said that the halakha is: Food items that come due to the meal, which are eaten together with the bread as part of the meal, during the meal, neither require a blessing before eating them nor after eating them, as they are considered secondary to the bread. And food items like fruit, that do not come due to the meal, as part of the meal, but may be brought during the meal, require a blessing before eating them and do not require a blessing after eating them. If they come after the meal, they require a blessing both before eating them and after eating them.
The Gemara relates that the students asked Ben Zoma: Why did the Sages say that food items that come due to the meal during the meal, neither require a blessing before eating them nor after eating them? He said to them: Because bread exempts them. They asked: If so, bread should also exempt wine. Yet, one recites a blessing over wine during the meal. The Gemara responds: Wine is different,
תניא, ליקוטי אמרים כ״ח - הטקסט מספריא
וַאֲפִילוּ אִם נוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי תַּאֲווֹת וּשְׁאָר מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בַּתּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה בְּכַוָּונָה, אַל יָשִׁית לֵב אֲלֵיהֶן, אֶלָּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן כְּרֶגַע.
וְגַם, אַל יְהִי שׁוֹטֶה לַעֲסוֹק בְּהַעֲלָאַת הַמִּדּוֹת שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה, כַּנּוֹדָע, כִּי לֹא נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הָהֵם אֶלָּא לְצַדִּיקִים, שֶׁאֵין נוֹפְלִים לָהֶם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁלָּהֶם כִּי אִם מִשֶּׁל אֲחֵרִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹפֵל לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, מִבְּחִינַת הָרָע שֶׁבְּלִבּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, אֵיךְ יַעֲלֵהוּ לְמַעְלָה, וְהוּא עַצְמוֹ מְקוּשָּׁר לְמַטָּה?
אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן, אַל יִפּוֹל לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ לִהְיוֹת מִזֶּה עָצֵב נִבְזֶה בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה רַבָּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, יִתְחַזֵּק יוֹתֵר וְיוֹסִיף אוֹמֶץ בְּכָל כֹּחוֹ בְּכַוָּונַת הַתְּפִלָּה בְּחֶדְוָה וְשִׂמְחָה יְתֵירָה, בְּשׂוּמוֹ אֶל לִבּוֹ, כִּי נְפִילַת הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה הִיא מֵהַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הָעוֹשָׂה מִלְחָמָה בְּבֵינוֹנִי עִם נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שֶׁבּוֹ.
וְנוֹדָע דֶּרֶךְ הַנִּלְחָמִים וְכֵן הַנֶּאֱבָקִים יַחַד, כְּשֶׁאֶחָד מִתְגַּבֵּר, אֲזַי הַשֵּׁנִי מִתְאַמֵּץ לְהִתְגַּבֵּר גַּם כֵּן בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ. וְלָכֵן, כְּשֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי גַּם הַקְּלִיפָּה מִתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ, לְבַלְבְּלָהּ וּלְהַפִּילָהּ בְּמַחֲשָׁבָה זָרָה שֶׁלָּהּ.
וְלֹא כְּטָעוּת הָעוֹלָם, שֶׁטּוֹעִים לְהוֹכִיחַ מִנְּפִילַת הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה – מִכְּלָל שֶׁאֵין תְּפִלָּתָם כְּלוּם, שֶׁאִילּוּ הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְנָכוֹן – לֹא הָיוּ נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְהָאֱמֶת הָיָה כְּדִבְרֵיהֶם, אִם הָיְתָה נֶפֶשׁ אַחַת לְבַדָּהּ, הִיא הַמִּתְפַּלֶּלֶת וְהִיא הַמְחַשֶּׁבֶת וּמְהַרְהֶרֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת.
אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, הֵן שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת, הַנִּלְחָמוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּמוֹחוֹ שֶׁל אָדָם, כָּל אַחַת חֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ לִמְשׁוֹל בּוֹ וְלִהְיוֹת הַמּוֹחַ מְמוּלָּא מִמֶּנָּה לְבַדָּהּ, וְכָל הִרְהוּרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם – מִנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וְכָל מִילֵּי דְעָלְמָא – מִנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, רַק שֶׁהָאֱלֹהִית מְלוּבֶּשֶׁת בָּהּ.
וְהוּא כִּמְשַׁל אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּונָה, וְעוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ עָרֵל רָשָׁע, וּמֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֵי לְבַלְבְּלוֹ, שֶׁזֹּאת עֲצָתוֹ בְּוַדַּאי, שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב לוֹ מִטּוֹב וְעַד רָע, וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּחֵרֵשׁ לֹא יִשְׁמַע, וּלְקַיֵּים מַה שֶּׁכָּתוּב: ״אַל תַּעַן כְּסִיל בְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לוֹ גַּם אָתָּה״.
כָּךְ, אַל יָשִׁיב מְאוּמָה וְשׁוּם טַעֲנָה וּמַעֲנֶה נֶגֶד הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה, כִּי הַמִּתְאַבֵּק עִם מְנֻוָּול – מִתְנַוֵּול גַּם כֵּן; רַק יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ הַהִרְהוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לוֹ, וִיסִירֵם מִדַּעְתּוֹ, וְיוֹסִיף אוֹמֶץ בְּכֹחַ כַּוָּונָתוֹ.
וְאִם יִקְשֶׁה לוֹ לַהֲסִירָם מִדַּעְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרְדִים דַּעְתּוֹ מְאֹד בְּחָזְקָה – אֲזַי, יַשְׁפִּיל נַפְשׁוֹ לַה׳ וְיִתְחַנֵּן לוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לְרַחֵם עָלָיו בְּרַחֲמָיו הַמְרוּבִּים, כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים הַנִּמְשָׁכִים מִמּוֹחוֹ, וְכָכָה יְרַחֵם ה׳ עַל נַפְשׁוֹ הַנִּמְשֶׁכֶת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, לְהַצִּילָהּ מִ״מַּיִם הַזֵּדוֹנִים״, וּלְמַעֲנוֹ יַעֲשֶׂה, ״כִּי חֵלֶק ה׳״ – מַמָּשׁ – ״עַמּוֹ״:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.