י
י אפילו נגע בהעד יד שאינה נטולה כללעה בין שהיא ידו בין ידו של אחר שלא נטל ידיועו הרי המים שעליה מתטמאין מיד הטמאה שנגעה בהם וצריך ליתן עליה שניים אחריםעז ואם לא נתן עליהעח אלא הראשונים בלבד אין להם תקנה אלא בניגוב או בהשקה למי מקוהעט וגם היד שאינה נטולה אין לה תקנה אלא בניגוב לפי שנטמאה גם כן ממי חברתה הטמאים ואין מים שניים ואפילו רביעית בבת אחת מטהרים טומאה הבאה מחמת יד אחרת (אבל אם נגעה בשניים שטומאתן היא בנגיעתם אין צריך לנגבהפ).
וכבר נתבארפא שבמי רביעית בבת אחת יש להקל ולומר שאינן מתטמאין כלל ולפיכך אם שפך על ידו אחת רביעית בבת אחת ונגעה בה ידו השניה שלא שפך עליה כלום ידו הראשונה טהורהפב (וגם השניה אף על פי שיש עליה לחלוחית מים מן הראשונים ולחלוחית זה שעליה נטמאה ממנה שהרי אין בו רביעית מכל מקום מיטהר הוא ע"י מים ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת שישפוך עליה כיון שטומאתה היא מיד זו עצמה).
אבל אם נתן על ידו השניה מים הראשונים פחותים מרביעית ונגעה בזו שנתן עליה רביעית בבת אחת נטמאה יד זו ממימי (השניים) [השניה] הטמאיםפג וצריך לשפוך עליה מים שניים לטהרהפד שכל מים טמאים מטמאים את היד הנוגעת בהם אפילו היא טהורה לגמרי ואפילו באמצע הסעודהפה:
הערות
- עד. ביד הא' ששפך עליה ראשונים ושניים, שבזה מיירי בסוף הסעיף הקודם.
- עה. הגהות מיימוניות בשם ס' המצות שם. שו"ע ס"ד. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"ג (אפילו ברביעית).
- עו. שו"ע שם.
- עז. ומועיל, כדלעיל סוף ס"ט.
- עח. על היד הא', לפני שנגעה בחברתה.
- עט. ראה גם פרי מגדים משבצות זהב ס"ק ו. וראה גם לעיל ס"ד. וראה טור ושו"ע יו"ד סי' רא סנ"ב-ג. משא"כ ברביעית, כדלקמן סט"ז.
- פ. כדלעיל סוף ס"ט.
- פא. לעיל ס"ח וש"נ.
- פב. שו"ע סוף ס"ד. וראה משנה ברורה שער הציון ס"ק לט.
- פג. מ"א ס"ק ט (בתירוץ הב'). וכדלעיל סי' קנט סוף סי"ג.
- פד. ומועיל, כדלעיל סוף ס"ט.
- פה. ב"ח סוף סי' קסד. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סוס"ג, ושם: מקנחה היטב ויחזור ויטול ליד זו שנגע בה נטילה כשרה לשפוך עליה ב' פעמים כראוי.
שולחן ערוך, יורה דעה ר״א:נ״ב - הטקסט מספריא
הַבָּא לְעָרֵב מִקְוֶה פָּסוּל אוֹ חָסֵר עִם מִקְוֶה כָּשֵׁר, לְהַכְשִׁירוֹ; אוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם חֲסֵרִים וּבָא לְעָרְבָם לְהַכְשִׁירָם, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא נֶקֶב שֶׁבֵּינֵיהֶם רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנֹּאד וְקִלּוּחַ הַמַּיִם יִהְיֶה כְּרֹחַב הַנֶּקֶב (ריב"ש סִימָן רל"ב בְּשֵׁם א' מֵהַמְפָרְשִׁים וְכֵן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף), וּלְאַחַר שֶׁנִּתְעָרֵב הַפָּסוּל עִם הַכָּשֵׁר, אֲפִלּוּ רֶגַע, נִשְׁאָר לְעוֹלָם בְּהֶכְשֵׁרוֹ, אֲפִלּוּ נִסְתַּם הַנֶּקֶב אַחַר כָּךְ. כָּל שֶׁיַּעֲמֹד בִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנֹּאד, מְמַּעֲטוֹ, אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם. סָפֵק אִם הַנֶּקֶב רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנֹּאד אִם לָאו, פָּסוּל. אִם יֵשׁ שָׁם נְקָבִים דַּקִּים הַרְבֵּה, מִצְטָרְפִין לְכִשְׁפוֹפֶרֶת הַנֹּאד, אִם הַמִּקְוֶה הָאֶחָד שָׁלֵם וְהַשֵּׁנִי חָסֵר. הַגָּה: וּמֻתָּר לַחְפֹּר מִקְוֶה בְּצַד הַנָּהָר וְלִטְבֹּל בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ מ' סְאָה, דְּהָא אַרְעָא חִלְחוּלֵי מִתְחַלְחֶלֶת וְהוֹאִיל וְהוּא סָמוּךְ לַנָּהָר וְאָנוּ רוֹאִין הַחִלְחוּלִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁהַמַּיִם בָּאִין מִן הַנָּהָר דֶּרֶךְ הַחִלְחוּל, דְּהַיְינוּ מִנְּקָבִים דַּקִּים שֶׁבַּקַּרְקַע, הָווּ חִבּוּר (מָרְדְּכַי ה"נ בְּשֵׁם ראבי"ה). אֲבָל אִם שְׁנֵיהֶם חֲסֵרִים, אֵין הַנְּקָבִים הַדַּקִּים מִצְטָרְפִין לְכִשְׁפוֹפֶרֶת הַנֹּאד וְהוּא הַדִּין אִם חִלֵּק מִקְוֶה בְּסַל אוֹ שַׂק, אִם אֵין שִׁעוּר מִקְוֶה בְּצַד אֶחָד, פָּסוּל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.