ו
ו טומאת הידים וטהרתן אינה אלא עד הפרק הצריך נטילת ידים ולא חוץ לפרק שאם נטל הראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק לא נטמאו שם אע"פ שהם שם ראשונים ולפיכך אם חזרו לפרק אינן מטמאין את היד אבל אם הראשונים שהיו בתוך הפרק ונטמאו יצאו חוץ לפרק אע"פ שנטל גם השניים חוץ לפרק לא טיהרום שם ולפיכך אם חזרו לפרק חזרו וטמאו הראשונים את הידלב לכך אמרו חכמיםלג הנוטל צריך שיגביה ידיו למעלה שלא יחזרו המים שחוץ לפרק לתוך הפרק.
ומכל מקום אם נוטל כל היד עד הקנה של זרוע לא יגביה כל היד לגמרי כדי שלא יצאו ממנה מים על הזרוע במקום שישארו שם גם אחר שינגב ידיו שאינו מנגב אותו מקום מפני שהוא מכוסה בבגדים ואח"כ כשישפיל ידו לאכול בה יחזרו מהזרוע לידו ויטמאוהלד אלא יגביה ראשי אצבעותיולה ועל ידי זה תהא שאר היד מוגבהת קצת שמהאצבעות אין לחוש שירדו על הזרוע.
וצריך ליזהר שיהיו מוגבהים ועומדים מסוף הנטילה עד שינגבן שאם יגביהן ויחזור וישפילן יחזרו המים שיצאו חוץ לפרק ע"י הגבהתו וישובו לתוך הפרקלו.
לפיכך יטול שתי ידיו כאחת שאם יטול ידו אחת ויגביהנה ואחר כך ישפוך בה על השניה נמצא מורידה למטה כששופך בהלז.
ואם רוצה להשפילן מתחילת הנטילה שלא יצאו מים ראשונים חוץ לפרק כלל מתוך הפרק הרשות בידולח רק שישגיח שיבוא המים על ראשי האצבעותלט.
ואם שופך רביעית על כל יד בפני עצמהמ או רביעית על ב' ידיו כאחדמא שאין שם מים טמאים כלל א"צ ליזהר בזה כלל ואצ"ל המטביל ידיומב.
ויש מפרשיםמג מה שאמרו חכמים הנוטל צריך שיגביה ידיו אינו בנוטל כל היד עד הקנה של זרוע אלא בנוטל האצבעות לבדן וכדברי האומרים שהנטילה דיה עד מקום חיבור האצבעות לכף הידמד וטומאת הידים לראשונים וטהרתן מהשניים היא עד הקנה של זרוע לפיכך יש לחוש שמא הלכו הראשונים חוץ למקום חיבור האצבעות ונטמאו שם אף אם לא יצאו לשם מהאצבעות אלא הלכו לשם מחמת הכלימה והשניים שמא לא הלכו בכל מקום שהלכו הראשונים ונשארו הראשונים בטומאתן ומטמאין היד אם יורדים לאצבעות כשמשפיל ידיו לכן צריך להגביה ראשי אצבעותיו למעלה מסוף הנטילה עד שינגבמו ואף אם רוצה להשפילן מתחלת הנטילה אינו מועיל כי אי אפשר לצמצם ליטול ממש בתוך הפרק שלא ילכו המים חוץ לאצבעותיו מעט ואם הלכו לשם נטמאו שם אע"פ שלא ירדו לשם מהאצבעות אלא מהכלי והמטביל ידיו או ששפך עליהם רביעית כאחד אפילו שפך על האצבעות ויצאו מהן חוץ לפרק לא נטמאו שם כלל כיון שהם מי טהרהמז.
ועל פי סברא זו נהגו עכשיו להקל בהגבהת הידיםמח לפי שנוהגין לשפוך על כל יד ג' פעמים אף שהן נקיות ושוב אין לחוש שמא לא הלכו השניים בכל מקום שהלכו הראשוניםמט שאם לא הלכו השניים הלכו השלישייםנ:
הערות
- לב. משנה פ"ב דידים מ"ג, לגירסת ולפירוש הר"ש והרא"ש שם. רא"ש חולין פ"ח סי"ח ובשו"ת כלל מח סי"א. טור ומ"א בריש הסימן.
- לג. סוטה ד , ב. תוספתא ידים פ"ב ה"א.
- לד. מ"א ס"ק א.
- לה. רש"י סוטה שם ד"ה שיגביה. רמ"א ס"א.
- לו. ב"י ד"ה ויש לשאול. רמ"א שם.
- לז. רש"ל בביאורו לטור ולסמ"ג עשין כז הל' נט"י. הובא בב"ח ד"ה ומ"ש לפיכך, וב עולת תמיד ס"ק א.
- לח. ב"י ד"ה ויש לשאול. רמ"א שם.
- לט. של"ה שער האותיות אות קדושה בהג"ה ד"ה נט"י. ב"ח ד"ה גרסינן. מ"א ס"ק א. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה (שמטעם זה צריך להגביה אצבעותיו, אף כשנוטל מרביעית על כל כף היד).
- מ. סמ"ק סי' קפא. ט"ז ס"ק ג.
- מא. ב"י ד"ה כתב המרדכי. שו"ע ס"א.
- מב. תוספתא ידים פ"ב ה"א. סמ"ג עשין כז הל' נט"י. ומרדכי ברכות פ"ח רמז רב. שו"ע שם.
- מג. שו"ת ה רשב"א ח"ג סי' רס. אגור סי' רו בשם שבלי הקלט סי' קלו בשם רבינו אביגדור כהן. שו"ע שם. מ"א ס"ק א.
- מד. כדלעיל סס"י קסא.
- מה. ב"י ד"ה והרשב"א. וראה הערות השואל בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' כה.
- מו. כדלעיל לדעה הא'. לחם חמודות מ"א (בריש הסימן הביא מלחם חמודות חולין פ"ח אות פא, שלדעה זו גם המטביל צריך להגביה).
- מז. תוספתא ידים פ"ב ה"א. מ"א בריש הסימן. וראה גם לקמן ס"ח.
- מח. רמ"א שם.
- מט. אור זרוע ח"א סי' עג בשם ריב"א חולין פ"ח (עי' תוס' שם קז, א ד"ה דלא). הובא בהגהות אשרי ברכות פ"ב סי' יא, וחולין פ"ח סי' מג. אגור סי' רו. שבלי הלקט סי' קלח. ומנהג חב"ד לשפוך ג' פעמים גם כשנוטלים רביעית ויותר על כל יד (ראה ס' המנהגים - חב"ד ע' 21).
- נ. מ"א ס"ק ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.