רפז
דנרי בידך הוא נר מצוה ותורה אור, נרך בידי הוא נר ה' נשמת אדם, ואם אתה משמר את נרי בקיום המצות ובקביעות עתים לתורה, הנני משמר את נרך מה שנותנים כח בנשמה שיכולה להאיר ולפעול בעולם, דכמו שהנר מאיר במקום החשך והאפלה, כמו"כ האדם מאיר את חשכת העולם, ולהיות שהעולמות נתהוו ע"י ריבוי צמצומים והעלמות והסתרים, עד שהם בבחי' חשך ואפלה, וכ"ש העוה"ז שהוא בבחי' חשך עב כפול ומכופל, עד שהוא מלא קליפות וסט"א כו' כמ"ש בסש"ב פל"ו74, וע"ז הו"ע נר ה' נשמת אדם להאיר את חשך העוה"ז, שע"י ההתבוננות של הנה"א שבאדם שמתבונן בגדולת ורוממות אוא"ס ב"ה ונתפעל בנפשו על אלקות, הרי בא האור האלקי בבחי' גילוי בנפשו ובחלקו בעולם, ואז הוא התחברות השכל העצמי עם הלבושים החיצונים, והכלי לזה הוא לימוד התורה בקביעות דוקא דכל עבודה היא ביגיעה דוקא, והכח על עבודה זו הוא ע"י התעוררות רחמים דראשי אלפי ישראל אשר באור תורתם ועבודתם מעוררים ומאירים את הנר"ן דנש"י להיות חזק בלימוד התורה וקיום המצות, דזהו יש מפזר ונוסף עוד לארקא ברכאן לעילא ולתתא. וזהו פזר נתן לאביונים דע"י שפזר כחו לסייע לעורר ולהאיר את האביונים, דאביון הוא75 מי שתאב76, וכמו התלמיד התאב לקבל מרבו, הנה לבד זאת דצדקתו עומדת לעד בעולמות העליונים בעילוי אחר עילוי כנודע, אלא דאשתכח גם בהאי עלמא יתיר מבחיוהי. וזהו קרנו דקרן העצמי של הצדיק שהוא העילוי בעילוי אחר עילוי בעולמות העליונים כנ"ל תרום בכבוד שהוא הקביעות עתים לתורה ובפרט לתשב"ר דאין כבוד אלא תורה77, וזהו פזר נתן לאביונים הנה צדקתו עומדת לעד דזכות אבות לא תמו78 וקרנו תרום בכבוד, דע"י מס"נ על לימוד התורה נמשך הרמת הקרן הן ברוחניות והן בגשמיות וכמ"ש79 וירם קרן לעמו, דעם ד' כשמוסרים נפשם על התורה לקבוע עתים לתורה, אשר גם בעת הטרדה שומר הקביעות ומלמד את בנו תורה בלי שום מניעה ומעכב כלל, הנה אז תרום קרנם הן ברוחניות והן בגשמיות.
קיצור. יבאר דהנה"א עיקרו שכל אלקי, ומשכיל ומשיג בכל דבר האלקות שבו, וע"י התלבשותו בנה"ט משיג אלקות במוחש ופועל זיכוך הנה"ב, וכשהמדות דנה"א נאחזים בהמדות המבוררים של הנה"ב מאירים גם חשכת העולם, וראשי אלפי ישראל מעוררים רחמים רבים לארקא ברכאן לעילא ולתתא.
-------------------- * --------------------
הערות
- 74. מה, ב.
- 75. ראה ד"ה ועדיין צ"ל מ"ש פזר נתן דחג השבועות תרמ"ב פרק טז.
- 76. ראה פרש"י דברים טו, ד. כד, יד. ויק"ר פל"ד, ו. מדרש משלי כב. כד הקמח ערך צדקה.
- 77. אבות ו, ג.
- 78. מחלוקת בשבת (נה, א), אבל כן הוא המסקנא בויק"ר פל"ו, ו. ועיג"כ ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א. אגדת בראשית פ"י. זח"א קסח, א. זח"ג קעד, א. תקו"ז תי' כא (נז, ב). תיקונים מזהר חדש (קיג, ד). תומר דבורה (להרמ"ק) פ"א (עפ"י הערה בספר המאמרים ה'ש"ת ע' 30. תש"ח ע' 192).
- 79. תהלים קמח, יד.
רש"י על דברים ט״ו:ד׳ - הטקסט מספריא
אפס כי לא יהיה בך אביון. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן"? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶבְיוֹנִים בַּאֲחֵרִים וְלֹא בָכֶם, וּכְשֶׁאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֶבְיוֹנִים בָּכֶם:
אביון. דַּל מֵעָנִי, וּלְשׁוֹן אֶבְיוֹן שֶׁהוּא תָּאֵב לְכָל דָּבָר (עי' ויקרא רבה ל"ד):
אפס כי לא יהיה בך אביון HOWBEIT THERE SHALL BE NO NEEDY AMONG YOU — But further on (v. 11) it states, “For the needy shall never cease out of the land”! But the explanation is: When you do the will of the Omnipresent the needy will be amongst the others and not amongst you, if, however, you do not the will of the Omnipresent, the needy will be amongst you (Sifrei Devarim 114:1).
אביון denotes a person who is more destitute than an עני. The term אביון (from the root אבה “to long for”, “to desire”; cf. Rashi on Exodus 23:6) denotes one who longs for everything (because he lacks everything) (Leviticus Rabbah 34:6).
ויקרא רבה ל״ד:ו׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, מג): פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹּכּוּ בַּעֲוֹנָם, בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִים, חוֹזְרִים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִין, עַד הֵיכָן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר עַד שֶׁדַּלּוּ מִן הַמִּצְווֹת, וְאָחֳרִינָא אָמַר עַד [שידלדלו] [שנדלדלו] מִן הַנְּכָסִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה סְפֵיקָא בְּיָדוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן לְהָבִיא אֲפִלּוּ קָרְבַּן עָנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יד, כא): וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לֶעָנִי: עָנִי, אֶבְיוֹן, מִסְכֵּן, רָשׁ, דַּל, דָּךְ, מָךְ, הֵלֶךְ. עָנִי, כְּמַשְׁמָעוֹ. אֶבְיוֹן, שֶׁמְתָאֵב לַכֹּל. מִסְכֵּן, שֶׁהוּא בָּזוּי לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, טז): וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה. רָשׁ, מִן הַנְּכָסִים. דַּל, מְדֻלְדָּל מִן הַנְּכָסִים. דָּךְ, מְדֻכְדָּךְ, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ אוֹכֵל, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ טוֹעֵם וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. מָךְ, שֶׁהוּא מָךְ לִפְנֵי כֹּל, עָשׂוּי כְּמִין סְקוּפָה הַתַּחְתּוֹנָה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.
ויקרא רבה ל״ו:ו׳ - הטקסט מספריא
עַד מָתַי זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת, רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר מְנַחֲמָא וְאָמְרֵי לָהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה בַּר חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רָבָא בַּר זַבְדָא עַד יְהוֹאָחָז, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב יג, כג): וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם וגו' עַד עָתָּה, עַד עָתָּה זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי אָמַר עַד אֵלִיָּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א יח, לו): וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וגו'. שְׁמוּאֵל אָמַר עַד הוֹשֵׁעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע ב, יב): וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מֵאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי, וְאֵין אִישׁ הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אַבְרָהָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית כ, ז): וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ. וְאֵין אִישׁ אֶלָּא יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סה): מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה. וְאֵין אִישׁ אֶלָּא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כז): וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. רַבִּי יוּדָן אָמַר עַד חִזְקִיָּה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה ט, ו): לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ וגו'. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר אִם רָאִיתָ זְכוּת אָבוֹת שֶׁמָּטָה וּזְכוּת אִמָּהוֹת שֶׁנִּתְמוֹטְטָה לֵךְ וְהִטָּפֵל בַּחֲסָדִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, י): כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה, הָרִים אֵלּוּ אָבוֹת, וְהַגְּבָעוֹת אֵלּוּ אִמָּהוֹת, וְאַחַר כָּךְ (ישעיה נד, י): וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ. אָמַר רַבִּי אַחָא לְעוֹלָם זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת, לְעוֹלָם מַזְכִּירִין וְאוֹמְרִין (דברים ד, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.