נט, ג

ילבשם בשעה שהוא צריך בזמן הקור או לצאת בדרך למרחוק כו', וכן כמו אותיות המחשבה שהם לבושי' הם מתחלפי' שמשוטטי'⁵⁰ כו' בכל רגע מתהוה מחשבה אחרת כו'. כמו"כ כל מצות דרבנן מתחלפי' לפי העת והזמן כו', כמו שבא שלמה ותיקן עירובין, ונט"י וקודם שבא שלמה אכלו כל ישראל בלא נט"י ולא הי' פגם כלל לנפשם האלקי', כמו שיש עתה פגם גדול לאוכל בלי נט"י ונעקר מן העולם⁵¹ כו', כי לא היו מצות תרומה וקדשים צריכין לבוש עדיין קודם שבא שלמה. אבל כשהשגיח שלמה בחכמתו שעתה הוא העת שצריכי' לבוש עשה הרחקה וגדר והוא נט"י מפני סרך קדשים, ובהרחקה זו מאיר או"מ של מצות תרומה וקדשים והמזלזל בה נעקר מן העולם וכמ"ש בכתבי האריז"ל⁵² בעוצם הפגם כו', וכן תיקן עירובין לשמור מלאכת הוצאה ולא היתה צריכה שימור קודם לכן וד"ל. וכן כל גזירות י"ח דבר⁵³, וכל גזירות של חכמי ישראל בכל דור הוא שראו והשיגו שהשעה צריכה לכך לגדור גדר למצוה פלוני' ולא גילו טעם הגזירה בסברת טעם עד יב"ח⁵⁴ כו'. ומה שראו הוא בחי' השגת חכם עצמיות הדבר דעדיף מנביא וכמ"ש במ"א בענין חכם⁵⁵ עדיף מנביא, שהנביא הוא שמאיר בו הארת הדבר כפי אופן קבלת נשמתו לבד, והוא כח הפועל בתוך הנפעל ממש לפי ערכו לבד ולכן הי' מופשט מגשמיותו לגמרי כו'. אבל החכם המשיג בהשגתו יכול להשיג אף מה שאין ערוך להיות מקור לנפשו כמו למעלה מעולם האצי' כו', כמו"כ בהשגת החכמי' הי' אפשר להם להשיג מקיפי' של כל המצות מה שא"א למשה לאמור וד"ל.

ועתה יובן ג"כ ענין ברכות כל המצות שהם מדרבנן שהם ג"כ בחי' או"מ על הנפש בענין אחר, להיות כי העשיי' עצמה בעשותו המצוה בהנחת תפילין באתערותא דילי' מתעורר לעילא ענין הנחת תפילין דמארי עלמא כנ"ל. אך איך יתעורר לעילא במעשה אדם התחתון שהוא בתכלית השפלות מתועב ברוח הגסה דקלנ"ו⁵⁶ כו', לזה תקנו הברכה אשר קדשנו בבחי' מקיף דהיינו להגביה את הנפש לבחי' סוכ"ע דקמי' כחשיכה כאורה, ואז חשך הנפש מתהפך לאור כמ"ש במ"א שנעוץ התחלה בסוף⁵⁷