שכג
לפי שאז נמשך בהתגלות בכאו"א בחי' שעורה שיעור ה'. ושבועות נק' ע"ש קציר חטים לפי שאז הי' מ"ת78 שהוא ענין חטים כי חטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא79, וזהו ענין שתי הלחם שהיו מביאין בעצרת80 שהוא ענין תשב"כ ותשבע"פ81, והיינו שבשבועות הוא ענין השגת אלקות בבחי' פנימיות רזין דאורייתא, וחג הסוכות הוא בחי' אסיפה מן השדה לבית, כי פסח ושבועות אף שהוא זמן קצירה שהוא בחי' גילוי, אך כ"ז הוא רק בבחי' שדה, דהיינו שהוא המשכה למעלה, אבל בסוכות הוא זמן אסיפה לבית, דהיינו שיומשך בכאו"א בפנימיותו כו'.
חסן 82 זה סדר נשים83, והענין הוא דהנה ידוע שיש עולם שנה נפש84, והנה זרעים מועד הוא המשכה בבחי' עולם ושנה שהוא זרעים המשכה בעולם כי הזריעה היא בארץ דוקא, והזריעה צריכה לגשמים מן השמים וכמ"ש כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה86 את הארץ והולידה והצמיחה85, נמצא שענין סדר זרעים הוא המשכה בעולם, ומועד הוא המשכה בבחי' שנה כי מועדים הוא בזמן דוקא שיש זמן ועת מיוחד לכל מועד ומועד, ונשים הוא המשכה בבחי' נפש שהוא המשכה בבחי' פנימי' בבחי' נפש שזהו ענין סדר נשים שהוא יחוד וזיווג שהוא המשכה פנימי' כו'. וזהו שסדר נשים הוא כנגד מדת התפארת87 שהיא בחי' יעקב88 שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה89, שיש קצה וקצה וכמ"ש ולמקצה השמים דלעילא עד קצה השמים90 דלתתא, קצה השמים דלעילא
הערות
- 78. ושבועות . . שאז הי' מ"ת : ראה נוסח התפלה וקידוש לשבועות. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתצ"ד, ס"א. לקו"ש שבועות כרך ח ע' 21.
- 79. חטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
- 80. שתי הלחם . . בעצרת : אמור כג, טו ואילך. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע מו. רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ח.
- 81. שתי הלחם . . תשב"כ ותשבע"פ : ראה זח"א השמטות רס, א.
- 82. חסן : מכאן מתחיל מאמר חדש שנאמר ביום ב' דחג השבועות בפתיחה והי' אמונת עתך. ראה גם לעיל הערה 1. הנחה מדרוש זה נדפסה לקמן בחלק ההנחות בפתיחה והי' אמונת עתך כנ"ל.
- 83. חסן זה סדר נשים : ישעי' לג, ו. שבת לא, א.
- 84. עולם שנה נפש : ראה ס"י פ"ג, מ"ג ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' נו ואילך. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נג, ב ובהערה 13. סה"מ תרל"ח ע' מג. וש"נ.
- 86. והרוה : ישעי' שם [ושם: כי אם הרוה — וכ"ה לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן ד"ה והי' אמונת עתיך ראה שם הערה 7].
- 85. כאשר ירד הגשם . . והצמיחה : ישעי' נה, י [בדילוג].
- 87. שסדר נשים . . התפארת : ראה ת"ז בהקדמה ה, א. פרדס שכ"ג, פ"ח שעה"כ מערכת חוסן. ספרי הקבלה שבהערה 64. תו"ח ויקהל ח"ב תלט, סע"ד. פיה"מ לה, רע"ד. אוה"ת הושע כרך א ע' תנז — נדפס גם בביאוה"ז (להצ"צ) וישלח ח"ב ע' תשח. וראה מאו"א מערכת חוסן אות סב [וכן צ"ל באוה"ת ישעי' כרך א ע' רכה].
- 88. התפארת שהיא בחי' יעקב : ראה זהר סתרי תורה ויצא קנז, ב. ח"ג (תוספות) שב, א. פרדס שער הכנויים שכ"ב, פ"ד.
- 89. יעקב שהוא בריח . . אל הקצה : ע"ד תרומה כו, כח. ראה זהר בשלח נא, ב. תרומה קעה, ב. לקו"ת שה"ש יג, סע"א ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יט. וש"נ. סה"מ תרכ"ט ע' קיז. וש"נ. תרנ"ג ע' רנח ואילך.
- 90. ולמקצה השמים . . עד קצה השמים : ואתחנן ד, לב [ושם: ועד]. ראה זהר ויקהל ריא, א. אוה"ת ויחי ע' שצה. ואתחנן ע' קסו.
ספר המצוות, מצוות עשה מ״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו להביא שתי הלחם חמץ למקדש עם הקרבנות שהם יבאו בכלל הלחם בעצרת המוגבל להקריב קרבן כמו שבא בויקרא, ושיאכלו הכהנים שתי הלחם אחר הנפתם עם כבשי השלמים, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. וכבר התבאר במנחות שזה הקרבן הבא בגלל הלחם חלוק ממוסף היום ושזה זולת זה. וכבר בארנו אנחנו זה באור מספיק בפירוש מסכת מנחות. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו כולם במסכת מנחות בפרק ד' וח' וי"א. (אמור, תמידין ומוספין פ"ח):
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ח׳ - הטקסט מספריא
ביום חמשים מספירת העומר הוא חג השבועות והוא עצרת וביום הזה מקריבין מוסף כמו מוסף ראש חדש שני פרים ואיל ושבעה כבשים כולם עולות ושעיר חטאת ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש הפקודים והם מוסף היום ועוד מביאין יתר על המוסף ביום הזה מנחה חדשה שתי הלחם ומקריבין עם הלחם פר ושני אילים ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת ושני כבשים זבח שלמים ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש ויקרא נמצא הקרב ביום זה יתר על שני התמידין שלשה פרים ושלשה אילים וארבעה עשר כבשים הכל עשרים בהמה עולות ושני שעירי חטאות נאכלים ושני כבשים שלמים נאכלים:
שתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ ומן החדש שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' לא מצאו חדש יביאו מן העליה:
חטים שירדו בעבים יש בהם ספק אם אני קורא בהם ממושבותיכם או אינם ממושבותיכם לפיכך לא יביא ואם הביא כשר וכיצד היו עושין מביאין שלש סאין חטין חדשות ושפין אותן ובועטין בהם כדרך כל המנחות וטוחנין אותן סולת ומנפין מהן שני עשרונות מנופה בשתים עשרה נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות כמו שביארנו:
שתי הלחם שהן מן החדש צריכין לבוא עשרון מכל סאה ומחצה ומנפין אותן בשתים עשרה נפה ולחם הפנים שהוא בא מן הישן די לו באחת עשרה נפה והוא בא עשרון מכל סאה אבל העומר שהוא בא מן השעורים חדשות אינו בא מן המובחר אלא משלש סאין ובשלש עשרה נפה:
וכולם אם רבה במדת הסאין שבאין מהן או מיעט כשר:
ולוקחין שני העשרונות ולשין אותן אחת אחת ואופין אותן אחת אחת:
ולישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות:
ואין עשייתן דוחה יום טוב ואין צריך לומר שבת אלא אופין אותן מערב יום טוב שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה:
היה ערב יום טוב שבת אופין אותן מערב שבת ונאכלות בשלישי לאפייתן שהוא יום טוב והרי מפורש בתורה שהם חמץ וכיצד עושה מביא שאור ממקום אחר ונותנו לתוך העשרון וממלא העשרון סולת ומחמצו באותו השאור:
ומרובעות הן אורך כל חלה שבעה טפחים ורחבה ארבעה טפחים וגובהה ארבע אצבעות:
כיצד הנפת הלחם עם שני כבשי השלמים מביא שני הכבשים ומניפם בעודן חיים שנאמר והניף אותם תנופה ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא ואחר כך שוחטין אותן ומפשיט ולוקח חזה ושוק מכל אחד משניהם ומניחן בצד שתי הלחם ומניח שתי ידיו מלמטן ומניף הכל כאחד במזרח במקום כל התנופות מוליך ומביא מעלה ומוריד ואם הניפן אחד אחד יצא ואח"כ מקטיר אימורי שני הכבשים ושאר הבשר נאכל לכהנים וכן שתי החלות נוטל כהן גדול אחת מהן והשניה מתחלקת לכל המשמרות ושתיהן נאכלות אותו היום וחצי הלילה כבשר קדשי קדשים:
שחט שני כבשים על ארבע חלות אם אמר יקדשו שתים מתוך ארבע מושך שתים מהן ומניפן והשאר פודין אותן בפנים ונאכלין בחוץ כשאר החולין ואם לא התנה לא קדש הלחם:
שחט ארבעה כבשים על שתי חלות מושך שנים מהם וזורק דמן שלא לשמן ומניף השנים הנשארים הכשרים עם שתי הלחם:
שתי החלות מעכבות זו את זו ושני הכבשים מעכבין זה את זה מת אחד משניהם או ברח או נעשה טריפה יקח זוג לשני שחט אחד לשמו יקח לו זוג:
שתי הלחם מעכבים את הכבשים ושני הכבשים אינן מעכבים את הלחם ואם הונפו עם הכבשים מעכבין זה את זה ואם אבד הלחם יאבדו הכבשים ואם אבדו הכבשים יאבדו הלחם ויביאו לחם אחר וכבשים אחרים:
שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים כיצד עושין בהן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה גזירה שמא ימצאו כבשים לשנה הבאה ויביאו לחם בלא כבשים הפר ושני האילים ושבעת הכבשים והשעיר הבאים ביום זה בגלל הלחם אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן:
שני פרים של מוסף היום ופר הבא בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה:
איל של מוסף היום ושני אילים הבאין בגלל הלחם אינן מעכבין (זה את זה) :
שבעה כבשים של מוסף היום ושבעה כבשים הבאים בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה ואם נשחטו כולן מעכבין זה את זה:
התמידין אינם מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה ולא מנין העולות כולן מעכב כיצד הרי שלא מצאו אלא ששה כבשים מקריבין ששה אפילו לא מצאו אלא אחד מקריבין אותו בין בראשי חדשים בין בימי המועדות והשבתות ואינן חייבין להקריב השאר למחר או למועד אחר אלא כל קרבן צבור שעבר זמנו בטל קרבנו לא מצאו אלא שני כבשים אם יקריבו אותן למוסף היום אין להן תמידין למחר הרי הדבר שקול אם הקריבום למוסף היום הקריבו ואם רצו להניחם למחר לתמידין יניחו:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.