קסג
בשמו בחי' חכ"ס להחיות הגוף שלו למטה כו'), ולכן הי' יכול להמשיך בחי' תורה כי תורה היא רק בחי' נובלות חכ' שלמעלה (כמארז"ל במד"ר בראשית פי"ז155, וי"ל שזהו כמ"ש בביאור שני דיונתי שבלק"ת156 כי התורה הנגלית היא בחי' הארת חכ' המתלבשת במדות, ולכן הם שתא סדרי משנה157 כנגד ששה מדות158 עליונות, וזהו ג"כ ענין כשר פסול טמא טהור חייב וזכאי שהוא בחי' חסד וגבורה, שכשר טהור וזכאי זהו מצד החסד בחי' ימין מקרבת159 שיוכל להתעלות ליכלל באור א"ס, ופסול טמא חייב היינו בחי' גבורה שמאל דוחה160 שא"א להתעלות כו', והכל ע"פ החכ' המתלבשת במדות, אבל לגבי בחי' עצם חכמתו ית' שחכים ולא בחכ' ידיעא161 שהיא רמה ונשגבה למעלה מהמדות נק' התורה רק נובלות חכמה לבד, ומשה הוא מעצמיות חכ' עילאה מקור התורה לכן נא' במשה כבד פה162 לגבי אורייתא דבע"פ כו' וכבד לשון לגבי תושב"כ, שלא הי' יכול להשפיל א"ע להיות נמשך ממנו התורה שהיא נובלות חכ' כ"כ בביאור הנ"ל, אמנם ביאור זה נראה שזהו ע"פ מ"ש במ"א שנק' התורה נובלות חכמה שלמעלה, כי מה שנמשך מבחי' ח"ע להתהוות אותיות התורה אינה אלא מבחי' אחוריים וחיצוניות החכמה שהיא נובלות חכמה (בביאור תורה צוה שבלק"ת163) וע' שם164 בענין וזרח משעיר165 דכתי' במ"ת שפירושו שער יו"ד שהתורה שהיא חכ' דאצי' נמשכה מבחי' ח"ס ע"י שערות לבד שהשערה עצמה היא בחי' וא"ו והאור שבתוך השערה הוא בחי' יוד166 כנודע שהשערה חלולה167 ומלובש בתוכה יניקת המוח, והענין הוא הגם דאוריי' מחכ' נפקת168 הוא בחי' ח"ע דאצי', אמנם התהוות החכ'169 מלמעלה מן החכ' הוא רק מאין כמ"ש והחכ' מאין תמצא170, שהתהוות החכ' מהכתר הוא מבחי' אין, כי מה שלמעלה מהחכ' אינה ממהות חכ' כלל, ולכן חכ' שבכתר נק' חכ' סתימאה, וכנ"ל שסתום ונעלם, ואינה נק'
הערות
- 155. פי"ז : סימן ה.
- 156. בביאור שני דיונתי שבלק"ת : שה"ש יט, ב. הבא בסמוך בפנים הוא ע"פ לשון הלקו"ת שם.
- 157. שתא סדרי משנה : ראה זהר בראשית מב, א. במד"ר פי"ב, יז. פי"ג, טוטז. שבת לא, א. לקו"ש בשלח כרך יא ע' 56 הערה 13.
- 158. שתא . . ששה מדות : ראה ת"ז בהקדמה ה, א. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 87.
- 159. ימין מקרבת : סוטה מז, א.
- 160. שמאל דוחה : סוטה שם.
- 161. שחכים ולא בחכ' ידיעא : ת"ז בהקדמה יז, ב.
- 162. כבד פה : שמות ד, י. ראה זהר רע"מ צו כח, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתצו. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מז. ד. וש"נ. קונט' בר מצוה תרנ"ג ע' נב (סה"מ תרמ"ד מהדורת תשס"ב ע' שכב). לקמן מאמר ד"ה כל אשר חפץ ה' עשה על יד הערה 53.
- 163. מ"ש במ"א . . תורה צוה שבלק"ת : ברכה צה, רע"ב.
- 164. וע' שם : צה, ג. הבא בסמוך בפנים הוא ע"פ לשון הלקו"ת שם.
- 165. וזרח משעיר : ברכה לג, ב.
- 166. שהשערה . . וא"ו והאור . . יוד : ראה לקו"ת להאריז"ל תולדות עה"פ (כה, כא) ויעתר יצחק.
- 167. שהשערה חלולה : ראה נזיר לט, א.
- 168. דאוריי' מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 169. אמנם התהוות החכ' : הבא בסמוך בפנים הוא ע"פ לשון לקו"ת שם צה, ב ואילך.
- 170. והחכ' מאין תמצא : איוב כח, יב. ראה אגה"ק סי"ז קכו, רע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשעט. וש"נ. תו"ח בראשית ז, ד ובהערה 49. בא ח"א קא, ג. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה והנה תורה היא בחי' קו האמצעי על יד הערה 224 ואילך.
נזיר ל״ט א - הטקסט מספריא
אוֹתְבֵיהּ חָמֵשׁ, וּמֵאַחַר דְּלָא תַּנְיָא חָמֵשׁ, מַאי טַעְמָא אוֹתְבֵיהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: אֲנָא סְבַרִי לָאו גְּמָרָא הִיא בִּידֵיהּ, וְהָדַר בֵּיהּ. וְלָא יָדַעְנָא דִּגְמָרָא הִיא בִּידֵיהּ, וְלָא הָדַר בֵּיהּ.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר כּוּ׳. אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּמַאן מְתַרְגְּמִינַן ״מִפּוּרְצְנִין וְעַד עִיצּוּרִין״ — כְּרַבִּי יוֹסֵי.
מַתְנִי׳ סְתַם נְזִירוּת — שְׁלֹשִׁים יוֹם. גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִסְטִים — סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם. נָזִיר שֶׁגִּילַּח בֵּין בְּזוּג בֵּין בְּתַעַר, אוֹ שֶׁסִּיפְסֵף כׇּל שֶׁהוּא — חַיָּיב.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הַאי מַזְיָא מִלְּתַחַת רָבֵי אוֹ מִלְּעֵיל? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְנָזִיר שֶׁגִּילְּחוּהוּ לִיסְטִים וְשִׁיְּירוּ בּוֹ כְּדֵי לָכוֹף רֹאשׁוֹ לְעִיקָּרוֹ.
אִי אָמְרַתְּ מִלְּתַחַת רָבֵי — נְזִירוּת הָא שַׁקְלֵיהּ. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִלְּעֵיל רָבֵי — מַאי דְּאַקְדֵּישׁ הָא קָאֵים.
תָּא שְׁמַע מֵהָא אִינְבָּא חַיָּה דְּקָאֵים בְּעִיקְבָּא דְבִינְתָּא, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִלְּתַחַת רָבֵי — בְּרֵישָׁא דְבִינְתָּא בָּעֵי לְמֵיקַם. לְעוֹלָם מִלְּתַחַת רָבֵי וְאַגַּב חַיּוּתָא נָחֵית וְאָזֵיל אִינְבָּא.
תָּא שְׁמַע אִינְבָּא מֵתָה בְּרֵישָׁא דְבִינְתָּא, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִלְּעֵיל רָבֵי — בְּעִיקְבָּא דְבִינְתָּא בָּעֵי לְמֵיקַם. הָתָם נָמֵי, מִשּׁוּם דְּלֵית בַּהּ חֵילָא שָׂרוֹגֵי שָׂרֵיגָא וְאָזֵיל.
תָּא שְׁמַע מִבְּלוֹרִית דְּכוּשִׁיִּים, דְּבָתַר דִּמְגַדְּלִין לַהּ רָפְיָא מִלְּתַחַת. הָתָם נָמֵי, אַיְּידֵי דְּקָמְטָא הִיא מִשִּׁיכְבָא דְּרָפְיָא.
תָּא שְׁמַע מִסְּקַרְתָּא, דְּרָפֵי עַמְרָא מִלְּתַחַת, וְתַנְיָא. וְתוּ: כַּד צָבְעִי סָבַיָּא דִּיקְנְהוֹן חָוְורָן
Rav Pappa himself raised his objection to Abaye’s opinion based on the premise that the tanna taught five sets of lashes, and since in the baraita it is not taught five sets of lashes, what is the reason that Rav Pappa raised his objection to Abaye’s opinion? Rav Pappa said: I held that it is not a tradition in Abaye’s hand that a nazirite is also flogged for “anything that is made of the grapevine,” but merely his own opinion, and therefore I assumed that were I to cite a baraita that explicitly contradicts his opinion he would retract his opinion. Consequently, I myself changed the wording of the baraita to see how Abaye would respond. But I did not know that this halakha is a tradition in Abaye’s hand and that therefore he did not retract his opinion.
§ The mishna taught: Rabbi Elazar ben Azarya says: He is liable only if he eats at least two ḥartzannim and one zag that together form the volume of an olive-bulk. The mishna then cites two opinions as to whether ḥartzan is a grape seed and zag is the skin, or the reverse. Rav Yosef said: In accordance with whose opinion do we translate the verse “from ḥartzannim to zag” (Numbers 6:4) as: From the seeds [purtzanin] to the skins [itzurin]? He explains: This translation is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
MISHNA: A naziriteship of unspecified length lasts for thirty days. If a nazirite shaved his hair during that period, or if he was shaved by bandits [listim] against his will, this negates thirty days of his naziriteship, which he must count afresh. With regard to a nazirite who shaved his hair, whether he did so with scissors or with a razor, or if he pulled out [sifsef ] any amount, he is liable.
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Does this hair that grows on the body grow from the bottom or from the top? Which part of the hair is new? The Gemara explains: What is the difference between these possibilities? The Gemara answers: It is relevant for the case of a nazirite who was shaved by bandits or shaved himself, but his head was not entirely shaved. Rather, they left part of it, so that the hair is long enough to bend its end to its root.
The Gemara explains the two sides of the dilemma: If you say that hair grows from the bottom, he has removed the hair of the naziriteship, which is the hair he vowed not to shave, and therefore he must add extra days to his term of naziriteship to allow for its proper growth. But if you say that it grows from the top, that hair which he sanctified still exists in part. Consequently, he may conclude his naziriteship and perform the mitzva of shaving.
The Gemara suggests: Come and hear a solution to this dilemma from an examination of this live louse [inba], which is always found in the root of the hair. And if it should enter your mind that hair grows from the bottom, the louse should be situated on the end of the hair, as it would be pushed up with the hair’s growth. The Gemara rejects this suggestion: Actually, one could say that hair grows from the bottom, and because it is alive the louse continuously descends, as it is always crawling toward the scalp from where it draws its nourishment.
The Gemara suggests another proof: Come and hear from the fact that a dead louse is invariably found on the end of the hair. And if it should enter your mind that hair grows from on top, it should be situated on the root of the hair. The Gemara rejects this: There too, one could say that because it has no strength it is caught where it was when it died and goes up with the growing hair.
The Gemara proposes a different proof: Come and hear from an examination of the long hair [belorit] of gentiles, which is grown for idolatrous purposes, by braiding the ends of the hair. As, after they braid it, it becomes loose underneath, which suggests that hair grows from below. The Gemara rejects this: There too, since it crumples from the effect of the person who lies upon it, it becomes loose underneath.
The Gemara offers an additional suggestion: Come and hear from the dye used on sheep, as the dyed wool becomes loose underneath. This shows that hair grows from the bottom. The Gemara adds: And this case of dyeing sheep is not merely anecdotal, as it was taught with regard to the halakhot of animal tithe. And furthermore, when old men dye their beards, we see that the beards turn white
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.