תשנא
העני ה"ז כלי לא"ס בעהר"צ, וכמ"ש הרמב"ם בפרקי הצלחה74 בענין תקיעות שופר (ה' בשו"ת פאר הדור סי' קנ"ז פ"ב75 ע') ואתה בהתקע שופר בר"ה תקונו והכשירו הנה תהי' תנועתו כלה באבריך ידיך פשוטות ללקיחת השופר אצבעותיך מקמצות להחזיק בו גרונך ולשונך וכלי הקול בהנעים76 תקיעתו תהיינה אזניך קשובות ורגליך עומדות ועיניך עצומות ויתר חלקך נרעדים וחרדים (ה' עכ"ל) והלב ישמע הקול שופר והמוח ירגיש בזה וכן כל הרמ"ח אברים77 (ה' וכן קחשיב שם בשארי מצות ותפלה ע"ש ע') הרי כל האברים הם כלים לא"ס בעהר"צ, ולע"ל יתגלה בחי' זו, שזהו ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר דכשילמוד תורה יראה את פה המדבר כנגדו78 וכן יראה פה המדבר את התורה וכמו בהר סיני שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו79 וכמו"כ יהי' לע"ל, ואמר ורא"ו כל בשר שיהי' בחי' ראי' ולא ראי' גשמיות כ"א שישיג בשכלו, אך לא השגה לבד אלא ראי' (ה' אפ"ל ראיות המהות בעין השכל וע' מזה בד"ה וככה ל"ז80 ע'), ובחי' זו יש עתה ג"כ במצות אלא שהם בהעלם ולע"ל יתגלה בחי' זו, וכמו מ"ש בע"ח שנשאר פנוי והלא נשאר רשימה וגם עכשיו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא81, אלא שהם בהעלם ולע"ל יתגלה בחי' זו. וכמו"כ במצות ג"כ, ואיך המצות הם כלים לא"ס בעהר"צ, הענין הוא כמו שמבואר במ"א (ה' ד"ה אלה תולדות נח ל"ז82 ע') על מארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם83, דהנה חיות האדם הוא מחו"צ84 לאחר שנפרד החיות מהם דבע"ח טעון שחיטה85 ובלא שחיטה אסור באכילה, וצומח תולשין אותו תחילה שנפרד ממנו החיות, והוא מפני שבכל דבר יש גוף ונפש ושרש הגוף מבחי' א"ס הסוכ"ע והנפש מבחי' ממכ"ע, וקבלת החיות הוא מגוף גשם הדבר אשר שרשו מסוכ"ע, הגם שגוף האדם ג"כ מסוכ"ע צ"ל דמוצא פי ה' שבמאכל86 הוא גבוה יותר ממוצא פי ה' שבאדם, וכ"ז עתה שגוף האדם
הערות
- 74. וכמ"ש הרמב"ם בפרקי הצלחה : ראה גם סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שכה. ס"ע שמז ואילך. תרל"ח ע' תפא. שו"ת פאר הדור סקנ"ו (ירושלים תשד"מ ס"ע שז).
- 75. בשו"ת פאר הדור סי' קנ"ז פ"ב : במהדורת ירושלים הנ"ל: סקנ"ו, פ"א.
- 76. הקול בהנעים : שם: הקול משמשות בהנעים.
- 77. הרמ"ח אברים : אהלות פ"א, מ"ח.
- 78. דכשילמוד תורה. . כנגדו : לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 79: אי' בגמ' — ראה תדא"ר רפי"ח. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפז. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נח, ג. וש"נ.
- 79. שאנכי. . מפי הגבורה שמענו : מכות כד, א. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ומשפט הערה 138.
- 80. ורא"ו כל בשר. . ולא ראי' גשמיות. . בד"ה וככה ל"ז : ראה המשך וככה תרל"ז פצ"א. פצ"ב. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשעד. שע"ת נו, א.
- 81. הלא את השמים. . מלא : ירמי' כג, כד.
- 82. ד"ה אלה תולדות נח ל"ז : פי"ח — לא נדפס לע"ע.
- 83. עוה"ב אין בו. . בראשיהם : ברכות יז, א. ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קלה ואילך. המשך וככה תרל"ז שם.
- 84. מחו"צ : מחי וצומח.
- 85. דבע"ח טעון שחיטה : פ' ראה יב, כא. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קמו. רמב"ם הל' שחיטה רפ"א.
- 86. דמוצא פי ה' שבמאכל : ראה עקב ח, ג. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקעה. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נה, ב ואילך. וש"נ. סה"מ מלוקט א' ע' קצא.
משנה אהלות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל. ששה בכל אצבע. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה ושנים במרפק. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין באהל:
ספר המצוות, מצוות עשה קמ״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל בשרם ושלא יהיה היתר אכילתם אלא בשחיטה. והוא אמרו יתברך וזבחת מבקרך ומצאנך. ולשון ספרי וזבחת מה מוקדשין בשחיטה אף חולין בשחיטה, כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ודקדוקיה במסכת חולין. (ראה אנכי, קדושה הלכות שחיטה פ"א):
משנה תורה, הלכות שחיטה א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך, ונאמר בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הא למדת שחיה כבהמה לענין שחיטה, ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה.
והלכות שחיטה בכולן אחת הן, לפיכך השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחלה אקב"ו על השחיטה ואם לא בירך בין בשוגג בין במזיד הבשר מותר, ואסור לאכול מן השחוטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות ואח"כ יאכלנו.
דגים וחגבים אינן צריכים שחיטה אלא אסיפתן היא המתרת אותן, הרי הוא אומר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם אסיפת דגים כשחיטת בקר וצאן, ובחגבים נאמר אוסף החסיל באסיפה לבדה, לפיכך אם מתו מאיליהן בתוך המים מותרין, ומותר לאכלן חיים.
זביחה זו האמורה בתורה סתם צריך לפרש אותה ולידע באי זה מקום מן הבהמה שוחטין, וכמה שיעור השחיטה, ובאי זה דבר שוחטין, ומתי שוחטין, והיכן שוחטין, וכיצד שוחטין, ומה הן הדברים המפסידין את השחיטה, ומי הוא השוחט, ועל כל הדברים האלו צונו בתורה ואמר וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך ואכלת בשעריך וגו' שכל הדברים האלו על פה צוה בהן כשאר תורה שבעל פה שהיא הנקראת מצוה כמו שביארנו בתחלת חבור זה.
מקום השחיטה מן החי הוא הצואר וכל הצואר כשר לשחיטה, כיצד בושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצין פרצין ככרס, זה הוא מקום השחיטה בושט.
שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תרבץ הושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים שחיטתו פסולה, ושיעור תרבץ הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו, ולמטה עד הזפק.
ואי זה הוא מקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה כשתמשוך הבהמה צוארה לרעות, זה הוא מקום השחיטה בקנה, וכל שכנגד המקום הזה מבחוץ נקרא צואר.
אנסה הבהמה עצמה ומשכה צוארה הרבה או שאינס השוחט את הסימנין ומשכן למעלה ושחט במקום שחיטה בצואר ונמצאת השחיטה בקנה או בושט שלא במקום שחיטה הרי זה ספק נבלה.
וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר, ואם שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה, וכמה הוא שיעור השחיטה שני הסימנין שהן הקנה והושט השחיטה המעולה שיחתכו שניהן בין בבהמה בין בעוף, ולזה יתכוין השוחט, ואם שחט רוב אחד מהן בעוף ורוב השנים בבהמה ובחיה שחיטתו כשרה.
שחט האחד כולו וחציה השני בבהמה שחיטתו פסולה, רובו של זה ורובו של זה אע"פ שלא שחט מכל אחד מהן אלא יתר על חציו כחוט השערה הרי זו כשרה, כיון ששחט יתר על חציו כל שהוא רובו הוא.
שחט חציו של זה וחציו של זה אפילו בעוף שחיטתו פסולה, קנה שהיה חציו פסוק ושחט על מקום החתוך מעט והשלימו לרוב בין שהתחיל לשחוט במקום השלם ופגע בחתך בין שהכניס את הסכין בחתך והשלימו לרוב שחיטתו כשרה.
כל השוחט צריך לבדוק הסימנין לאחר שחיטה, ואם לא בדק ונחתך הראש קודם שיבדק הרי זו נבלה ואפילו היה השוחט זריז ומהיר.
כל בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע בודאי שנשחטה שחיטה כשרה.
ובאי זה דבר שוחטין, בכל דבר בין בסכין של מתכת בין בצור או בזכוכית או בקרומית של קנה האגם וכיוצא בהן מדברים החותכין, והוא שיהיה פיה חד ולא יהיה בה פגם, אבל אם היה כמו תלם בחודו של דבר ששוחטין בו ואפילו היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה.
היה התלם הזה מרוח אחת לא ישחוט בה, ואם שחט דרך הרוח שאין הפגימה ניכרת בה שחיטתו כשרה.
כיצד סכין שתבדק בהולכה ולא תרגיש שיש בה פגם וכשתחזיר אותה בהבאה תרגיש שיש בה פגם, אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשרה, ואם הביא שחיטתו פסולה.
סכין שהיא עולה ויורדת כנחש ואין בה פגם שוחטין בה לכתחלה, וסכין שפיה חלק ואינה חדה הואיל ואין בה פגם שוחטין בה ואע"פ שהוליך והביא בה כל היום עד ששחטה שחיטתו כשרה.
סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מגעתה כמגע ראש השיבולת שהוא מסתבך באצבע, הואיל ואין בה פגם שוחטין בה.
התולש קנה או שן או שקצץ צור או צפורן והרי הן חדין ואין בהן פגם שוחטין בהן, ואם נעצן בקרקע לא ישחוט בהן כשהן נעוצין, ואם שחט שחיטתו כשרה.
שחט בהן כשהן מחוברין מתחלת ברייתן קודם שיעקור אותן שחיטתו פסולה, ואע"פ שאין בהם פגם.
לקח לחי בהמה שיש בו שינים חדות ושחט בהן שחיטתו פסולה, מפני שהן כמגל, אבל בשן אחת הקבועה בלחי שוחט בה לכתחלה ואע"פ שהיא קבועה בו.
ליבן הסכין באור ושחט בה שחיטתו כשרה, סכין שצדה אחד מגל וצדה השני יפה לא ישחוט בצד היפה לכתחלה גזרה שמא ישחוט בצד האחר, ואם שחט הואיל ובצד היפה שחט שחיטתו כשרה.
השוחט צריך שיבדוק הסכין בחודה ומצד זה ומצד זה, וכיצד בודקה מוליכה ומביאה על בשר אצבעו ומוליכה ומביאה על צפורנו משלש רוחותיה שהן פיה ושני צדדיו כדי שלא יהיה בה פגם כלל ואח"כ ישחוט בה.
וצריך לבדוק כן אחר השחיטה שאם מצא בה פגם אחר השחיטה הרי זו ספק נבלה שמא בעור נפגמה וכששחט הסימנים בסכין פגומה שחט, לפיכך השוחט בהמות רבות או עופות רבים צריך לבדוק בין כל אחת ואחת שאם לא בדק ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה הרי הכל ספק נבלות ואפילו הראשונה.
בדק הסכין ושחט בה ולא בדקה אחר שחיטה, ושבר בה עצם או עץ וכיוצא בהן ואחר כך בדק ומצאה פגומה שחיטתו כשרה, שחזקת הסכין שנפגמה בדבר הקשה ששבר בה, וכן אם פשע ולא בדק הסכין או שאבדה הסכין עד שלא יבדוק שחיטתו כשרה.
כל טבח שלא בדק הסכין שלו ששוחט בה לפני חכם ושחט בה לעצמו בודקין אותה, אם נמצאת יפה ובדוקה מנדין אותו לפי שיסמוך על עצמו פעם אחרת ותהיה פגומה וישחוט בה, ואם נמצאת פגומה מעבירין אותו ומנדין אותו ומכריזין על כל בשר ששחט שהוא טרפה.
כמה הוא אורך הסכין ששוחט כל שהוא, והוא שלא יהיה דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האיזמל הקטן וכיוצא בו.
ומתי שוחטין, בכל זמן בין ביום בין בלילה והוא שתהיה אבוקה עמו כדי שיראה מה יעשה, ואם שחט באפילה שחיטתו כשרה.
השוחט ביום הכפורים או בשבת בשוגג אע"פ שאילו היה מזיד היה מתחייב בנפשו או מתחייב מלקות על יום הכפורים שחיטתו כשרה.
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ להבין וכו' בענין הציץ ‹ קנז סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשנא
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ אר"א וכו' ת"ח מרבים ‹ שב סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשנא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.