תמ
איתא כו' הנביאים והכתובים
נאמר פורים ש' תר"ם
הנחה
איתא1 בירושלמי2 ובמד"ר3 הנביאים והכתובים עתידים להבטל ומגלת אסתר והלכות אין עתידין להבטל. הנה צ"ל מהו יתרון ומעלה דמגילת אסתר שאין עתידים להבטל לכאורה הלא נביאים וכתובים הוא גילוי יותר גבוה ממגילת אסתר, להבין זאת הנה ארז"ל במד"ר שמות פ"ב4 אסתר ירקרקות היתה5 אלא שחוט של חסד משוך עלי', והענין הוא הנה כתי' שקר החן והבל היופי6 אשה יראת היא תתהלל, וארז"ל במד"ר7 שקר החן זה דורו של משה והבל היופי זה דורו של יהושע אשה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקי', איכא דאמרי שקר החן זה דורו של משה ויהושע הבל היופי זה דורו של חזקי' אשה יראת ה' זה דורו של ר' יהודה ב"ר אלעאי.
הנה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים8, פי' היפה בנשים גימט' ארור המן ברוך9 מרדכי10. להבין זאת הנה מצינו שלפעמים נק' כנס"י בשם רחל11 ולפעמים
הערות
- 1. איתא בירושלמי ובמד"ר הנביאים והכתובים : הנחה ממאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפס לעיל (בחלק הנחותיו). וראה בהנסמן שם בריש המאמר.
- 2. איתא בירושלמי. . ומגילת אסתר והלכות. ֿ. להבטל : ראה שם מגילה פ"א, ה"ה.
- 3. ובמד"ר : עד"ז הובא גם לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כאן.
- 4. במד"ר שמות פ"ב : כ"ה בהכת"י.
- 5. אסתר ירקרקות היתה : ראה מגילה יג, א.
- 6. שקר החן והבל היופי : משלי לא, ל.
- 7. וארז"ל במד"ר : ראה סנהדרין כ, א. ילקוט שמעוני שמואל-א כה, מד (רמז קלו).
- 8. אם לא תדעי לך היפה בנשים : שה"ש א, ח.
- 9. היפה בנשים גימט' ארור המן ברוך מרדכי : ראה בדרושים שבהערה הבאה: גימט' ארור המן וגם גימ' ברוך מרדכי.
- 10. היפה בנשים גימט' ארור המן ברוך מרדכי : מובא גם באוה"ת שה"ש ח"א ע' קלו . שם כרך ג ע' תתמו וע' תתנח. סה"מ תרכ"ז ס"ע קפז. ע' קפט. ע' קצא. תרכ"ח ס"ע קד. ראה גם לקוטי לוי יצחק הערות לזהר ח"ש ריש ע' פד.
- 11. נק' כנס"י בשם רחל : ראה זהר וארא כט, ב. ב"ר פע"א, ב. תניא פמ"ה. תו"א מג"א צד, ד.
- א. נדפס גם באוה"ת ואתחנן ע' תלג.
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ה - הטקסט מספריא
עוֹד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, לְעוֹרֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ עַל נִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יָרַד מִמְּקוֹרוֹ – חַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וְנִתְלַבֵּשׁ בְּ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, הָרָחוֹק מֵאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתַכְלִית הַהֶרְחֵק – כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַקְּלִיפּוֹת הַגַּסּוֹת כוּ׳.
וּבִפְרָט, כְּשֶׁיִּזְכּוֹר עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים הֵמָּה, וּ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – ״בִּרְהִיטֵי מוֹחָא״, כִּי ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְכִמְשַׁל הַמּוֹשֵׁךְ בְּחֶבֶל וְכוּ׳, וְהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וִירַחֲמֵהוּ״, לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל שֵׁם ה׳ הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ, כְּדִכְתִיב: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. כִּי רָחֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְיַעֲקֹב בְּמִדָּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁבַּאֲצִילוּת, הוּא הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עָלֶיהָ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ – לְמַעְלָה, לִמְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים, הַנִּקְרָא ״אַב הָרַחֲמִים״ וּמְקוֹרָם. וַיֵּבְךְּ – לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רַחֲמִים רַבִּים עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל מְקוֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲלוֹתָן מִגָּלוּתָן, וּלְיַיחֲדָן בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין, שֶׁהִיא – אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ״, דְּהַיְינוּ, הִתְקַשְּׁרוּת דִּבּוּר הָאָדָם בִּ״דְבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה״, וְכֵן מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד. דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״, וְהוּא בְּחִינַת חִיבּוּק מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״. וְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הָעִיּוּן – הֵן בְּחִינַת נְשִׁיקִין מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי זֶה, יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, כְּדִכְתִיב: ״לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.