עו
וטורח הגוף ועל מה ולמה יגיע לו כך, עד שברוב רחמיו וחסדיו נותן לו לב לדעת ומתחרט על מעשיו הרעים אשר קפחו פרנסתו כמארז"ל הרעותי את מעשי484 וקפחתי פרנסתי וצועק לה' העונה לכל אז ה' יסלח לו שע"י בירור זה יאיר אור הנפש בתוקף עוז, וכמו במצרים שהעבודה בחומר ובלבנים הי' התיקון דעיר ומגדל דדור הפלגה ושעי"ז באה שועתם אל האלקים מן העבודה שהוא ע"ד485 מי בוכים486 דמ"ת שבוכים על עוצם ירידתם להיות מקור המשפיעים תענוגים גשמיי' שזהו ע"י רקיע המבדיל ורוצים וחפצים בקרבתם488 להתקרב ולעלות למעלה וכאמרם אנן בעינן למהוי קדם מלכא487, שזהו ההיפך לגמרי מדור הפלגה שרצו לילך בשרירות לבם הרע ושלא יהי' גילוי פנימיות אלקותו בבחי' הפנימיות וכנ"ל ובחי' מי בוכים הם ההיפך מזה לגמרי כו', וע"י מה שתקנו מה שפגמו בבחי' האותיות עי"ז זכו489 שיומשך המשכת פנימיות אלקותו ע"י אותיות וז"ע מ"ת שהוא בחי' המשכת אלקות בבחי' הפנימיות ע"י אותיות התורה כו'.
קיצור. ששרש נה"ב הוא מבחי' התהו שלא נתברר ששרשו גבוה יותר בבחי' התהו וע"י בחי' ביטול היש עי"ז נמשכי' אורות דתהו כמשל עשן היוצא מהפתילה, ועד"ז יובן שמבחי' טרדת הפרנסה עי"ז נמשך שיאיר אור הנפש בהגוף ביתר שאת ויתר עז490, וע"ד שהי' במצרים, והוא ע"י היותו בבחי' מי בוכים כו'.
וזהו שת"י על ותחת רגליו491 מדכר שעבודא דמצרים הות תמן חד ריבא מפנקא כו' ובטיש בטינא, נחית גבריאל ע"ש והיינו להורות על הבירור בטש גוף התינוק בטינא והעלה אותו גבריאל לשמי מרומא כו', ובזה יובן איך ע"י מחצית השקל עי"ז תשא את ראש בנ"י492, כי צדקה הוא מעשה ומעשה גדול, לפי שהוא בחי' אתכפי' הכנעת החומר של הגוף ונה"ב שנותן מיגיעו493, ועי"ז מזכך המוח אלף פעמים ככה כמ"ש בת"א494 בד"ה השמים כסאי ע"ש וזהו הגורם נשיאות ראש, וזהו שא' בזהר אבנא למשקל בה דא יו"ד, אבן א' ב"ן שע"י בירור דב"ן נמשך מאלף
הערות
- 484. הרעותי את מעשי : ראה קדושין פב, ב.
- 485. ע"ד : וכ"ה באוה"ת כאן. ובהמשך הנדפס: בחי'.
- 486. מי בוכים : ראה דרשות התורה לר' שם טוב ן' שם טוב ר"פ ויקרא. לקו"ת במדבר ג, ב.
- 488. בקרבתם : בהמשך הנדפס: בקרבתנו.
- 487. דמ"ת שבוכים. . אנן. . מלכא : ראה ת"ז ת"ה (יט, ב). הנסמן במאמרי אדה"א בראשית ע' קג. שמות ח"א ריש ע' לו. ראה גם לקו"ת במדבר שם. שלח מב, ב. לעיל מאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך פיסקא וביאור הדברים. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 6. לקמן ח"ב (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 111 ואילך. ד"ה ושאבתם מים על יד הערה 67.
- 489. זכו : בהמשך הנדפס: זהו.
- 490. ביתר שאת ויתר עז : ע"פ ויחי מט, ג.
- 491. שת"י על ותחת רגליו : משפטים כד, י (בשינוי).
- 492. תשא את ראש בנ"י : תשא ל, יב.
- 493. צדקה. . מיגיעו : ראה תניא פל"ז (מח, ב).
- 494. מזכך המוח. . בת"א : בראשית א, ב. סה"מ תרל"ח ע' רלב ואילך. וש"נ. ראה גם לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמכוני באשישות על יד הערה 87. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי על יד הערה 131.
קידושין פ״ב ב - הטקסט מספריא
מַחְטָא דְתַלְמִיּוּתָא.
תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אֵין לְךָ אוּמָּנוּת שֶׁעוֹבֶרֶת מִן הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הוֹרָיו בְּאוּמָּנוּת מְעוּלָּה, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הוֹרָיו בְּאוּמָּנוּת פְּגוּמָה. אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא בַּסָּם וּבְלֹא בּוּרְסְקִי. אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוּמָּנוּתוֹ בַּסָּם, וְאוֹי לוֹ [לְ]מִי שֶׁאוּמָּנוּתוֹ בּוּרְסְקִי. אִי אֶפְשָׁר לְעוֹלָם בְּלֹא זְכָרִים וּבְלֹא נְקֵבוֹת, אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּנָיו זְכָרִים וְאוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּנָיו נְקֵיבוֹת.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם לִבְנוֹ אוּמָּנוּת נְקִיָּה וְקַלָּה, וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְמִי שֶׁהָעוֹשֶׁר וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת מִן הָאוּמָּנוּת וְאֵין עֲשִׁירוּת מִן הָאוּמָּנוּת, אֶלָּא – לְמִי שֶׁהָעוֹשֶׁר שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת״.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי צְבִי קַיָּיץ, וַאֲרִי סַבָּל, וְשׁוּעָל חֶנְוָנִי, וְהֵם מִתְפַּרְנְסִים שֶׁלֹּא בְּצַעַר. וְהֵם לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי. מָה אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי מִתְפַּרְנְסִים שֶׁלֹּא בְּצַעַר, וַאֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר? אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי וְקִיפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ״.
רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כׇּל אוּמָּנוּת וְכוּ׳. תַּנְיָא: רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כׇּל אוּמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁכׇּל אוּמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין עוֹמֶדֶת לוֹ אֶלָּא בִּימֵי יַלְדוּתוֹ, אֲבָל בִּימֵי זִקְנוּתוֹ הֲרֵי הוּא מוּטָּל בָּרָעָב. אֲבָל תּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן – עוֹמֶדֶת לוֹ לָאָדָם בְּעֵת יַלְדוּתוֹ, וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּעֵת זִקְנוּתוֹ. בְּעֵת יַלְדוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? ״וְקוֹיֵ ה׳ יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים״ בְּזִקְנוּתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? ״עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ עֲשָׂרָה יוּחֲסִין וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת קִידּוּשִׁין
Needlework for embroidery is a clean and easy trade.
It is taught in the Tosefta (5:12): Rabbi Yehuda HaNasi says: There is no trade that disappears from the world, since all occupations are needed, but fortunate is he who sees his parents in an elevated trade; woe is he who sees his parents in a lowly trade and follows them into their trade. Similarly, it is impossible for the world to continue without a perfumer and without a tanner. Fortunate is he whose trade is as a perfumer, and woe is he whose trade is as a tanner, who works with materials that have a foul smell. Likewise, it is impossible for the world to exist without males and without females, yet fortunate is he whose children are males, and woe is he whose children are females.
Rabbi Meir says: A person should always teach his son a clean and easy trade, and he should request compassion from the One to Whom wealth and property belong, as poverty does not come from a trade, nor does wealth come from a trade; rather, they come from the One to Whom wealth belongs, as it is stated: “Mine is the silver, and Mine the gold, says the Lord of hosts” (Haggai 2:8).
The mishna taught that Rabbi Shimon ben Elazar says: Have you ever seen a beast or a bird that has a trade? It is taught in the Tosefta (5:13): Rabbi Shimon ben Elazar says: I never saw a deer work as one who dries figs, nor a lion work as a porter, nor a fox work as a storekeeper. And yet they earn their livelihood without anguish. But all these were created only to serve me, and I, a human being, was created to serve the One Who formed me. If these, who were created only to serve me, earn their livelihood without anguish, then is it not right that I, who was created to serve the One Who formed me, should earn my livelihood without anguish? But I, i.e., humanity, have committed evil actions and have lost my livelihood, as it is stated: “Your iniquities have turned away these things, and your sins have held back good from you” (Jeremiah 5:25).
The mishna taught that Rabbi Nehorai says: I set aside all the trades and I teach my son only Torah. It is taught in the Tosefta (5:14): Rabbi Nehorai says: I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah, as all other trades serve one only in the days of his youth, when he has enough strength to work, but in the days of his old age, behold, he is left to lie in hunger. But Torah is not like this: It serves a person in the time of his youth and provides him with a future and hope in the time of his old age. With regard to the time of his youth, what does it say about a Torah scholar? “But they that wait for the Lord shall renew their strength” (Isaiah 40:31). With regard to the time of his old age, what does it say? “They shall still bring forth fruit in old age, they shall be full of sap and richness” (Psalms 92:15).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.