שיוך משוער לקטע
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והיינו, שלמרות ש"עשיר יענה עזות" , ולא רק כלפי הזולת, אלא גם כלפי מי שעליו נאמר "לי הכסף ולי הזהב", מ"מ, מצוה להלוותו, כיון שגם עליו אומר הקב"ה שהוא "עִמִי", קרוב אלי, ובלבד שאוחז ב"קליאַמקע" של רבינו הזקן .
453 חגי ב, ח. וראה קידושין פב, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובנדו"ד, כיון ש"לי הכסף ולי הזהב נאום הוי' צבאות" , הנה לכל לראש צריך לפעול על הקב"ה – ע"י תפלתו, לימוד התורה וקיום המצוות – שיעביר לחשבונו סכום גדול, ולאח"ז אומר לו הקב"ה:
931 חגי ב, ח. וראה קידושין פב, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכל זה צריך להינתן באופן של כבוד ובאופן של מנוחה ובאופן של התרחבות – כיון שצריך להיות נערך ונישום לפי האפשרויות של ה"חתן", אשר, "לי הכסף ולי הזהב נאום הוי' צבאות" , ולפי היחוס של ה"כלה", שהיא בת אברהם יצחק ויעקב, וכפסק הגמרא במסכת ב"מ (בנוגע ליהודי פשוט, ועאכו"כ במעמד ומצב שאפילו "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" ) ש"אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב", וכיון שאי אפשר להתווכח עם "הלכה", אלא יש לקיימה כפשוטה, צריך הקב"ה ליתן לכאו"א מישראל "כסעודת שלמה בשעתו", והלואי יצא ידי חובתו בכך!...
968 חגי ב, ח. וראה קידושין פב, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ותוכן הענין בנוגע לכללות צרכי האדם – ש"כסף" קאי על צרכי האדם המוכרחים , שהם בבחי' דבר טבוע שאין בו שום שינויים, שהרי הקב"ה הוא זן ומפרנס לכל, "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים" , ונותן לכל הנבראים את כל צרכם; מלבד כאשר האדם מתערב ומקלקל את סדר הבריאה , אבל סדר הבריאה מצד עצמה הוא באופן שהקב"ה נותן כל צרכי האדם המוכרחים.
441 ראה קידושין פב, ב (במשנה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ יתרו, כ"ד שבט, מבה"ח אדר ראשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
שתבוא מ"לי הכסף ולי הזהב" , ותומשך במקום הראוי.
1598 חגי ב, ח. וראה קידושין פב, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכדברי הגמרא "אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי", אבל אעפ"כ, "אשרי מי
1843 קידושין פב, ב.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות קצד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
התקיעה בשופר בחי' קול פשוט שהיא צעקה פשוטה מתוך ועומק לבבו על היותו נפרד מה' אחד כו', והוא בקרן בהמה ע"ש אדם ובהמה תושיע ה', ונת' משל ע"ז בשם הבעש"ט ז"ל, למלך שהי' לו בן יחיד מלומד היטב שהי' חביב אצלו כבבת עינו ממש ועלה בדעת האב ובנו שיסע למדינות אחרות ללמוד חכמות ולידע הנהגת בנ"א אז נתן לו אביו המלך שרים ומשרתים והון רב שילך ויתור במדינות ואיי הים למען יגיע הבן למעלה יתירה יותר מכמו היותו אצל אביו בביתו ויהי ברבות הימים וכל אשר נתן לו אביו הלך על הוצאות הדרך מהצטרכות תפנוקיו שהי' מורגל והעיקר במה שהוסיף תאוה על תאותו בעניני' רבים שעלה לו זה להוצאה מרובה עד שמכר כל אשר לו, ובין כך הלך למדינה רחוקה עד שגם אביו לא נודע שם כלל, ובאמרו שהוא בן מלך פלוני מלבד שאינו מאמיני' לו לא נודע כלל שם אביו, וכאשר ראה שכלתה כל תרופות תעלות להחיות את נפשו בצר לו עלה בלבו לחזור למדינת אביו, אבל מחמת אריכות הזמן שכח גם לשון מדינתו, ובבואו למדינתו מה יכול לעשות מאחר שגם הלשון שכח, והתחיל לרמז להם שהוא בן מלכם והי' אצלם לשחוק היתכן שבן מלך אדיר כזה ילך קרוע ובלוי כ"כ והכו אותו על קדקדו ונעשה מלא פצעים וחבורות ומכה טרי' עד שהגיע לחצר המלך והתחיל לרמז להם שהוא בן המלך ולא השגיחו עליו כלום עד שהתחיל לצעוק בקול גדול בכדי שיכיר המלך קולו, וכשהכיר המלך קולו אמר הלא זהו קול בני צועק מתוך דוחקו ונתעורר אצלו אהבת בנו וחבקו ונשקו כו', וכך יובן הנמשל למעלה שנש"י נק' בנים למקום, שהגם שבן ואח אין לו עכ"ז חבבן וקראן בנים כמ"ש בני בכורי ישראל, וכתיב בנים אתם לה' אלקיכם, והוריד הנשמה בגוף שזהו כמשל בן המלך שהלך בדרך רחוקה בכדי להתלמד היינו שע"י מצות ומעש"ט עי"ז מתעלים הנשמות בעילוי יותר נעלה מכמו שהי' מקודם, ואמנם ע"י אהבת הגוף ותאוות הממון ושארי תאוות האדם מתאווה להן, וע"י היותו משוקע כ"כ עי"ז נתרחק מאד למקום שא"י כלל שם אביו, וכמו שא' פרעה מי הוי' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את הוי', והכל נק' ע"ש מצרים כמ"ש במד"ר, וע"י ריחוק זה שכח כל מה שהי' רגילה בהיותה למעלה שכחה לגמרי ונחסר אצלה הן ברוחניות כל מה שהי' וגם בגשמיות ה"ה מחוסר וכמארז"ל הריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, ובאריכות הזמן שגולי' ומטולטולי' מתדלדלי' מכל וכל וכמ"ש וידל ישראל והיינו בין ברוחניות ובין בגשמי' וכנ"ל במשל ששכח גם הלשון והיינו בנמשל ענין הרגילה בדביקו' אלקות, עד שהתחיל לשוב ולצעוק בקול פשוט שאביו יכירו בטביעת עין דקלא, וזהו התקיעה בקול שופר שהוא בחי' צעקה פנימי' מעומקא דלבא איך שהוא מתחרט על העבר ומקבל ע"ע להבא לשמוע בקול אביו וע"י צעקה זו מתעורר ממה"מ הקב"ה ומראה חיבתו לבנו יחידו ומוחל וסולח לו על העבר שז"ע יוהכ"פ יום מחילה וסליחה, עד שיום הראשון דחה"ס הוא ראשון לחשבון עוונות כמארז"ל ע"פ ולקחתם לכם ביום הראשון, ומשל החיבוק ז"ע וימינו תחבקני דחגה"ס הקפת הסכך דסוכה כו' כמ"ש מזה במ"א.
397 קידושין פב, ב.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ועפ"ז כו' ותהי להם הלבנה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וטורח הגוף ועל מה ולמה יגיע לו כך, עד שברוב רחמיו וחסדיו נותן לו לב לדעת ומתחרט על מעשיו הרעים אשר קפחו פרנסתו כמארז"ל הרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי וצועק לה' העונה לכל אז ה' יסלח לו שע"י בירור זה יאיר אור הנפש בתוקף עוז, וכמו במצרים שהעבודה בחומר ובלבנים הי' התיקון דעיר ומגדל דדור הפלגה ושעי"ז באה שועתם אל האלקים מן העבודה שהוא ע"ד מי בוכים דמ"ת שבוכים על עוצם ירידתם להיות מקור המשפיעים תענוגים גשמיי' שזהו ע"י רקיע המבדיל ורוצים וחפצים בקרבתם להתקרב ולעלות למעלה וכאמרם אנן בעינן למהוי קדם מלכא, שזהו ההיפך לגמרי מדור הפלגה שרצו לילך בשרירות לבם הרע ושלא יהי' גילוי פנימיות אלקותו בבחי' הפנימיות וכנ"ל ובחי' מי בוכים הם ההיפך מזה לגמרי כו', וע"י מה שתקנו מה שפגמו בבחי' האותיות עי"ז זכו שיומשך המשכת פנימיות אלקותו ע"י אותיות וז"ע מ"ת שהוא בחי' המשכת אלקות בבחי' הפנימיות ע"י אותיות התורה כו'.
484 הרעותי את מעשי : ראה קדושין פב, ב.
פתיחה בהקשר